כמה שעות לפני המשחק שלכתי לתומר, ידידנו הנתנייתי, מייל ובו רשמתי: "יש לי הרגשה שאתם הולכים לשחוט אותנו, הראש שלנו לגמרי לא במשחק ואם תכניסו שער ברבע-שעה הראשונה זה יכול להיגמר בתבוסה". אלא שלשמחתי הרבה מעולם לא הייתי מהמר גדול וגם את הקריירה הקצרה שלי כמהמר בווינר נטשתי במהרה לאחר שנפגעתי קשות. בכיס ובאגו.
הניצחון אמש של בית"ר היה כ"כ מתוק מכיוון שלראשונה מזה שלוש שנים ניצחנו לא בגלל ארקדי אלא למרות ארקדי. נכון שיש משהו מקסים בלהיות אנדרדוג, אבל בית"ר ירושלים היא אף פעם לא אנדרדוג ולכן לא זו הנקודה דומני. הנקודה היא שהיה זה ניצחון של הרוח הביתרי"ת הטובה והישנה שכ"כ התגעגענו אליה: לחימה חסרת פשרות שמלווה בכדורגל מבריק, יצירתי וחצוף. בקיצור "מנורה על החולצה וכדורגל מברזיל".
על המגרש התפתח מאבק קלאסי בין שני אסכולות: מצד אחד נתניה בתפקיד ליברפול, כשעל הקווים רפא בניטז ידידנו בדמותו של לותר מתיאוס, ומצד שני בית"ר בתפקיד ארסנל. נתניה לא באה לשחק כדורגל, היא באה להפריע ולגנוב גול במצב נייח או בכדור ארוך. נכון שבקופסא קשה מאוד לשחק כדורגל נורמלי, אבל זו עדיין לא סיבה להחזיר לאופנה את הבעט ורוץ בגרסת ההארד-קור שלו. חבל לי על נתניה שיש לה מסורת כ"כ מפוארת של כדורגל התקפי ומרגש שככה היא נראית בשנים האחרונות. מצד שני, כאוהד ליברפול אני יודע שכל אליפות אחרי כ"כ הרבה שנים היא האליפות הכי יפה שיש. או אם תרצו "השער הכי יפה זה כדור ברשת".
בית"ר לעומת זאת מציגה בעידן עטר (וזה לא רק בחודש האחרון כמו שרובן אמר אחרי המשחק, זה מאז שהוא הגיע למעט המשחק בקרית שמונה) כדורגל מענג שלא נראה במחוזותינו כבר זמן רב. מי שמובילה את הקונצרט היא שלישיית שוקולד-מנטה-מסטיק מודל 2008: ברוכיאן-יצחקי-בן שושן. ועכשיו תקראו את השמות שוב- איזה כיף, אה?! שלושה שחקני בית (יצחקי הגיע בגיל נוער והוא מבחינתי שחקן בית לכל דבר ועניין) שהם הכוכבים הראשיים של הקבוצה. איך אומר פניג'ל? אין לזה אח ורע! ..
אני לא יודע אם זה יספיק לאליפות, אבל כמו במקרה של ארסנל, מבחינתי אם בית"ר תשמור על הדרך שלה היא כבר אלופה. בשאלה הדרך מול התוצאה תמיד בחרנו בדרך. אצלנו כדורגל כמו של מתיאוס/בניטז בחיים לא היה עובר בשקט. תשאלו את גוטמן. בסופו של יום אליפות זה משהו שאתה נהנה ממנו יום, יומיים, שבוע. כדורגל יפה זה משהו שאתה נהנה ממנו כל שבת, כל העונה. חוץ מזה שכמובן, וזה הכי חשוב, יש בו גם אמירה.
היה מרגש לראות את החיבור בין הקהל-מאמן-שחקנים אתמול. חיבור שהיה חסר מאוד לבית"ר בשבועות האחרונים ואם אתם שואלים אז בכלל בשנתיים האחרונות. אירוני שזה קרה דווקא "בזכות" ארקשה אך נדמה לי שזה שולח את המסר שהכי חשוב לו להפנים: Money Can't By Love.
תל-חי
ובצעד מאד לא אופייני לי כמשבית שמחות אני אומר כולנו בואו נירגע כי שבוע הבא גיא עזורי בטדי, קל זה לא יהיה!
איציק – כל מילה בסלע!
