קטגוריות
אנפילד כל הרשימות ממשיך לנסוע עשרים ושניים משוגעים

אתמול בערב היית שונה (עדלאידע באנפילד)

עשר דקות לתוך המשחק אני עומד בקופ, תופס ת'ראש ולא מאמין. משהו פה לא מתסדר לי- הייתי בטוח שליברפול תעלה עם ביצורים מבוטנים וכבר הכנתי את עצמי לאיזה אפס-אפס הירואי. אלא שהאדומים, בניגוד גמור לכל מה שהרגילו אותנו בשנים האחרונות, תוקפים בחמת זעם למן הדקה הראשונה כאילו אחזם דיבוק. אני מעיף מבט לספסל לראות אם רפא, כמוני, תופס ת'ראש. אני בטוח שגם הוא לא תכנן דבר כזה…

ליברפול עלתה למגרש עם תחושת מטרה, בדיוק כמו האוהדים שהמשיכו לשיר את ה- You'll Never Walk Alone הרבה אחרי שהשיר המפורסם פינה את מקומו ברמקולים להמנון ליגת האלופות. "!Walk On! Walk On" הם חזרו פעם אחר פעם כאילו מסמנים את הדרך עבור השחקנים שלהם על המגרש.

והפעם, בניגוד לכל כך הרבה פעמים אחרות, השחקנים נענו לציווי וכבר אחרי חמש דקות טורס עושה לפפה סחרחורת בגינה, אגב, הוא כנראה מאושפז עדיין בRoyal Hospital עם חשד לזעזוז מוח קל… וזה המשיך עם התנפלות על כל כדור שהותירה את שחקני ריאל המומים. פתאום רובן שרגיל להתנהל עם הכדור כאילו הוא מטייל בפארק מוצא את טורס יורד עד החצי ומתקל אותו. וליברפול מנצלת את השוק הזה של הספרדים ובעוד קנאברו מחפש או לא פנדל ג'רארד וטורס כבר מתחבקים עם 1:0 קליל להפחיד.

ההתנפלות הזו של ליברפול מותירה גם אותנו ביציע המומים והילד החמוד שלצידי לא מפסיק למלמל "..Awesome, awesome" כל פעם שאנחנו בוהים אחד בשני כלא מאמינים. כשג'רארד שם את השני בפנדל יש כבר תחושה באוויר שאנחנו הולכים לאחד הערבים האירופאים הבלתי נשכחים באנפילד. אחד נוסף במסורת ארוכה של נפלאים שכאלו.

השלישי של ג'רארד בתחילת המחצית השנייה היה סטיבי קלאסי. טכניקת הבעיטה של סטיבי ג'י היא הטובה ביותר בעולם ללא עוררין בכלל והטובה ביותר שלפחות אני ראיתי בימי חיי. גדולי החלוצים בעולם היו מעיפים את הכדור הזה לדוכני הגזלנים שמחוץ לקופ אבל ג'רארד הדביק אותו בדיוק לנקודה ברשת אליה כיוון.

האמת שקצת עצוב לי על קסיאס, שרק כדי להמחיש את עוצמתה של ליברפול ביום שלישי בערב, נתן משחק אדיר כהרגלו למרות שספג רביעייה והציל לא מעט שערים בטוחים. אבל חוץ מקסייאס, כאמור, לא היה לריאל מה להציע כשהיא פשוט קרסה מול הפיזיות של ליברפול על המגרש והעוצמה של אפקט אנפילד ביציעים.

בהמשך רפא משפיל את ריאל בכוונה ומכניס את ספירינג שלא רואה דקות גם בגביע הליגה. הילד דווקא נותן חצי שעה לא רעה בכלל ומוכיח שוב שכשנותנים לילדים לשחק הם מראים שיש להם כדורגל. דוסנה חותם את הרביעייה ובקופ כבר מחברים שיר חדש: "…Four nil, even Dossena Scored". האמת שאם יש מישהו שלא הגיע לו לכבוש זה דוסנה, אבל שיהיה. בערב כזה אני לא סוגר חשבונות עם אף אחד. אפילו לא עם לוקאס התותחחח שנכנס לקראת הסיום, לא אכזב, ואיבד כל כדור בהתמדה ודייקנות ראויים לציון.

