לפני כשנתיים נתבקשתי על-ידי הנהלת בית"ר ירושלים להגיע לאחד הדיונים אליו הוזמנה הקבוצה בבית-הדין של ההתאחדות על מנת להשמיע את קולם של האוהדים הנורמטיביים, ולספר על הפעולות שאנו עושים על מנת להילחם בתופעות הגזענות והאלימות ביציע.
הדיין באותו דיון היה עו"ד עמנואל סלע. ישבתי שעה ארוכה והאזנתי לדיון שהיה נדמה בעיני כלקוח הישר מתוך המערכון המיתולוגי של הגשש החיוור "אופסייד סטורי". התאפקתי בקושי רב לא לפצוח במונולוג סוער על "עשר השנים שלמדתי באוניברסיטה המשודרת"…
כשסוף סוף הגיע אלי רשות דיבור פצחתי בנאום מושקע ששקדתי עליו מבעוד מועד ובו פירטתי את הזווית שלי כאוהד שנמצא למעלה מעשרים שנה במגרשים על מה שקורה ביציעי בית"ר בשנים האחרונות, על הגורמים לכך ועל הפעולות החינוכיות שאנו עושים כדי להתמודד עם זה.
אלא שהדיין היה קצר רוח וכל הזמן חיכה שאני יגיע לתכל'ס, לא הבנתי מה הוא רוצה… עד שבסוף הוא פשוט אמר לי (אני מצטט מתוך הזיכרון): "כל זה טוב ויפה, אבל האם תהיה מוכן לעמוד ביציע עם מצלמה ולצלם את אלה שקוראים קריאות גזעניות"…
חשבתי שהוא צוחק עלי… בקושי החזקתי את עצמי לא לאבד את העשתונות במעמד המכובד והשבתי לו: "מה פתאום?! מה אני משטרה?".
נזכרתי בסיפור הזה השבוע כשקראתי שאותו דיין לא הסכים להקל בעונש שקיבלה בית"ר על הקריאות הגזעניות ביציע המזרחי במשחק נגד בני יהודה לפני שבועיים, קריאות שהגיעו מכיוון קבוצת האוהדים המונהגת ע"י ארגון 'לה פמילייה'.
מסתבר שדעתו של עו"ד סלע לא נחה מהפעילות הנמרצת של המועדון בשבועיים האחרונים ומהקול הברור והחד משמעי של הרוב המוחלט של אוהדי בית"ר כנגד הגזענות, והוא מצפה, כך לפי הדיווח מהדיון באתר ערוץ הספורט, שהאוהדים עצמם יפעלו גם נגד אותם אוהדים מהמזרחי שמסתננים ליציע המערבי.
ואני תוהה, האם כבוד הדיין היה אי פעם במשחק כדורגל? האם הוא ביקר מתישהו באצטדיון טדי? האם הוא נתקל בטיפוסים האלה?
האם מה שקרה בשבועיים האחרונים לא היה מספיק דיו כדי להבהיר עד כמה הם מסוכנים? והאם הוא עצמו, כאזרח נורמטיבי מן היישוב, היה מוכן למלא את תפקידה של המשטרה ולפעול בהעדר כלים וסמכות כנגד מפירי חוק חסרי גבולות?
*
שלא יהיו טעויות, מה שקורה עכשיו זה ציד מכשפות.
לא לתת לאוהדים להיכנס למגרש בגלל שהם לובשים חולצות מסוימות זה התנהלות של משטרים חשוכים.
וטוב מאוד שזה כך!
כי מי שמשתמש בחופש הביטוי כחופש השיסוי צריך לשלול ממנו את החופש הזה. מי שמנצל את הדמוקרטיה כדי ליצור אנרכיה, שלטון של הפחדה, צריך לפעול נגדו גם בכלים לא דמוקרטיים, אם אין ברירה אחרת.
כדי להגן על עצמה דמוקרטיה צריכה להיות לפעמים גם לא דמוקרטית (אפרופו הפרשה שפתחה את מהדורות החדשות השבוע).
התפקיד של רשויות החוק במדינה דמוקרטית הוא להגן עלינו, האזרחים שלא יודעים ולא מעוניינים להשתמש באלימות כדי לממש את הזכויות שלהם. במצב שבוא היוצרות מתחלפות והאזרחים צריכים להגן על עצמם, אנחנו מדרדרים לאותו מצב של כל דאלים גבר שתיארתי כאן לפני שבועיים כשהתחיל כל הבלגאן הנוכחי. ובמצב כזה הקול השפוי, הנורמטיבי, נאלם. וההידרדרות למחוזות של קיצוניות, אלימות ושנאה, היא קצרה.
