קטגוריות
אנפילד כל הרשימות נשמת כל חי עשרים ושניים משוגעים

לחיות יפה, ולחיות (על הדרך)

שבוע שעבר עברתי כאן באונ' הליך די מלחיץ שבו נתבקשתי להציג את תוצאות המחקר שלי עד כה בפני וועדה רמת דרג שבסמכותה לאשר, או שלא, את השלב הסופי של הדוקטורט. הסוף טוב, ובכפוף לכמה תיקונים, קיבלתי את האור ירוק. אבל זה לא היה פשוט. בשלב מסויים במהלך הפגישה, שנמשכה קרוב לשעה וחצי, עברה לי בראש גם האפשרות שכל העניין ייגמר שלא בטוב. הנכבדים המלומדים שישבו שם אמנם התרשמו מהסוגיות המענייניות שהמחקר מעלה על הפרק, אבל הביעו חוסר נוחות לא מבוטל מהעובדה שאני מעדיף לדבוק ברעיונות פסיכודינמיים מופשטים במקום להשתמש בכלים המדעיים "הנעלים" כדבריהם.

למי מכם שלא לגמרי בקיא בפסיכולוגיה אני אסביר שהרעיונות הפסיכודימיים מגיעים מבית-מדרשה של הפסיכואנליזה, היינו פרויד (עליו ודאי שמעתם..). תופתעו (או שלא) לשמוע שפרויד הוא כיום מוקצה מחמת מיאוס במחלקות לפסיכולגיה. מתייחסים אליו במקרה הטוב כמשוגע, ובמקרה הפחות הטוב כסוטה. מה שבטוח- "הוא לא מדעי". בלי להלאות אותכם יותר מדי בדעה המפורטת שיש לי על הדת החדשה הזו "מדע", אני רק אומר שלדעתי מדעי החברה לא יכולים מוכפפים למתודה המדעית משום שהם אינם אובייקטיביים.

למרבה הצער הנסיון הזה לכפוף אותם למתודה המדעית מצמצם מאוד את אפיקי המחקר בפסיכולוגיה. זה גורם לכך שבעצם מה שחוקרים עושים כיום זה לאשרר בכלים סטטיסטיים רעיונות שעבור כל אדם פשוט מהרחוב עם הגיון בריא הם מובנים מאליהם (למשל: גברים מעדיפים בלונדיניות "כפי שהוכח במדגם של 120 סטונדטים ברמת מובהקות של 0.001" בלה בלה בלה…). בעיני התיאוריות הפסיכואלנטיות (וזה לא רק פרויד, זה גם קארל יונג, מלאני קליין, קארן הורני, היינץ קוהוט ועוד רבים וטובים) מספרים לנו סיפור הרבה יותר רחב ושלם, שלא לומר מעניין, על האופי האנושי מאשר מה שמספרים לנו החוקרים של היום והאצטלה "המדעית" שלהם.

למה אני מלאה אותכם בסיפור הזה? כי זה מתקשר לוויכוח הבלתי נגמר שיש לי עם אוהדי ליברפול לגבי רפא בניטז. ואני אסביר. אלא שבשביל כך אני אחזור קודם לאותו בוקר "דרמטי":

אחרי שהסתיימה הישיבה נתבקשתי לצאת מהחדר והוועדה ישבה במשך כעשרים דקות בכדי להגיע להחלטה. באותם עשרים דקות ישבתי במשרד, שמעתי שירים של המלך בכדי להירגע וחשבתי לעצמי שגם אם יחליטו לעצור לי את המחקר, אני יוצא מכאן עם ראש מורם- נשארתי נאמן לדרך שלי- למה שאני רואה כפסיכולוגיה, ולא יישרתי קו באופן מלאכותי עם הגישה השלטת כיום בתחום.

עכשיו, זה באמת סיפור יפה על איך מי שנשאר נאמן לדרך שלו מנצח בסוף, או במושגים שלנו- שכדורגל יפה גם מביא תוצאות, אבל מה היה קורה אם זה לא היה עובד? חתיכת סיכון לקחתי כאן. הרבה עבודה יכלה לרדת לטמיון. אלא שכמו שכתבתי לעיל, אני בכל מקרה הרגשתי שניצחתי, ואם לא היו אוהבים את הרעיונות שלי כאן הייתי מוצא מקום אחר שם היו אוהבים אותם.

