את תפילת ערב יום הכיפורים נוהגים בקהילות הספרדים לפתוח בשירת הפיוט "לך אלי תשוקתי" שכתב ר' אברהם אבן עזרא במאה ה- 12. קשה לי לחשוב על דרך טובה יותר להיכנס ליום הזה, מילות הפיוט והמסר שהוא מעביר הם יום הכיפורים עבורי.
כל השנה אנו עסוקים בלשחק את התפקיד של עצמנו, אבל רק לעתים רחוקות בלהיות באמת עצמנו. ברגע הזה אנו עומדים לפני בורא עולם ומסירים את המסכות:
לְךָ אֵלִי תְּשׁוּקָתִי – בְּךָ חֶשְׁקִי וְאַהֲבָתִי
לְךָ לִבִּי וְכִלְיוֹתַי – לְךָ רוּחִי וְנִשְׁמָתִי
יום הכיפורים בכלל, והצום בפרט, מחדדים את ההבנה עד כמה קיומנו ארעי ועד כמה תחושת העליונות שלנו כבני אדם על הבריאה, ה"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", היא אשליה:
וּמָה אֲנִי וּמַה חַיָּי – וּמַה כֹּחִי וְעָצְמָתִי
כְּקַשׁ נִדָף מְאֹד נֶהְדָּף – וְאֵיךְ תִזְכֹּר מְשׁוּגָתִי
ולאחר שמוסרות המסכות ונכבשת הגאווה, נוצרת האינטימיות:
הֲכִי אַתָּה מְנַת חֶלְקִי – וְרִנָּתִי וְטוֹבָתִי
וְגוֹרָלִי וּמַהֲלָלִי – וְכָל גִּילִי וְשִׂמְחָתִי
שְׂשׂוֹן לִבִּי וְאוֹר עֵינַי – וּמָעֻזִי וְחֶמְדָתִי
וּמַרְגּוֹעִי וְשַׁעֲשׁוּעִי – מְנוּחָתִי וְשַׁלְוָתִי
אינטימיות שמגיעה לשיאה במילים החותמות את הפיוט:
וְתַחַת צֵל כְּנָפֶיךָ – תְּנָה נָּא אֶת מְחִצָתִי
גמר חתימה טובה.
*
ישנם מס' רב של ביצועים לפיוט "לך אלי תשוקתי", זה של יואב יצחק וחיים ישראל הוא המרגש ביותר לטעמי: