ראשית, חשוב לציין שבבית-הספר המדובר בעמנואל כ- 25% מהתלמידות הן ממוצא ספרדי – שזה לדעתי אחוז גבוה יותר מאשר בליד"ה למשל. הסיבה האמיתית, מבלי להיכנס כרגע לשיפוט מוסרי, שבגינה לא מעוניינים הורי התלמידות האשכנזיות שבנותיהם תלמדנה עם אחיותיהן הספרדיות היא רמת הדתיות של הספרדיות – הספרדים ידועים כנוחים ומתונים יותר, גם בנושא הדתי (משהו שאני כספרדי מאוד גאה בו), ולאשכנזים זה לא מתאים.
מה משעניין הוא שהקולות המזדעקים נגד האפליה הזו מגיעים ממחוזות המוכרים בחיבתם לרעיון הרב-תרבותיות. רעיון לפיו על-פיו יש לכבד את אורך חייהן ומערכת הערכים של קבוצות המיעוט ולא לכפות עליהן את אלו של הרוב.
לכאורה, אם כך, על פי הגישה הרב-תרבותית יש לקבל בהבנה את האפליה בעמנואל ולא לנקוט בגישה שיפוטית כלפיה, או להשתמש בסנקציות נגד המפלים, משום שאלו הערכים המקובלים באותה קבוצה.
אלא שהרב תרבותיים אינם מוכנים לקבל זאת, משום שהגזענות נוגעת בקודש הקודשים של תפיסת העולם השמאלנית-חילונית-ליברלית שלהם, ובכך מעידים בעצמם על כך שתפיסת הרב-תרבותיות המוחלטת היא שגויה מיסודה ואינה עומדת במבחן המציאות.
רק שאם אלו הם פני הדברים, אלה שנפנפו מול חברי הכנסת מהימין שתקפו את ח"כ זועבי בדגלי הנאורות והסובלנות הרב-תרבותית מן הראוי שכעת יתנצלו. כי כמו שהם, בצדק, לא מוכנים לקבל את הערעור של החרדים על היסודות הדמוקרטיים של מדינת ישראל, כך גם חברי הכנסת מהימין, גם כן בצדק, לא היו מוכנים לקבל את מעשיה של ח"כ זועבי שתכליתם ערעור הלגיטימציה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.
אין דבר כזה רב תרבותיות מוחלטת. רב-תרבותיות יכולה להתקיים רק בתוך מסגרת מובחנת של גבולות ברורים שמוסכמים על כולם, רוב כמיעוטים, והינם טאבו בלתי נפרץ. רק משישנה הסכמה על המסגרת והגבולות יכולה להתקיים בתוכם רב-תרבותיות מופלאה של שוני בצבעים, ריחות וטעמים.
באמריקה, למשל, אולי הדוגמא הטובה ביותר לרב-תרבותיות בריאה, המסגרת הזו היא הדמוקרטיה והקפיטליזם.
גם במדינה הענקית הזו בשום אופן לא תסבול המערכת קבוצות מיעוט, נידחות ככל שיהיו, שמנהלות אורח חיים הכולל אפליה גזעית, דיכוי נשים או אי שוויון באפשרויות ההתקדמות הכלכלית – גם אם זוהי התרבות המקובלת באותה קבוצה. כל אמריקאי, לא משנה מהיכן הגיע או הגיעו הוריו, יודע היטב שאלו כללי המשחק ואינו מעז להתגרות בהם.
בישראל שני העקרונות שמהווים את אותה מסגרת שבתוכה יכולה להתקיים רב-תרבותיות בריאה הם: יהודית ודמוקרטית. הצרה היא ששני קבוצות מיעוט עיקריות בחברה הישראלית, החרדית והערבית, מרשות לעצמם תכופות מדי להתגרות בגבולות האלה ואף לפרוץ אותן במקרים מסוימים. הצרה היותר גדולה היא שזה נעשה, פעמים רבות, בשם העיקרון של הרב-תרבותיות שמקדש את זכויות המיעוטים.
שני כללים צריכים לבוא בחשבון בשעה שמגיעים לדון בנושא זכויותיו של מיעוט מסוים:
א. האם אותו מיעוט מכבד את זכויות הרוב?
ב. האם אותו מיעוט מכבד זכויות של מיעוטים אחרים בתוכו?