אני מספר לכם את הסיפור הזה כדי להראות שאין דרך אחת להצלחה. לכל אחד יש את הדרך שלו. אחד אוהב לשחק כדורגל יפה, אחד שמרן והגנתי. וכאן אנחנו מגיעים לרפא בניטז: הרבה מאוד אוהדים של ליברפול שאני מדבר איתם מודים שהם אינם מתחברים לסגנון של רפא בניטז. "אבל מה יהיה אם הוא יעזוב?" הם שואלים. "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיכשל עם מאמן אחר, שנה אחת מחוץ לליגת האלופות יכולה להמיט אסון על ליברפול" הם מנבאים בזעם.

אז נכון שאם היינו מביאים מאמן אחר שישחק כדורגל יצירתי והתקפי זה יכול להיגמר בדמעות. אבל זה לא משחרר אותי מהתחושה שהבחירה בבניטז נראית כמו בחירה של ה safe side. לא ברור אם הוא יביא אליפות, ובטח שלא נראה קבוצה שמחה באנפילד, אבל בגדול הבטחנו שגם בשנים הבאות נהיה בליגת האלופות וניקח גביע פה ושם. המינימום ההכרחי.

אלא שבחיים לפעמים צריך לקחת סיכונים. 'המעז מנצח' אומר המוטו של סיירת מטכ"ל. והוא נכון מאוד. לפעמים זה ניצחון מיידי, כמו במקרה שלי, לפעמים זה לוקח זמן. אבל מי שמאמין בדרך שלו מנצח לבסוף. אם הדרך של ליברפול, מושג שבמרסיסייד מרבים להשתמש בו בהקשרים שונים, היא להיות קבוצה תוססת ומרגשת לא צריך לפחד מההשלכות של כך. בסופו של יום זה ישתלם כמו שאנחנו רואים בברצלונה ולאחרונה גם בבית"ר. בנוסף, אם הדרך שלך היא תמיד ללכת על בטוח ולא לקחת סיכונים גם ההצלחות שלך ייראו חיוורות ומושגות בקושי. בדיוק כמו התחושה שיש לנו העונה מליברפול, למרות העונה המוצלחת לכאורה, וכמו התחושה שהייתה לנו עם האליפויות של בית"ר בשני העונות האחרונות.

האמרה המפורסמת אומרת ש"עדיף לחיות מכוער מאשר למות יפה". אבל זה לא או זה או זה. אפשר להיות יפה ולחיות. יתרה מזאת, כך גם אתה מרוויח את הרווח הכי גדול- נהנת מהדרך. כי הצלחה וכישלון זה דבר יחסי, וממילא בסוף כולנו מגיעים לאותו מקום, אז לפחות שנחייך קצת בזמן הקצר שיש לנו פה…

שבוע טוב!

12 תגובות על “לחיות יפה, ולחיות (על הדרך)”

חיכיתי לבשורות, ואני שמח שהן טובות. האמנתי שבמקרה שלך הדרך תנצח, ואני היא מקווה שהיא תמשיך.
לגבי הניתוח של ההחתמה של בניטז, אני כמובן מזדהה עם מה שאמרת, אבל יש נתון אחד שלא לקחת בחשבון. פוליטיקה. הלוואי והיה יושב מישהו במסדרון באנפילד מעל המוזיאון, קרוב מאוד לראשו של שנקלי שמגולף על הקיר, וחושב לעצמו: "איזו דרך אנחנו רוצים לראות באנפילד?" וכתוצאה מזה, היה מחליט שבניטז הוא הדבר המתאים והנכון והולך איתו. הייתי מכבד את זה, גם אם מסתייג. לצערנו, המועדון נמצא במצב בו השיקולים שנלקחים הם מעל הכל פוליטיים, של הבעלים המפולגים, ולכן קל יהיה הרבה יותר להסביר את ההחתמה במונחים פוליטיים (כוח, הישרדות, דעת קהל, מינוף ציבורי) מאשר אידאולוגייה כנה ותמימה.

ומילה קטנה לרגע זה – אחרי ששתי הקבוצות שמעלינו הפסידו, המשחק מחר לא רק יעזור לנו להתקרב, אלא בעיקר יאמר ממה אנחנו עשויים. ולאחר המשחק נגד מדריד בבית, כולם יודעים מה הם מצפים. לדעתי המשחק במדריד או במנצ'סטר היה משחק בניטזי טיפוסי, אחד הצליח ואחד הצליח מעל המשוער. אבל דווקא המשחק בבית נגד מדריד היה משהו יוצא דופן. לי אישית יש הרגשה שהשחקנים עלו עם אש בעיניים שלא ראינו הרבה זמן, בעיקר טורס, וזה גרר את הקבוצה לתצוגה כזאת. אני לא יכול לשכוח את בניטז מסמן עם הידיים כלפי מטה "להרגיע", בעוד השחקנים מסתכלים אליו, מהנהנים, וחוזרים לכתוש את ריאל ולנשוך אותה בכל הזדמנות. וזאת השאלה הגדולה – האם זו הייתה הבלחה חד פעמית, או שסוף סוף אנחנו מתחילים להרים את הראש. הפתרונים מחר, 18:00 שעון מרסיסייד, L4 0TH.

תודה על התמיכה חבר.
הניתוח שלך לגבי הפוליטיקה במועדון מרתק ולמרבה הצער כנראה גם נכון. אבל במיוחד אהבתי איך שהגדרת את הנצחונות במדריד ולנקשייר, ואת ההבדל בינם לבין הניצחון על ריאל באנפילד. כמו שכתבתי אז, זה היה משהו שונה. אנחנו רוצים עוד מהאדום האדום הזה ושהספרדי ימשיך לנופף בידיים…

איציק, שמח בשמחתך. לצלוח מכשול כזה ולעשות את זה "בדרך שלך" בלא למכור את מצפונך המקצועי זהו הישג לא מבוטל, בכל תחום ומקום, ובמיוחד אני מניח בעולם האקדמיה, רווי הפוליטיקות הפנימיות והאינטריגות המקצועיות.
"להיות יפה , לחיות ולהינות מהדרך" – אהבתי! זה במידה רבה מייצג גם את כל מה שאנחנו מאמינים בו ביחס לבית"ר – ה"למות או לכבוש את ההר" שלנו שקול ל"כדורגל התקפי ויפה או כלום".
המשך הצלחה ושיהיה יום א' של כדורגל יפה ונצחון בקופסה!

סליחה – התגובה הקודמת היא שלי, ונרשמה מהמחשב של הילדים במלון בוושינגטון…

ושוב שבוע טוב!

איציק,
יהיה בסדר, עוד נשב יחד ונשיר שירי הלל לראפא. גם עם שני המשחקים האחרונים "חריגים" לעומת מה שהתרגלנו מהקבוצה תחת הנהגתו, תחושתי היא שבעתיד נזכה ליותר הצגות כאלה. ליברפול לא היתה ולא תהיה קבוצה כבויה שתיקח תארים בעצב. תן לעבור את המחסום של אליפות ראשונה (לא כתבתי פסיכולוגי כי אני לא ממש מבין בזה), ובלי קוף על הגב יהיה קל יותר.

אריגיא,
דייקת לגבי הרצח בעיניים של הבחורים נגד מדריד. אחרי משחקי הנפל נגד הבונקרים אותם לא הצלחנו לפרוץ שעלו לנו במקום הראשון ובדחיית חלומותינו, קוננתי אצל עמיחי על שאין לנו במשחק ההתקפה רצון להרוג. כמה רוצחים קרי רוח שיכולים לפרק הגנות בלי בג"צ וצל"מ, והנה זה בא ובגדול. נקווה להמשך היום נגד הוילה.

אנחנו (מנצ'סטר יונייטד) עוד לא דואגים…
2 הפסדים ברצף זה משהו שלא קרה לנו הרבה מאד זמן (קראתי איפשהו קרוב ל-4 שנים אבל זה נראה לי קצת מופרך) ותקופה רעה היה ברור שתגיע.
אנחנו נצא מזה אל תבנו על הניצחון של היום יותר מדי לעתיד.. בסה"כ יצמק את הפער זמנית.

וכמובן מצטרף לכל שאר התשבוחות לאיציק על פוסט מהמם.

איציק – לא שיש לי מושג על מה דיברת בתחילת הפוסט, אבל כל הכבוד על הנחישות ושיהיה לך בהצלחה עם הצנוניות שם בממלכה.

הבאת דימויים מסיירת מטכ"ל, אבל כשקראתי קפץ לי משפט מהסרט "מתחת לאף" שאומר שם אורי גבריאל: "מי שלא מעיז לא מרוויח". אבל בסלנג שלו זה נשמע הרבה יותר מוצלח מאשר המילה הכתובה…

אהבתי את ההקבלה של ליברפול לבית"ר ובארסה. בקטלוניה הם תמיד דבקו באותה דרך, כנראה בגלל שרשמית האוהדים מנהלים את המועדון. בבית"ר הגיעו לתובנה אחרי שתי ה"ארקדיפיות" המגעילות (איזו הברקה איציק! תרשום על זה מיד זכויות יוצרים…), בגלל שגם כאן האוהדים מנהלים את המועדון (בניגוד לשם – עדיין בצורה לא רשמית). אני מעריך שהתהליך הזה, למרות שייקח עוד קצת זמן (אנגלים זה עם שמרן), יגיע גם אליכם.

אפתח בוידוי קטן – אני הייתי ממש אנטי בניטז, אני לא מתחבר לסכמטיות של ליברפול תחתיו ולחוסר היכולת שלו לקבל החלטות שהם all or nothing (כלומר החלטה שונה מלהחליף חלוץ בחלוץ בדקה 75).

אבל באו שני המשחקים הללו הקבוצה הראתה נחישות יוצאת דופן, ויכולת לדרוס. זה לא בא משום מקום, רפא הביא אותנו למצב שבו אנחנו נמצאים בכושר הטוב ביותר בזמן הנכון – וזה הדבר הכי קשה לעשות בתפקיד המנג'ר.

לשאלה אם זה יספיק נצטרך לתת תשובה היום ב 18:00 שעון ישראל, התשובה צריכה להיות מוחצת וברורה. נקודה הפרש כבר תלחיץ את השרימפסים מספיק בשביל לעשות עוד טעויות בהמשך, אנחנו מספיק חדים עכשיו בשביל לעשות את המהפך אם יתנו לנו (ואני מקווה לא להתבדות היום).

לגבי העונות הבאות – אמשיך לקוות שרפא ישתמש בכספו בתבונה (עכשיו זה ממש הוא ולא אף אחד אחר) ויביא עוד world class בהתקפה ושני וינגרים קטלניים- לצערי בנקודה זו נראה לי שהוא יכשל.

איציק,

מזל טוב על ההצלחה האקדמאית.

ועכשיו לדברים שאני מבין בהם יותר: להערכתי סביר יותר שמבין שתי הקבוצות שלך, דווקא הקבוצה הישראלית (ולא הספרדית) תזכה באליפות השנה.

למותר לציין שמצב עניינים כזה יהיה לשביעות רצוני המלאה.

בהצלחה היום, החל משעה 18:50 שעון לונדון ולא דקה לפני.

כל הכבוד על ההצלחה במחקר, תחזור דוקטור.
אני מאוד אוהב את רפא בניטז,לדעתי ולנסיה שלו שיחקה כדורגל נהדר והייתה אחד הדברים המרעננים בכדורגל האירופי. הוא יוביל את ליברפול להישגים וכדורגל טוב והנה אתם כבר ב1-0 על וילה,אני יכול לשטוח עוד טענות בעד רפא אבל כולם יהיו מושאלות מתגובות של באבא בימים וחמור הקש מהבלוג של עמיחי שליו.
חוץ מזה אני (ולא רק אני) רועד מפחד לקראת הערב, לדעתי יצחקי הולך לחגוג עלינו.

סגור לתגובות.