זה לקח פחות משבוע עד שהארגון הזה נוטרל כמעט לחלוטין. בד"כ הייתי נוהג לומר שאם המשטרה רוצה זה ייקח לה שבועיים למגר את התופעה הזו. מסתבר שהיא יותר יעילה ממה ששיערתי. בכלל, אנחנו נוטים לפעמים לזלזל במקצועיות של הרשויות כאן, אבל צריך לזכור שבסופו של דבר הכול עניין של סדר עדיפויות. כשזה מספיק חשוב להן הן פועלות באופן ראוי להערכה.
אם בית"ר נכשלה במשהו במאבק שלה בתופעות האלה בשנים האחרונות זה שהיא לא הצליחה להעלות את זה לראש סדר העדיפויות של אותן רשויות. ורק המהלך של ארקדי גאידמק, שאין לי ספק שמונע לחלוטין מאינטרסים שלא קשורים לעניין, הוביל לכך. אבל אולי מתוך שלא לשמה יבוא לשמה.
רק שהמבחן האמיתי מתחיל כעת. אני לא מתרשם מההודעות שלהם השבוע. הם כרגע בנסיגה, בקרב מאסף. מורידים את הראש ומתחננים שיעזבו אותם. אלו שהטילו אימה הפכו למאוימים. וכך ראוי שיהיה. אבל ברגע הראשון שהם ירגישו שחלפה הסערה, שכלו המים, הם ירימו שוב את הראש.
ולכן אסור להוריד את הרגל מהגז במאבק הזה, צריך להמשיך באכיפה ובענישה עד שהם ימצאו תחביב אחר, או יחזרו בתשובה גמורה וישבו לידי ביציע – יפצחו גרעינים וישירו שירים של זוהר ארגוב.
*
היה שקט ביום ראשון בטדי. שקט ועצוב.
"מה אתם בלעדנו?" הם קראו.
מה אנחנו? קבוצה נורמלית, כמו שענה להם ידידי דוד.
תעשו רגע משהו. דקה. מה אכפת לכם?
תפתחו מילון ניבים באות 'ל'. חפשו את הביטוי "לא מדובשך ולא מעוקצך". מצאתם? יפה. אתם רואים שם את התמונה, מזהים? נכון, אלה החבר'ה של 'לה פמילייה'.
בסוף יצמח דור חדש של אוהדים, כבר יש התארגנויות ראשונות, אחד כזה שיהיה לא פחות פנאטי באהבה לקבוצה, אבל קצת פחות בשנאה לאחר. שידע את הגבולות שלו והמקום שלו. לדעתי זה ייקח פחות זמן ממה שחושבים – אנשים שלא היו שנים ביציע בגלל התופעות האלה פתאום מתחילים לחזור, הם מרגישים צורך להביע אמירה.
אבל גם אם זה ייקח יותר, וגם אם זה יעלה בהפסדים ובעונה או יותר שירדו לטמיון, מה שקורה עכשיו הוא הרבה יותר חשוב מזה.
אני רוצה לצטט כאן דברים, שאני חותם על כל אות ופסיק בהם, שכתב שלומי ברזל ב-'הארץ':
"כל החבורה המופלאה הזאת שמסרבת להיכנע או לפחד, ממשיכה בכל דקה ובכל יום לעשות עוד צעד קטן בדרך לניצחון המרשים ביותר בתולדות האגודה המפוארת הזאת. מי שפחד בעבר, מי שנכנע בעבר, מי שהיה אדיש בעבר, חייב להצטרף עתה למאבק שאסור להפסיד בו. הניצחון שבוא יבוא לא יופיע בשום טבלה, אבל הוא שווה הרבה יותר משלוש נקודות ומקום בפלייאוף העליון"
*
אמיר דדון כתב:
ואם היה לי קצת עצוב
אולי למדתי מזה משהו חשוב
כי בסוף כשזה נגמר
יש סיבה לכל דבר
לבד בתוך כל הטירוף
אני חושב איך שהזמן יכול לעוף
אבל בסוף כשזה נגמר
יש סיבה לכל דבר
ואם יכולתי רק לזכור
לכל אחד יש את הדרך לעבור
אבל בסוף כשזה נגמר
יש תשובה לכל דבר
אור גדול מאיר הכל
ויותר כבר לא צריך לשאול
אני בא ללמוד ממה שטוב ולחיות
להתחיל הכל מהתחלה
כמו לנשום בפעם הראשונה
אני כאן אני לא מתבזבז יותר
ARVE Error: no video ID set