נדמה לי, שהן החרדים והן הערבים, לא עומדים בכללים האלה:
החרדים – א. לא מקבלים את כללי הדמוקרטיה הכפופה למערכת המשפט ו-ב. לא מכבדים זכויות של מיעוטים בתוכם עצמם, כמו במקרה של הבנות הספרדיות בעמנואל.
הערבים – א. לא מקבלים את העיקרון שמדינת ישראל היא מדינת יהודית וחותרים תחת הלגיטימציה שלה ככזו ו- ב. בתוך עצמם מתנהלים כחברה לא שוויונית, למשל כלפי נשים.
מתוך כך ניתן להסיק שלמעשה בשני המקרים יש יסוד מוצדק לחלוטין, עקרונית ומוסרית (ואני מאמין שגם משפטית אם כי איני בקיא בתחום), לשלול משני הקבוצות, במקרה הצורך, את זכיותיהן.
מערכת חברתית יכולה להתקיים רק כשיש שוויון מוחלט בין כל החברים בה בעניין הזכויות והחובות ושכל החברים בה מסכימים לפחות על עקרון אחד משותף – כללי ומופשט ככל שיהיה. וזה תקף מרמת וועד הבית ועד לרמת מדינת ענקית כמו ארצות-הברית.
ישראל תוכל להתקיים כחברה רב-תרבותית, חזקה ובריאה רק אם כל החלקים המרכיבים אותה, על מחלקותיהם ותפיסות עולמם הרחוקות מאוד זו מזו, יהיו שותפים שווים במערכת הזכויות והחובות ויקבלו באופן מוחלט את העקרונות של יהודית ודמוקרטית. אחרת תהפוך, החברה הישראלית, מדמוקרטיה- לחברה מפלה וגזענית, ומדינת ישראל, ממדינה מערבית מתקדמת- לשדה קרב מדמם של מלחמות שבטיות.
גם בשטח הרבה יותר רחב ועם משאבים הרבה יותר גדולים לא יכלה ישראל להתקיים כקונפדרציה של ישויות נפרדות. קל וחומר בשטח הקטן מאוד ובמשאבים המוגבלים שבהם היא מתקיימת.
אנחנו לא יכולים שתהיה כאן מדינה ערבית ומדינה יהודית, מדינה חרדית ומדינה חילונית, מדינת תל-אביב ומדינת ירושלים, ומדינת בית"ר ומדינת הפועל – אם לא נהיה תלויים אחד בשני נהיה תלויים אחד ליד השני.
ואת זה, אגב, ראוי שיבינו בראש ובראשונה דווקא קבוצות המיעוט.
החרדים חשוב שיזכרו שבשום מקום אחר בעולם במהלך ההיסטוריה לא יכלו יהודים לשבת וללמוד תורה בשקט ובבטחה כמו שהם יכולים לעשות בדורנו בארץ-ישראל בזכות ההגנה של צבא ההגנה לישראל וכוחות הביטחון. והערבים ראוי שידעו ששום אוכלוסייה ערבית מסביבם לא נהנית מחיי קדמה ורווחה ואפשרות להשתלב בעולם המערבי כמו שהם נהנים בזכות היותם אזרחים במדינה היהודית.
הבעיה שמדינת ישראל הפסיקה להיות מדינה,כל סקטור לעצמו חינוך,בריאות,משטרה פרטית בערים(פקחים +),וזו עוד אחת מהתוצאות של ההפרטה המטורפת שעברה על המדינה,שמשתלבת במגמת הרב תרבותיות.נהינו חברה עם בסיס משותף שהולך וצר.
הערבים לא מסתכלים על השכן הרחוק אלה על השכן הקרוב,עם תשתיות והזדמנויות תעסוקה רבות יותר משלו.
האם שמעת על אזור תעשייה שהוקם בישוב ערבי?
המצב עם החרדים כיום היא תוצאה של מכירת הציונות והישראליות של החילוניים על ידי הנציגים שלנו (כל הזרמים)בכנסת בכדי להשיג אתנן פולטי לטווח קצר.
למרות המצב הגרוע, יש כמה נקודות אור,כמו התחלה של השתלבות של החרדים בצבא וגם יציאה לשוק העבודה של נשים בעיקר.
אצל הערבים התגברות היציאה לשרות לאומי,והשיפור בתוצאות הבגרויות שלהם.
איציק, מסכים עם הקונספט אך חלוק על הניתוח של המשבר הנוכחי בעימנואל. אכן רב תרבותיות מחייבת גבולות (פעם אמר לי קולגה ש"כדי לצאת מהקופסה צריך שתהיה קודם קופסה") – רב תרבותיות ללא גבולות משמעותה אנרכיה ואיש הישר בעינו יעשה.
