שבת 12:45: ליגה אנגלית, מנצ'סטר סיטי-ארסנל
אני משכים קום בכדי להתעדכן במעלליהן של בנותינו הנאוות במפגש הטניס מול הפאנדות הרוסיות (גירסת המין היפה ל"דב הרוסי"). למצער אני למד שחר פאר קורסת תחת הלחץ הביתי ומובסת על האפס במערכה הראשונה אלא שבהמשך היא מתאוששת כעוף החול ומנצחת בשני המערכות הבאות ובמשחק כולו.
בעוד ציפי אובזילר מתכוננת למשחקה היא מול מריה הקדושה אני מתפנה לביקורה של להקת המחוללים של ארסן ונגר בסיטי-אוף-מנצ'סטר סטדיום. הסיטי, שזכתה בקיץ האחרון לחיזוק משמעותי בעמדה הכי חשובה בכדורגל המודרני (זה שחותם על הצ'קים), עדיין לא הפסידה העונה אף משחק ליגה בבית אבל החבורה של ארסן לא ממש נוחה להתרשם מובילה שניים אפס כבר אחרי חצי שעה- שער ראשון קליל של אדאביור (תיירי מי?) ועוד אחד מבריק של אדוארדו (וולה בחצי סיבוב). סיטי אמנם מחזירה אחד מהר אבל הבדלי הרמות בולטים לעין והתותחנים ממשיכים להשתעשע כאוות נפשם בדרך לשלוש-אחת מרשים בסיום.
אני חוזר למחשב להתעדכן בנעשה ברמת-השרון- הדיווחים קשים. ציפי המסכנה טואטאה מהמגרש ע"י שראפובה האיומה וכולם עברו לעסוק בהתנהגות הקהל הישראלי. אני מופתע! חשבתי לתומי שבאי האיצטדיון ברמה"ש הם אנשים טובי סבר ומנעימי הליכות, אורחים קרואים במסודות שוחרי תרבות כמו מועדון הוויסקי א-גוגו. זאת לעומת, למשל, לעומת שוכני היציע המרחי הפוקדים בקביעות את מסעדת הקובה של 'רחמו' בשוק מחנה-יהודה.
שבת 17:15: ליגה אנגלית, ליברפול-סנדרלנד
בתחילת העונה עוד תהינו (או שמא טעינו) בדמינות שבשלב הזה של העונה עדיין יהיו התוצאות של יונייטד, ארסנל וצ'לסי רלוונטיות עבורינו. במקום זה אני בודק כמה יצאה אברטון… ליברפול, אחרי עוד זוועתון באפטון-פארק באמצע השבוע, חוזרת לאנפילד למשחק מול קבוצת התחתית של רוי קין. על הנייר ניצחון קל. לא אצל בניטז.. למה לא לסבך איפה שאפשר? בתפריט הערב, סלט ספרדי: קראגר מגן שמאלי, לוקאס בתפקיד נעלם ובניון על הספסל. המחצית הראשונה מזעזעת- כל שחקן בליברפול עושה את הפעולה הבטוחה והשמרנית ביותר האפשרית וכל כדור נמסר אחורה עד השוער ועד בכלל- המסירה קדימה הושעתה במרסיסייד עד להודעה חדשה.
ארסן ונגר אמר בשבוע שעבר שקבוצה משקפת את אישיותו של המנג'ר שלה. אין ספק שליברפול וארסנל הם שני הדוגמאות המושלמות לכך: מצד אחד קבוצה שמחה ויצירתית עם בסיס אמונה עצמי חזק ויציב. מצד שני קבוצה משעממת, שבלונית ומפוחדת שתמיד תלך על המהלך הכי בטוח. אף שחקן לא חושב מחוץ לקופסה ואף אחד לא מעיז ליצור.
במחצית רפא מוסיף מתעלה על עצמו, מבצע חילוף הגנתי "מתבקש" (סנדרלנד באמת עברו איזה פעמיים את החצי) ומכניס את פינאן במקום אוראליו. אצל רפא, כמו אצל רפא, אין דבר כזה שאין דבר כזה. אלא שאיכשהו קראוץ' (מי אם לא הוא..) מצליח להדוף בראשו פנימה את השער הראשון ואחריו מוסיף אחד גם טורס שלמרבה המזל עדיין לא הפנים את שיטות המשחק "החדשניות" של הספרדי. בסוף ג'רארד מוסיף עוד פנדל וזה נגמר ב- 3:0 הכי לא מחמיא שאני זוכר שראיתי אי פעם. בפורומים של אוהדי ליברפול עוד יתווכחו אחרי המשחק על שחקן זה או אחר או על חילוף זה או אחר ויטביעו את יגונם בפרטים קטנים שיטשטשו עבורם במקצת את התמונה הכללית העגומה.
