"אולי נגמר לנו הגז" התחיל קפטן נבחרת הכדורסל מאיר טפירו לנסות ולהסביר את ההפסד המביך של ישראל אתמול לפורטוגל באליפות אירופה, דווקא אחרי שני הניצחונות הגדולים על סרביה וקרואטיה.
השלב הטבעי הבא היה, מן הסתם, פירוט של הסיבות "האובייקטיביות" להפסד כמו עייפות, יום קליעות רע, הכדורים לא נכסו, השופטים לא שרקו וחוץ מזה כולם אנטישמיים…
אלא מאיר, כמו מאיר, עשה פתאום את מה שהוא עושה הכי טוב- מהלך בלתי צפוי. כמו אחת מאותן זריקות מטורפות שלו לשלוש, או אחד מאותם אסיסטים לשחקן חופשי שבעצמו לא ידע שהוא חופשי, הוא פצח במונולוג הבא:
"כל ההפסד הזה עליי, לא הצלחתי להיכנס טוב למשחק וזה היה המשחק הכי חלש שלי באליפות. כל מה שעשיתי הערב היה שנייה מאוחר מדי. כל מסירה שלי הייתה שנייה מאוחר מדי, כל חדירה הייתה עם כדרור מיותר . לא הצלחתי לנהל את המשחק כמו שצריך, להביא את החבר'ה לזריקות שאני רוצה שהם ייקחו. אבל אני גאה בחברים שמשחקים איתי הם גברים. יש לנו עוד משחק נגד ספרד ואנחנו בנבחרת הזו לא מוותרים."
איזה קונטרסט מדהים לאסופת התירוצים העלובה ששמענו מאמן נבחרת הכדורגל ושחקניו אחרי החרפה בוומבלי.
איזה קונטרסט מדהים להטלת הרפש הילדותית בין קפטן נבחרת הכדורגל הנוכחית יוסי בניון לבין הקפטן בעבר אייל ברקוביץ'.
איזה קונטרסט מדהים לכיסוי התחת, הבריחה מאחריות והטלתה לכל עבר של מפקדי הצבא והמנהגים הפוליטיים אחרי מלחמת לבנון השנייה.
מאיר טפירו מוכיח שוב שהוא לא רק שחקן כדורסל ענק וספורטאי למופת, אלא בראש ובראשונה בן אדם מדהים. חם, אמיתי, ישר ואמיץ!
בעוד שחקני הנבחרת הצעירים והמפונקים התחרו בניהם על המצאת התירוץ הדבילי ביותר להתחמקות ממשימת הנבחרת, מאיר טפירו, המבוגר שבחבורה, אחרי עונה מתישה שהסתיימה בשברון לב גדול, עלה על נעלי ספורט וגופייה והתייצב ראשון לאימוני הכושר.
בעולם מושלם מאיר טפירו היה מוביל השנה את הפועל ירושלים לזכייה בדאבל ואת נבחרת ישראל לעלייה היסטורית לא פחות לאולימפיאדת בייג'ינג. אלא שגם בלי לרשום את ההישגים האלו, העונה המקצועית של מאיר הייתה נפלא: הובלתה של הפועל ירושלים לזכייה בגביע המדינה ושל נבחרת ישראל המפורקת אל שתיים עשרה גדולות של אירופה הם הישגים מדהימים בכל קנה מידה.
אלא שבאופן מדהים, ההישגים הספורטיביים הנפלאים האלו עומדים בצילה של אישיותו העצומה של מאיר.
איש השנה. בלי תחרות בכלל.
רבי מאיר בעל הנס
בהזדמנות זו אני רוצה לאחל לכל הקוראים בבלוג ולכל בית ישראל שנה טובה ומבורכת!
שנה של שקט ובטחון, אושר, יצירה ושגשוג.
שנה של שערים גדולים, משחקים בלתי נשכחים והישגים ספורטיביים תוצרת כחול-לבן!
אח טפירו, טפירו. אני חייב לציין שאני שבמהלך משחקי הנבחרת אני נוהג לצעוק על טפירו (יותר נכון על הטלוויזיה) דברים כגון “אדיוט, צביקה תעיף אותו” אך גם “גאון, גאון!”. טפירו הוא ללא ספק השחקן הכי רב גוני בנבחרת. לדעתי החסרון הבולט של טפירו, שבגללו הוא גורם לאיבודי כדור בנבחרת, הוא שהוא לא לגמרי מבין עם מי הוא משחק. הוא מוסר כדורים לגרין וקוז’יפלצת שלא מתאימים להם (נוביצקי למשל היה עושה מהם מטעמים). מצד שני, טפירו הוא השחקן היחידי בנבחרת שיכול לעשות סל מכלום ולכן הוא השחקן הכי חשוב אצלנו.
למרות שזה פוסט על טפירו אני רוצה לזרוק מילה על הלפרין. אתמול באחת ההתקפות של ישראל שהלפרין היה הרכז היחידי במגרש הכדור הגיע לגרין כשהוא נמצא רחוק בתחום השלוש. הלפרין נעמד מתחת לסל ונלחם על עמדה עם השומר. גרין סימן לו עם היד “בוא כבר לקחת את הכדור”. הלפרין עשה מספר צעדים הצידה ושוב נתקע. לבסוף גרין נאלץ לשחרר את הכדור לאחד מהפורוורדים האחרים. הלפרין חייב להפסיק לפחד מאחראיות. הרי בסופו של דבר אף אחד מאוהדי הכדורסל בארץ לא יצלוב אותו אם הוא ינסה ולא יצליח…אבל אם הוא לא מנסה אפילו לרכז את המשחק, וכולם יודעים שיש לו את היכולת, מה הפלא שאנחנו נתקעים אם המהלכים המאולתרים של חג’ג’ 2 לסיום.
YNWA
שנת שמחה, אושר ואליפות שתהייה לכולנו
מרקפוצ’ינו
לא משנה איך הטורניר הזה ייגמר אני גאה בנבחרת הזאת שבאמת עשתה מאמצים מעל ומעבר.
והוא הועזב/עזב לבני השרון :(
עזב בנסיבות מתמיהות מאוד.
אני יודע ממקור ראשוןם שדני קליין עשה הכל כדי להשאיר אותו.
את אוהדת הפועל י-ם בכדורסל, ענבל?
עוד אני מדבר ומאיר נבחר גם לאיש השנה של “ידיעות אחרונות”!
מישהו שם קורא אצלנו כאן בבלוג? :)
איציק יש לך לרוב פוסטים מאוד מעניינים וקלילים.
אהבתי מאוד.
שנה טובה
;)
תודה אור,
זה בדיוק הסגנון שהייתי רוצה לשוות לבלוג ואני שמח לראות שזה מצליח.
אתה (וכל שאר החברים היקרים שקוראים כאן) מוזמן להפיץ את הבשורה :)
שנה טובה!
כן איציק הנני אוהדת הפועל בכדורסל ושוב זה הפועל נכון!