חודש טוב. ראש-חודש אלול היום ועפ"י מנהג ק"ק הספרדים החל מהבוקר משכימים עם עלות השחר לאמירת הסליחות. אלא שמי "ששפר" עליו גורלו להיות אוהד ליברפול ו/או בית"ר ירושלים (כעבדכם הנאמן) פטור השנה מאמירת הסליחות משום שלאחר אחה"צ המענה שהעבר עליו אתמול וודאי נתכפרו לו חטאיו מהשנה החולפת וכבר נחתם אד-הוק לחיים טובים ולשלום!
אני מתעורר הבוקר למציאות קשה. שני הקבוצות האהובות שלי חולות, חולות מאוד. הפרוגנוזה דומה- מוות קליני. מערכות הגוף אמנם עדיין מתפקדות אבל החולה אינו בהכרה. הלב פועם, אבל שום רוח לא מפעמת בקרבו.
יום הכיפורים שלי מתחיל עם הביקור של ליברפול בוילה פארק. כבר עם פרסום ההרכב נהיה לי חושך בעיניים- "הגאון" הספרדי "מדהים" שוב ועולה למשחק החוץ במבצרה סופג הנקודות של וילה "האימתנית" עם קישור הכולל שלושה קשרים אחוריים (מסצ'ראנו, אלונסו ולוקאס) ועוזר מגן (קאוט). "בלי אף שחקן התקפי בקישור", אני תוהה ביני לבין עצמי, "איך בדיוק אנחנו אמורים לכבוש"? "קטן אמונה שכמותך!" מייד עונה לי מצפוני, "אם רוח הקודש יכלה לעבר את מרייה הבתולה מה זה בשבילה לבשל איזה שער קטן לטורס"?!
אלא שאל-ניניו לא ממש קונה את סיפורי המיתולגיה הנוצרית ואחרי עשרים דקות קולט את התמונה מארגן לעצמו מקלחת מוקדמת עם פציעה שאם כבר אז באמת נדמה שנגרמה ע"י רוח הקודש… "מעז יצא מתוק" אני חושב לעצמי ומקווה שלפחות עכשיו יכניס בניטז את באבל או בניון שלפחות יהיה לנו שחקן יצירתי אחד בקישור. אלא שהגאון הספרדי מוכיח שוב שמה שאנחנו לא יודעים הוא יודע יותר טוב ומכניס את נ'גוג הצרפתי למשימות איסוף מודיעין בעורף האוייב יחד עם הסמ"פ (סתם מסתובב פה)- רובי קין.
בכלל,ליברפול היא תבנית נוף מאמנה: פאסיבית, הססנית ושבלונית. כל שחקן מחפש את המסירה הבטוחה ביותר, שום יצירתיות, אפס תחכום. כך יוצא שליברפול משחקת לרוחב- מזרח-מערב במקום צפון-דרום. מחניים במקום כדורגל.
בינתיים אני סופר את הדקות עד הדקה ה- 70' אז נוהג הספרדי לבצע את החילוף הראשון שלו (שיהיה השני הפעם בגלל "הפציעה" של טורס). ואכן מגיעה הדקה ומגיע החילוף- בניון? באבל? מה פתאום?! במהלך מבריק מכניס הספרדי דווקא את אורליו "הפעלתן" (למי שלא יודע אורליו זה הוא המגן השמאלי המחליף של ליברפול) שמייד זורע מהומות בהגנה (שלנו). נו מילא.. העיקר שבסוף הוא יוכל להגיד שתיקו בחוץ בלי טורס וג'רארד זו "תוצאה טובה".