ראשון 11:30, ליגה הולנדית, אייאקס-פיינורד
החדשות מרמה"ש ממשיכות להיות מדאיגות, אם אתמול טיאטאה שראפובה את ציפי היום היא כבר מארגנת לשחר שחיטה כשרה. שראפובה קטלנית, לא סתם מכנים אותה בטוקבקים "פצצה". הילדה הזו לא רואה עכשיו בעיניים ורוכבת על גלים של ביטחון עצמי. כל העולם מונח על כף ידה ולמרות שחברותיה לסבב מתלננות שהיא סנובית תגובותיה לגיטמיות בעיני- אם היא לא תהיה סנובית מי תהיה? להיפך, נסיון צבוע שלה להיות "צנועה" יראה שחצני עוד יותר.
את המהלומה הרוסית לשאיפות הציניות אני מקווה לשכך בעזרת מוסד יהודי וותיק ובעל זכויות בגולה- מועדון הכדורגל של אייאקס אמסרדאם. היום הוא יומו של הקלאסיקו ההולנדי הגדול בו מארחת אייאקס את פיינורד הידועה באוהדיה בעלי היחס "האימבוולנטי" למיעוטים בעלי אורייטנציה עברית..
במשחק עצמו אייאקס נפלאה. פתאום אין זכר לקבוצה האנמית והמבולבלת של השבועות האחרונים. "היהודים" דורסים את פיינורד שלוש-אפס שבניגוד לזה של ליברפול מאמש אכן שיקף את הנעשה על המגרש. בניגוד למרסיסייד, באמסטרדם לפחות יודעים לשמור על רוח ומסורת של מועדון גם בימים קשים. אני שמח במיוחד עבור חברי הטוב מריו ג'רבי, ישראלי ואוהד אייאקס שרוף שגר דווקא ברוטרדאם, שיהיה כנראה היחיד בעיר הזו שיחגוג הערב..
ראשון 13:30, ליגה אנגלית, ניוקאסל-מידלסבורו
הבלוג ממשיך לעקוב בדאגה אחרי חזרתו של קווין קיגאן לניוקאסל. אחרי שנרמס ע"י תותחני ארסנל פעמיים תוך שבוע (בגביע ובליגה) קיגאן חוזר, למה שהוא ילמד להכיר, היא הליגה שלו עכשיו- דרבי ביתי מול מידלסבורו המשעממת. המשחק עלוב. שני הקבוצות לא מייצרות מהלך כדורגל אחד ראוי לשמו והכאב גדול על קינג קווין והמאטרייה שאיתה הוא צריך לעבוק כרגע. לפחות מייקל אואן (היה פעם שחקן גדול בשם הזה נשבע לכם) מתעורר לרגע מהתרדמת וכובש שער בנגיחה- הראשון של קווין קיגן בקדנציה נהוכחית. אלא שגם השמחה הקטנה שבניצחון ביתי דחוק על בורו האומללה נגזלץ באכזריות מקינג קווין כשהות' נוגח שער אומלל מבחינת שי גיבן השוער המקומי ארבע דקות לסיום. בסוף עוד בורו כמעט ניצחה את המשחק וקינג קווין נאלץ להודות לבושתו שלאור ההתפתחויות בדקות האחרונות הוא מרוצה עם הנקודה. הלב נחמץ.
ראשון, 17:00, אליפות אפריקה, גאנה-ניגריה
אליפות אפריקה מגיעה לרבע-הגמר. עד עכשיו האליפות הזו היא תענוג צרוף ואפילו השדרים הבריטיים המזעזעים (תאמינו לי ששם בבית יש לכם הרבה פחות על מה להתלונן ממה שאתם חושבים) לא מצליחים להרוס אותה. גאנה המארחת מגיעה לרבע אחרי שדרסה בקלילות את כל יריבותיה בשלב המוקדם. ניגריה לעומתה קירטעה בדרך לכאן והציגה עד עכשיו בעיקר את יעקובו שאיכשהו כל הזמן מוצא סיבה לחייך… בהתאם לציפיות גאנה אכן שולטת במשחק מהפתיחה אך דווקא ניגריה עולה ליתרון ראשון מהפנדל הכי ביזארי שאני זוכר מאז ההוא של ישראל כהן: תחילה השופט מתעלם מעבירה ברורה שנעשתה על יעקובו ברחבה ואז כנראה מתחרט ומצביע על הנקודה אחרי עבירה שאם כבר נעשתה אז ע"י יעקובו עצמו.. אלא שגאנה מתעשתת ומשיבה בשיוויון של אסיין דקה למחצית לאושרו של הקהל המקומי. בכלל, הקהל הוא הסיפור הגדול של האליפות הזו- להקות מחוללים צבעניות שנעות באחידות תוך ניגון קצוב בכלי הקשה פרימטביים. הכל ראה כמו סרט של נשיונל ג'יואגרפיק- תענוג!
המחצית השנייה נפתחת לא טוב עבור "הכוכבים השחורים" והקפטן שלהם מורחק. למרות זאת ניגריה לא צוברת מומנטום ועשר דקות לסיום מגיע מנואל אגוגו וכובש שער ניצחון ששולח את הגנאים לחצי הגמר ואותו לחגוג על כוסית וויסקי במועדון התל-אביבי הקרוי על שמו.