לא ברור מה נכנס בליברפול ביום שלישי בערב. אבל זה מוכיח משהו שאני טוען כבר זמן רב- הפוטנציאל של הקבוצה הזו גדול הרבה יותר ממה שאנחנו רואים כל שבוע בליגה. ההבדל הוא, שוב- מסיבות שאני לא מסוגל לשים עליהם את האצבע, שהפעם היא עלתה במטרה לדרוס מהדקה הראשונה. וזה בניגוד למרבית המשחקים בהם היא עולה קודם כל במטרה לשבש את משחק היריבה ולקוות לגנוב איזה שער.

פעם נוספת הסתבר שההגנה הכי טובה היא ההתקפה-
?Are you Watching Benitez

הפנדל של ג'רארד- צילום שלי מתוך הקופ:

10 תגובות על “אתמול בערב היית שונה (עדלאידע באנפילד)”

מדהים כמה אני אוהב לקרוא אותך בכל נושא אחר אבל דווקא בנושאים שחשובים לי (ליברפול וסין) אתה מצליח לעצבן אותי כל פעם מחדש.

"אני בטוח שגם הוא לא [רפא] תכנן דבר כזה…" – אף אחד לא מתכנן 4:0 אבל ההתנפלות היתה מתוכננת ועוד איך. ליברפול באופן עקבי מסתערת על יריבותה לוחצת אותן לשערן מונעת מהן לשחק את המשחק הרגיל שלהן. יש רק חולית הגנה אחת שמסוגלת להתמודד בכוחות עצמה מול ההסתערות של ליברפול. כל שאר הקבוצות מתגוננות מול ליברפול עם שמונה שחקנים. השאלה בדרך כלל איננה האם לשחק התקפי אלא איך לפצח את הבונקר.

התשובה העיקרית לפיצוח בונקרים שיש לליברפול היא פרננדו טורס. דא עקא שהוא לא ממש הופיע השנה. נדמה לי שבשני שליש מן המשחקים הוא לא פתח. איך אתה מעריך מנצ'סטר יונייטד היתה מסתדרת לו רונאלדו (הכלי העיקרי שלה בפיצוח הגנות) היה נעדר תקופה כה ארוכה?

ריאל היתה מספיק נאיבית להאמין שחוליית ההגנה שלה מספיק טובה להתמודד עם ליברפול בכוחות עצמה. היא נענשה על כך. השערים המוקדמים יצרו מומנטום ובטחון ומכאן והלאה זה הפך להיות התעללות בגוויה. הקבוצות בליגה פחות נאיביות. אבל ההסתערות אינה מקרית. יש פשוט קבוצות שמלכתחילה לא עולות לקרב הזה.

"כשנותנים לילדים לשחק הם מראים שיש להם כדורגל." ביחד עם "בערב כזה אני לא סוגר חשבונות עם אף אחד. אפילו לא עם לוקאס התותחחח שנכנס לקראת הסיום, לא אכזב, ואיבד כל כדור בהתמדה ודייקנות ראויים לציון."

תזכיר לי בן כמה לוקאס? אני אעזור לך. ג'י ספירינג צעיר מלוקאס בשנה וחצי. ספירינג עלה שכהמשחק גמור, הקבוצה ממולו שבורה, כשאין דרך שהוא יכול לקלקל משהו כשהקהל תומך ושר את שמו וכששום דבר לא מונח על כתפיו. במובן מסויים זה היה יותר הגשמת חלום ילדות מאשר צורך מקצועי. זה מסוג הדברים שבונים בטחון.

לוקאס עולה בליגה לקרבות מול הגנות ומכרזי שדה קשוחים ומעובים עם קהל ששורק לו בוז ומאחל לו שלא יכנס (תשאל את אריגיא). איפה התמיכה הגדולה בשחקנים צעירים כשזה נוגע ללוקאס?

אתה יודע מה? אולי זה ההבדל. כבר זמן רב שבליגה אנפילד איננו מבצר. אני שומע שהעידוד בליגה איננו מה שהוא היה ששורקים בוז לשחקנים שמפשלים. שלא עושים את מה שצריך כדי לתת בטחון לשחקנים צעירים, שמתייחסים באדישות יחסית למשחקי ליגה. יכול להיות שהקהל של ליברפול כל כך שבוי במיתוס של עצמו שהוא מצפה שהקבוצה תהיה ראויה לו? יכול להיות שהוא שכח שהמיתוס של הקהל של ליברפול הוא נתינה בלתי פוסקת? שהוא חושב שהקבוצה "חייבת לו" אליפות? יכול להיות שגם הוא טורח להופיע רק למשחקים גדולים? בקיצור, היתכן שזו לאו דווקא הקבוצה שמעלה את רמת ההופעה של באירופה ביחס לליגה אלא שזה הקהל?

סטיבי ג'י מספר בביוגרפיה שלו שאין דבר יותר מפחיד מלשחק באולד טראפורד. אז הנה מחשבה מפחידה – יכול להיות שאנחנו לא מצליחים כי ליונייטד יש אוהדים יותר טובים?

טוב, מכיוון שהשם שלי שורבב פנימה…
אתה יכול להיות רגוע, אף אחד לא שורק בוז ללוקאס. ואני בטוח שאת זה שהשכן שלי ליציע אמר לי שהוא לא צריך לשחק הוא לא שמע. וחוץ מזה, זה שמדי פעם מישהו מתעצבן מזה שהוא נכנס, זה בעיני לגיטימי. וזה לא מופנה כלפיו, הוא לא אשם שזה מה שהוא מסוגל. אני משוכנע שהוא נותן את כל מה שיש לו. זה מכוון כלפי מי ששולח אותו לשחק. ואיזו דרך יש כבר לאוהד להביע מחאה על משהו שנעשה בקבוצה? לקפוץ לקבלת שבת עם בניטז ולהסביר לו מה מציק לו?
אני חייב להודות ששמעתי הרבה הסברים לכישלון המתמשך של ליברפול, אבל כמו שלך עוד לא שמעתי.
ואגב, אני מסכים שהקהל צריך להיות תוסס יותר. אבל אם ראינו מה היה נגד מדריד, ואני גם ראיתי את התרדמה שאחזה בכולנו נגד סנדרלנד, אולי זו הקבוצה שצריכה להוביל? אתה יודע כמה קשה להשתולל ולרקוד כשמסצ'ראנו מוסר לארבלואה, משם לסקרטל, ומשם לריינה?
וזה מה שתמיד טענתי. לפחות במשחקי הבית, הנכס הכי גדול שלנו, אפילו יותר מטורס בריא, זה הטירוףש אנפילד יכול לעשות. בשביל זה צריך להתאים את שיטת המשחק למקום בו אתה עובד. לא כל מה שטוב בוולנסיה טוב לליברפול, וזו הדוגמא הכי טובה. במשחק נגד ווסטהאם לפני איזה חודשיים, גם בשעות ערב לאור זרקורים, כולם כמעט נרדמו. המשחק נגמר 0-0, ואפשר להיות בטוחים שליברפול לא עלתה עם אותו אש בעיניים כמו נגד ריאל. וזה מה שהכי מתסכל: יש לנו סגל נחות מול מנצ'סטר, יש לנו מאמן נחות, יש לנו אינספור בעיות, ועדיין יכולנו להיות במצב הרבה יותר טוב העונה, אם רק היינו עושים סוויץ' במוח. אין בונקר שיכול לעמוד בפני אנפילד גועש. אפילו לא של סטוק סיטי.

אריגיא:

אני יודע שזה הסבר חריג (ומפחיד). אני רוצה לקוות שהוא מופרך. אבל גם מנצ'סטר לא נראית דורסת, רק יעילה, ועדיין אולד טראפורד להבנתי יותר מפחיד. יכול להיות שזה ההבדל – הקהל מוכן לתת קרדיט למאמן כי הוא כבר הביא להם אליפות ואז קולם של הבכיינים שלא מבינים למה ברבטוב כן וטבס לא בטל בשישים.

אני חייב להודות שאני לא מרגיש נוח עם טענה לפיה האוהדים צריכים להצניע את הביקורת שלהם. בגלל זה למרות לפעמים הרגשתי שחלק מן המגיבים הם אוהדים עם מנטליות של לקוחות העדפתי להתמודד עם הטענות שלהם מאשר להגדיר אותם כ"לא אוהדים" וכו'. היו לזה שתי סיבות: ראשית, הכלל העתיק לפיו "נאמנים פצעי אוהב" ושנית כי אני לא מאמין שמה שאנחנו מדסקסים כאן באמת משפיע על הלך הרוח בקבוצה.

כשזה מגיע ליציעים זה כבר עניין אחר. לדעתי ביציעים כל שחקן של ליברפול צריך להיות קדוש, רפא תמיד צודק (גם אם הוא טועה), והנה הנה בא הגול (גם אם הכדור בחצי שלנו).

OT
האמת שאריגיא כתב את כל מה שיש לי להגיד, וגם ניסח את זה הרבה יותר טוב ממה שאני הייתי עושה, אבל פטור בלא כלום אי אפשר :) :

בד"כ אתה גורם לי לגרד בפדחת ולחפור עמוק עם הטיעונים שאתה מעלה בענייני ליברפול, למרות שלרוב אני לא מסכים איתך, אבל הפעם עשית לי חיים די קלים- בריגדת זוללי השרימפס לא מתקרבת לקרסוליים של הקופייטס ביום מחלה. אני מניח שגם אצלהם היה חוסר סבלנות כלפי המאמן והשחקנים במצב בו אנחנו נמצאים.

אני לא מסכים שמהיציעים לא צריכה להיות ביקורת כלפי הקבוצה. אנחנו מושקעים בקבוצה בצורה הכי כבדה שיש- רגשית- וזכותנו להביע את דעתנו כשדברים לא הולכים לנו. אגב, לפי דעתי דווקא הקהל באנפילד עדיין תומך כמעט בצורה עיוורת בשחקנים וברפא והקולות שנשמעים פה ושם די בטלים בשישים.

לגבי לוקאס, הבחור באמת קיבל ים הזדמנויות ופשוט אין לו את זה. מצער, כי הוא באמת עושה רושם של בחור חביב שבאמת רוצה ומשתדל, אבל זו האמת. אפשר היה לראות את זה גם בקיץ באולימפיאדה במדי נבחרת ברזיל שם לא היה לחץ, לא רפא ולא תירוצים והוא היה אפילו עוד יותר גרוע מאשר בקבוצה.

לגבי ספרינג- אחד הרגעים הכי מרגשים במשחק היה שהקופ שר לו "Ther's only one Jay Spering" הייתה בזה אמירה לטעמי- לא שהקהל חושב שספירינג הוא כזה גדול (לפחות בינתיים) אבל בשבילנו שחקני בית הם מס' אחת וניתן להם קרדיט הרבה יותר מאשר לשחקני רכש. אם כבר אתה מבין שחקן מהחצי השני של העולם אז אתה מצפה שהוא יהיה שחקן חיזוק (כמו טורס) ולא שחקן חילוש כמו לוקאס, שכמוהו אפשר למצוא שתיים בחמש בפארקים בבוטל והויטון.

נ.ב.1- השער של רומאריו באמת מזכיר.. אבל של סטיבי יותר קשה ויותר יפה.
נ.ב.2- מה העניין עם סין? חשבתי שאתה בפילי. לא?!

איציק:

יש איזשהי שאלה לגבי תפקידו של אוהד בעיני. אני לא חושב ששאלת הזכות היא רלוונטית. זכותו של אוהד גם לאכול שרימפס ויש שיאמרו שגם לזרוק בקבוקים על אלי גוטמן. הנחת העבודה היא שתפקידו של האוהד הוא לתמוך בקבוצה. אני חושב שהמחאה יכולה להיות מובעת בפורומים אבל ככל שהיא מושמעת חזק מדי אנחנו קרבים למועד בו האוהדים מנהלים את הקבוצה. על פי רוב, זה לא רעיון טוב. לדעתי ביציע יש לאוהדים תפקיד – לתמוך בקבוצה. אחרת הם לקוחות.
לוקאס היה שחקן השנה בברזיל ולהבנתי יודעים שם דבר או שניים על כדורגל. לגישתי אם בניטס מתעקש להריץ שחקן חיבים לעשות את זה במיוחד עם מדובר על מישהו שאיננו שחקן אנגלי. גם אורליו וארבלואה עוררו שאלות בזמנו ואני יותר ויותר משתכנע שרפא פגע בול עם שניהם. לפרימיירשיפ צריך להתרגל ביחוד אם התפקיד שלך זה למצוא שחקנים פנויים. לוקח זמן לסגל את מהירות המחשבה שהפרמיירליג מחייבת, תשאל את הקישור של ריאל.

לגבי סין: נכון שאני חי בפילי אבל אני גם בוגר החוג ללימודי מזרח אסיה, חייתי בסין אני מדבר סינית, ויש לי ענייין מאוד גדול במה שקורה שם. אגב כך למדתי להכיר את מערכת היחסים המאוד סבוכה של סין עם המערב ולדעתי המערב מגלה חוסר הבנה מאוד יסודי של מה שמניע את הסינים.

אתה מעלה את הסוגייה של "לקוחות" וזה באמת מעניין- כי למעשה מי שמנסה להפוך את האוהדים ללקוחות זה הקבוצות עצמם.
אני מזכיר את חזונו של ניק הורנבי ב"קדחת המגרש" כבר ב- 1992 (כשאברמוביץ' עוד היה בשא"ש..):
"בכדורגל שמנוהל בצורה עסקית כבר לא יהיו יותר אוהדים שבאים בלילה קפוא באמצע השבוע למשחק גביע הליגה ושרים 90 דקות".

אני מקבל (בהסתייגות) את הגישה שלך אם ליברפול הייתה עולה עם אחד עשרה שחקני בית בהרכב ומאמן שצמח מתוך חדר הנעליים. אבל ברגע שהקבוצה מקריבה את המסורת והמורשת עבור ההשגיות, גם היחסים בינה לביני כאוהד משתנים. אם כבר אני מקבל קבוצה של שחקן בית וחצי בהרכב אני מוכן (בקושי) לבלוע את זה רק במידה ובאמת מדובר בקבוצה שמשחקת כדורגל שאני לא יכול לשחק עם שחקנים מליברפול ובנותיה בלבד ומביאה הישגים בהתאם.
חוצמזה שלזרוק בקבוקים על גוטמן זו לא זכות, זו כמעט חובה :)

לא יודע מה הסיפור עם לוקאס, באמת שלא. הסניגוריה היחידה שאני יכול ללמד עליו היא שלדעתי הוא לא מתופקד בעמדה שלו. היינו, בניטז מתעקש להפוך אותו לקשר הגנתי מבלי שיש לו את הנתונים הפיזיים או המנטליים לכך. לדעתי התפקיד המקורי שלו היה בכלל קשר התקפי ואז, אולי ובקושי, אני מסוגל לדמיין אותו עושה משהו.

לגבי סין, תודה על ההבהרה.
אכן קראתי באדיקות את דבריך אצל דורפן וגם באכסנייה צנועה זו במהלך האולימפיאדה ונתת לי הרבה חומר למחשבה. למרות שהנסיון האישי והידע שלי, גם אם מועט מאוד ביחס לשלך, מייצר לי רושם שונה.

שבת שלום ושיהיה שבוע מוצלח- נגד לנקשייר איחוד מחר ופ.צ. יפו ביום שני!

הפוטנציאל של הקבוצה אכן גדול יותר ממה שרואים שבוע אחר שבוע. ובכל זאת ליברפול היא קבוצת צ'מפיונס מובהקת. כשהיא משחקת קודם בבית היא יודעת לבוא עם היתרון למשחק החוץ ולעלות. כשהיא קודם בחוץ היא משיגה תוצאה טובה ומעבירה את ההכרעה לגומלין באנפילד.

ליגה זה סיפור שונה לגמרי – שם אתה צריך להיות עקבי כמעט בכל שבוע. את זה עדיין אין לליברפול וייעשו בשכל אם ייתנו לרפא להמשיך ולנסות.

מר אלפסי היקר,
הפעם אני באמת אני מקווה שאתה לא הולך לתת לנו לחכות נצח עד לפוסט הבא שלך…איזה אושר!!! אני מתנהג כמו אחוז טירוף.

סגור לתגובות.