RD – עזוב, בוא מנהנה מהרגע… עד המהומה הבאה….
איציק,
יפה שמצאת הקבלה לשוקולד-מנטה-מסטיק בדמותם של ברוכיאן-יצחקי-בן שושן.
מצחיק, אבל אחרי המשחק (ועוד הרבה לפני אבל אתמול משום מה זה קפץ לי לראש), הזכירו לי אבירם ויצחקי את אורי ואלי. כתבתי על כך בבית.נט היום. כנראה שבימים כאלה כולנו הופכים נוסטלגיים.
ועוד הערה: הגיע הזמן להפסיק להתנצל אחרי שמזכירים את יצחקי כשחקן בית (הגיע בגיל נוער…וכו' וכו'). ברק יצחקי הוא שחקן בית של בית"ר לכל דבר ועניין, כמו אבירם, כמו בן שושן. נקודה.
אין שום הבדל בין יצחקי לברוכיאן?
איציק,
אם כבר נוסטלגיה, אז כמו שכתבתי לך היום, אני מרגיש ששנת 2008/2009 הולכת להיות התשובה הבית"רית לשנת 83/84.
25 שנים חלפו. זה מספיק זמן כדי לנקום על אובדן האליפות ההיא.
כל התנאים בשלים לכך ואפילו יש יותר מחזורים ממה שהספיק למכבי חיפה אז. רק שארקדי לא יפריע.
Rd.
אני מעריץ גדול של גיא עזורי. אני חושב שזו בכייה לדורות שהוא עזב את בית"ר. יש בו שילוב מנצח בין אינטלגנציה רגשית למקצועיות- הוא יהיה מאמן גדול.
אריגיא.
כמו שכתב שבי- שום הבדל. ברק יצחקי הוא ביתר"י בכל רמ"ח איבריו.
שבי.
צודק, הם מזכירים את אורי ואלי גם באופי: אבירם מופנם יותר וצנוע, ברק יותר מוחצן וחצוף (גם במשחק שלו- עקבים כשאתה בפיגור כאילו אין מחר? מלך!).
רן.
ואם זה יקרה בעז"ה זו כנראה תהיה האליפות הכי מתוקה מאז הראשונה ב- 87'.
והיום בוואלה! ספורט ראיון עם עמית בן שושן.
בראיון הוא מספר בקצרה מה שהוא חוזר עליו בכל ראיון וזה כמה שהוא אוהב את בית"ר וחי בחלום. לא יודע מה איתכם אבל כל ראיון כזה מחמם לי את הלב, טוב שיש שחקנים כאלה בבית"ר, טוב שיש שושן בבית"ר ירושלים!
דמעות. פשוט דמעות:
"עבורי החלום הוא בית"ר ירושלים. מגיל 12 אני פה, אני חלק בלתי נפרד מהמועדון הזה, מהאוהדים האלה. ויתרתי על חוזה שמן מאוד, עם הבטחה לשחק, אבל אי אפשר לעזוב קבוצה כזו, גם כשפחות טוב. אני לא מסוגל לעזוב את המועדון הזה, אני חייב את הקריירה שלי לבית"ר ירושלים. הקבוצה הזאת גידלה אותי, עשתה אותי, הביאה אותי למקום שאני נמצא בו. ולכן אני רוצה להחזיר לה".
ש. ואם ארקדי גאידמק יעזוב, בית"ר תיקלע לצרות כלכליות, ומכבי ת"א תציע לך חוזה טוב?
"אין סיכוי שאעזוב. גם תמורת חוזה שמן בקבוצה אחרת בישראל, גם אם זו מכבי ת"א, אני לא עוזב את בית"ר. אני לא רואה את עצמי משחק במועדון אחר בישראל".
https://sports.walla.co.il/?w=/100/1381196
עכשיו אפשר להבין למה אנחנו כל הזמן צועקים "שחקני בית". בשבילי אחד כמו עמית, על כל החסרונות שלו, עדיף על כל רכש שבעולם ולא משנה כמה טוב הוא. השמחה שלי לראות אותו מבקיע ומצליח שווה את הכל. הידיעה שהוא מרגיש על המגרש מה שאני מרגיש ביציע, ושאכפת לו בדיוק כמו שאכפת לי היא דבר שמבחינתי כאוהד שום תואר לא משתווה לו.