חגג על כוסית וויסקי. אגוגו
ראשון 18:50: ליגת העל, מכבי ת"א-בית"ר י-ם
אחרי מס' שבועות בהן נבצר ממני מטעמי דת ומצפון (בעיקר מצפון) לצפות במשחקיה של בית"ר אני חוזר לבדוק את הנעשה במחוז ילדותי. באופן מוזר אני מגלה שעל המגרש ביפו לא משחקות שני קבוצות כי אם שלוש! מכבי ת"א, בית"ר א' ובית"ר ב'.
בבית"ר א' משחקים אלה שהגיעו אלינו טרום המפץ הגאדימאקי פלוס, כמובן, שחקנים שגדלו במועדון (יש עוד דברים כאלה, בחיי!). בבית"ר ב', או אם תרצו "בית"ר ארקדי", משחקים כל אותם אלה שסוחר נשק רוסי שילם להם מסיבות השמורות עימו מאות אלפי דולרים ע"מ שישוטטו במגרשי ארצנו במכנסיים שחורים וחולצה צהובה.
בית"ר א' מציגה בעיקר את עמית בן-שושן ואבירם ברוכיאן שלמרות שלא הבריקו לפחות הראו קצת יוזמה ויצירתיות ובעיקר אכפתיות. בבית"ר ב' נראים אנשי הגיס החמישי ובראשם זנדברג, טל ובואטנג כאילו חתמו בחלון העברות במועדון אחר (וויסקי א-גוגו?) ולא טרחו עדיין להודיע על כך להנהלה. מבין שלושת הקבוצות, אגב, דוקא מכבי ת"א נראתה הכי טוב. נראה שנמני עשה רכש טוב בפגרה (נלחם כמו אריה ורץ כמו סוס- מי אני? ג'ונתן אסוס!) ובכלל העזיבה של לוני כשלוני הוסיפה ועוד תוסיף למועדון הזה רק בריאות.
ראשון 20:30:, אליפות אפריקה: חוף השנהב -גינאה
חברים, העתיד כבר כאן! כשאתה מסתכל על החבר'ה של חוף השנהב אתה לא יכול שלא לחשוב שהם הולכים לשלוט בכדורגל העולמי בעשורים הבאים כמו שהכדורסלנים והאתלטים השחורים שולטים במקצועות שלהם. השילוב בין האתלטיות המדהימה שלהם לבין הטכניקה היוצאת מן הכלל הופך אותם לחבילה המושלמת. כשאתה משלב דריבל חד כמו של דרוגבה או סלומון קלו עם המהירות והעוצמה שיש בשירירים שלהם אתה מקבל נשק קטלני שאין מי יעמוד מולו. במחצית הראשונה הם עוד גימגמו אבל במחצית השנייה הם כבר פצחו בקונצרט נפלא שכלל בין השאר גול גדול של ? שעבר את השוער ונכנס עם הכדור לתוך השער כמו בשכונה (מה שגרר, כמובן, ציקצוקי שפתיים מתיהפייפים מהשדרים האנגלים). כאן כבר הפכה ההתמודדות לסוג של "נולד לרקוד" כאשר לכל שער מציגים שחקני החוף כירואגרפיה מקורית. גם בריקודים, אגב, אפשר להתרשם מהקוארדנציה והתנועה המושלמת שלהם- שחור זה יפה!
בין ראשון לשני 12:30, הסופרבול, ניו-אינגלנד- ניו-יורק
יצא להם טוב לאמריקאים, סרט הוליוודי כמו שהם אוהבים. מבין גדול בפוטבול אני לא אבל כמו שאמר שלט של אוהיד הג'איינטס: "ננצח כי אנחנו רוצים יותר" וזה בדיוק מה שקרה. משמח לראות את זה במיוחד בספורט האמריקאי הממוסחר וחמלאכותי. המשחק עצמו היה פשוט נפלא, בכלל פוטבול זוהי חווייה לכל חובב משחקי אסטרטגיה, אין לי ספק שאם רפא בניטז היה נולד בצד המערבי של האלטנטי הוא היה הופך למאמן גדול ב-NFL (בעצם אף פעם לא מאוחר, לא?). המהלך הגדול של המשחק מגיע עמוק לתוך הרבע הרביעי- מסירה אדירה של איליי מאנינג, הקוורטבאק של ניו-יורק, תוך כדי נפילה כשעל הגב שלו תלויים שני מקררים מפחידים מההגנה של ניו-אינגלנד.. המסירה הזו הובילה בסופו של דבר לטאץ' דאון שניצח עבור ניו-יורק את המשחק באחת ההפתעות הגדולות בהיסטוריה של הסופרבול. ניו-יורקרים בכל העולם חגגו עמוק אל תוך הלילה, גם בת"א אני מניח, בוויסקי א-גוגו אלא מה?