יחד עם זאת, תעשה לעצמך שקר אם תקל ראש בבעיית הגזענות בחברה החרדית. אף אחד בליד"ה לא הגדיר כקריטריון קבלה מוצע עדתי. ברור לך שזה לא המצב בחברה החרדית. הגזענות כלפי ספרדים (ואף יותר מכך – אתיופים), מזעזעת, והרי היא זו אשר דחפה להקמת ש"ס. הגישה בחינוך החרדי אשכנזי מזכירה את גישת האוניברסיטאות באירופה ביחס ליהודים במאות ה-18 וה-19, נומרוס קלאוזוס כנגד היהודים (דרך אגב, במחצית הראשונה של המאה ה-20 זו הייתה המדיניות גם במעוז הליברליזם המערבי – הארווארד…). אותם ספרדים אשר לומדים במוסדות העלית של החרדים האשכנזים הינם בגדר "ספרדי מחמד", ולי אין ספק כי זו לא רק מידת ההקפדה על קוצו של יוד הלכתי.
חשוב לזכור ברמת העובדות עוד נתון – במגמה ה"כללית" (קרי, הספרדית…) של החינוך בעימנואל יש רק 4 תלמידות אשכנזיות אשר למעשה שייכות בכלל לחינוך המיוחד. האומנם כל המשפחות האשכנזיות בעימנואל צדיקות מוחלטות אשר ילדותיהן מתאימות למגמה החסידית?
העולם החרדי רווי גזענות שצריך להציב לה גבולות. יחד עם זאת, ברור לי שהדרך ה"דווקאית" של בג"צ איננה הדרך הנכונה. הכרזת מלחמה תרבותית לא רק שלא תועיל אלא תביא להקצנה מיותרת. הדרך הבסיסית והנכונה לנסות ולהביא לשינוי הינה דרך התקציבים – הגיע הזמן שהמדינה תגדיר בבירור כי מוסדות אשר אינם עומדים בקריטריונים בסיסים של שוויוניות והגינות חברתית לא יזכו לתקציב לאומי.
ודרך אגב, מה עמדתך ביחס להתפתלויות המשעשעות של ש"ס מול הדילמה עימה הם מתמודדים?
גיל,
לגבי ש"ס- אני חושב שהשתיקה שלהם היא בושה וחרפה ומעידה על מה שכל מי שמכיר מעט את הנפשות הפועלות שם יודע היטב- שחלומם האמיתי של הפוליטקאים של ש"ס היא לא להחזיר את העטרה ספרדית ליושנה אלא להתחבב ולזכות לאישור של החרדיות האשכנזית.
קצת קשה לי להבין מה הטענה המרכזית שלך.
אני יודע שזה קצת שמאלני אבל זה בעייתי להכניס את החרדים והערבים לאותה מקשה. אילו ערבים היו מפרים צוי בגץ או הופכים את ירושלים לשדה קרב בגלל איזו אם שהרעיבה את ילדיה, היית רואה ימ"מ ולוויות. פרט לכך זה בעייתי להגיד שהערבים חייבים לקבל את עיקרון המדינה היהודית משום שהעיקרון הזה מפלה אותם ואפילו הטרמינולוגיה מוכיחה את זה משום שאנו לא מבקשים מהם לקבל את עיקרון המדינה הישראלית אלא את עקרון המדינה היהודית-פה יש בעיה.
לגבי עמנואל עצמה- נושא מאוד מסובך, אין ספק. אבל בבסיס המחלוקת צריך להבחין קודם כל בין האם אכן יש אפליה או לאו לבין העובדה שיש מגזר בישראל שפשוט מתעלם לגמרי מחוקי המדינה וממוסדותיה. ח"כ זועבי(שהיא אגב רק אדם אחד ולא מגזר שלם) שיחקה על הגדרות דמוקרטיות שבאזושהי צורה מאפשרות לה לעשות את מה שעשתה. המעשה הזה העלה לדיון עד כמה הדמוקרטיה צריכה לשחק תפקיד במדינת ישראלת ומהן גבולותיה של הדמוקרטיה הזו. הסירוב החרדי וההתקוממות(המרשימה) שלו העלו לדיון את השאלה האם החוק הוא בכלל רלוונטי לאנשים הללו והתשובה שהם עצמם נותנים היא שלא.