בחוסר חשק בולט אני עובר למחשב לצפות במשחק של בית"ר. כבר מהדקות הראשונות מסתמן שהקבוצה סובלת ממה שמכונה בעגה המקצועית: "תסמונת דחק פוסט קראקובית". נדמה שיותר מההפסד המשפיל כשלעצמו בקראקוב ההשלכות שלו הן שריסקו מנטלית את הקבוצה וגם אותנו האוהדים. אם בשנה שעברה אחרי ההפסד הדחוק בהארכה לקופנהאגן היתה תחושה שבית"ר אוטוטו פורצת את המחסום האירופי- מה שנתן מוטיבציה לזכות באליפות ולנסות שוב. אחרי קראקוב התחושה היא שבית"ר נמצאת במילכוד: מצד אחד "אליפות" היא כבר לא "סחורה", ובצדק. מצד שני אירופה רחוקה מאיתנו שנות אור כך שאין על מה ואין בשביל מה לשחק בליגה.
בכדי לצאת מתחושת המלכוד בית"ר חייבת משהו שיכניס בה מחדש מוטיבציה, זיק של חיוניות- משהו לקום בשבילו לעבודה בבוקר. לצערי, יצחק שום הוא האחרון שיכול לספק את "המשהו" הזה. לא, אני לא חושב ששום יצחק הוא מאמן רע, להיפך. אבל שום יצחק מעולם היה ואף פעם לא יהיה "אישיות". שום יצחק הוא טיפוס כבוי ודלוח, בדיוק האחרון שאתה יכול לחשוב עליו אם אתה רוצה להכניס קצת רוח חיים בגוויה המהלכת בימים אלו בבית-וגן.
אלא שהצרה היא שמי שמקבל את ההחלטות בבית וגן הוא בערך גם האחרון שאתה היכול לצפות ממנו להבין דברים כאלה. הדרך היחידה שבה "מר גאידמאק" יודע לפתור בעיות היא בעזרת פנקס הצ'קים שלו. אלא שלמרבה האירוניה הדבר שכ"כ חסר כעת לבית"ר הוא הדבר היחיד שכסף עדיין לא יכול לקנות- נשמה.
החגיגה נמשכת.
ארזי פוטר. אופירע אסייג מיד תומכת במהלך בבטאון של ארקדי, אותו היא מנהלת.
לא שאיכפת לי מארזי, אבל כמה אפשר להיות הבדיחה של הספורט הישראלי (שמהווה בדיחה בעצמו)?
מזל שבלונדון הייאוש יותר נוח.
דרך אגב, לא ראיתי את המשחק אתמול. החשש מעוד תצוגת גועל נפש של מחנות האוהדים במפגש הזה, שאוהדי בית"ר הפכו אותו לדרבי, עצר אותי מלהזמין את השידור באינטרנט. מומלץ.
רן, זכית!
עכשיו אני קורא על הפיטורים של כל ההנהלה- באמת שקשה לי לעקוב אחרי הקצב של הליצן הזה.
אנחנו לא רק הבדיחה של הספורט, אנחנו הבדיחה של כל המדינה.
אבל אתה יודע מה? אנחנו אשמים. אנחנו ז"א האוהדים. מהרגע הראשון היה ברור שהאיש המוזר והתמהוני רק יזרע פורענות בבית"ר, במקום לשרוף פחים בשוק בשביל שהוא לא יגיע לקבוצה שרו לו שירים בטדי והפכו אותו לחצי אלוהים.
עכשיו שכל הילדים שרק רצו "כסף" ו"כסף" ירעדו מפחד שמחר הוא יעזוב את בית"ר לגמרי וישאיר אחריו עיי חורבות.
אני דווקא אשמח. מצידי אפשר כבר להתחיל להקים את בית"ר ממילא!
איציק,
הבעיה היא שהליכה של ארקדי תפתור רק חלק מהבעיה.
השילוב הזה של בעלים משוגע ואוהדים לא מתוחכמים הוא קטלני.
גם חזרה לשכונה לא טובה לבית"ר. צריך בעלים נורמלי, עשיר במידה ומגלומן במידה. דדש למשל הוא ממש לא הפתרון.
אם רק היה מישהו אמיץ מספיק להגדיר מטרות ברורות:
שילוב שחקני בית
הצלחה ספורטיבית במגבלות של המחוייבות לשחקני בית (ולא להיפך)
ניהול מסודר ולא קפריזי.
שינוי התדמית הנוראית של אוהדי הקבוצה.
אז הייתי נהנה מכל רגע.
פששש… לא ביקשת כלום באמת :)
אני אסתפק בשניים מתוך הארבע.
דווקא ההליכה של ארזי ושאר הצוות נראת לי בסדר גמור, עם איך שבית"ר נראת צריך זעזוע ושהבא בתור יהיה שום, הם כשלו והם צריכים ללכת.
צריכים להביא אנשי מקצוע אמיתיים ובעלי ניסיון זה מה שיעבוד בבית"ר, מצדי שיהיו אפילו שכירי חרב מחו"ל העיקר שיעשו את העבודה במקצועיות.
להגן על אוהדי בית"ר בבלוג של אוהד בית"ר
אוהדי בית"ר לא מפונקים, אולי אוהדים של קבוצות לא מבינים את זה אבל מגיעה לנו הערכה גדולה מאד שאנחנו עושים מנוי שנה אחרי שנה לקבוצה הזאת, לא צריך להיות בתחתית הליגה כדי להיות בבור עמוק, בנתיים במקרה בית"ר גם בבור עמוק וגם בתחתית הליגה.
אליפות וגביע תמיד ישמחו אותנו ,ההתרגשות פגה כי אנחנו מוכנים לסבול את שכירי החרב האלה אם יביאו להשגים ששחקני בית שלנו + חיזוק קל לא יכולים להביא, כלומר הצלחה באירופה, אבל אם את זה לא הם טרם הביאו ובהחלט כפי שהטיב איצקו לתאר רחוקים שנות אור מלהביא אז שילכו הביתה, בדקות הספורות של עידן ורד (שעד שהוא מקבל צ'אנס לא משחק בעמדה שלו בכלל) הוא נלחם פי 20 מזנדברג ששיחק הרבה יותר זמן.
איציק אם תקום בית"ר (אם בית"ר יכולה לעמוד על הרגליים אחרי ארקדי אני מעדיף אותה…) תהיה בטוח שלא נקרא לה בית"ר ממילא..
* דבר אחרון אני רואה שיש פה הרבה מומחים, אז שמישהו בבקשה יסביר לי איך הצוות הניהולי אשם שאריק בנאדו בלם ישראלי בכיר כביכול עושה טעויות של ילד מול קראקוב ושהראש של בואטנג בכלל לא בבית"ר ושלעידן טל לוקח 3 חודשים להיכנס לכושר ולכן לא תפקד מול סכנין…
אני רק שאלה:
להקיא עכשיו או אחר כך?
שבי,תקיא עכשיו. אולי הקאה תעזור לכם כי אתם פשוט קבוצה שבעה,עם שחקנים שבעים ואוהדים שבעים(כל אחד מסיבותיו הוא) רק חבל שהכעלים שלכם לא שבע, כי הוא בשביל עוד שורה,עוד איזכור,עוד פסיק קטן ימשיך לזרוע את ההרס שלו על הקבוצה שלכם, על הכדורגל הישראלי ועל החברה בכלל.
איציק,נראה לי שאין ולא תהיה יותר נשמה בכדורגל. עידן ורד ואבירם ברוכיאן יעזבו לטובת שכר טוב יותר ביום שלא יהיה ארקדי לשלם להם ודדש הוא עלוקה שראתה כמה ארזי ושקלאר מצצו מארקדי והוא כמובן שרוצה גם. גם אוחנה ישמח לשכר חתום על ידיד הגביר ואפילו יכתוב טור התנצלות לאופירה בשביל זה.
RD-אני לא מכליל ואמרתי לכם המון פעמים גם פה וגם אצל דורפן שאני שמח לראות אוהדי בית"ר אמיתיים שאפשר לדון איתם בכיף אבל בתור אחד שרואה את הקהל שלכם מבחוץ זה פשוט מזעזע אותי כל פעם מחדש וחבל,פעם הייתה לי איזושהי סימפטיה לבית"ר,היום אני מתעב אותה בגלל פראי האדם והלגיטימציה שהם מקבלים מהמועדון שלהם.