ירושלים מחולקת

את הצפוי להתרחש אפשר היה לחוש כבר אחה"צ כשניגשתי לקופות למשוך את המנוי (שכמובן עדיין לא היה מוכן*)- מסביבי נפתחה מהומה זוטא כשצמד נערים עם חולצות לה-פאמיליה הותקפו מילולית ע"י אוהדים אחרים- "הרסתם את הקבוצה! תראו איפה הפועל ת"א ואיפה אנחנו, והכול בגללכם!" אנשי "המשפחה" ניסו להתגונן ולומר משהו על מעצר חבריהם באישון הלילה הקודם כשהתערבתי והפניתי כלפיהם שישראל איננה מדינת משטרה ואם זו פוקדת ביתו של אזרח בשעת לילה יש לה וודאי סיבה מספיק טובה לכך.

אני חוזר מאנגליה, שם מתגאים הלונדונים בכך שהם גרים בעיר "הכי קוסמופוליטית בעולם". אלא שבעיני דווקא ירושלים היה העיר הכי קוסמופוליטית בעולם. בכניסה בודק אותי מאבטח ערבי שמפנה את צמד המתנחלות שמלפני לבודקת שמחשוף נדיב מבצבץ מהווסט הצהוב של חברת האבטחה אותו היא לובשת שממהרות לומר שלום לבחור ישיבה שציציות מציצות ממותניו שנראה נבוך בחברת זוגתו (?) בחצאית משתרכת וחולצה ארוכה אך הדוקה ומגרת דמיון שמתחבק עם איש ההשקעות התל-אביבי שלא פגש מאז משחק הבית האחרון של העונה הקודמת במאי שהביא איתו את איגור מהעבודה, עולה חדש מאוקראינה שבא פעם ראשונה לראות כדורגל ישראלי שנדלק על הג'ואיש-פרינסס האמריקאיות מהשורה למעלה שהגיעו לחוות קצת אוריינט אותנטי בחברת…

בגלל הפקק בכביש בגין יוצא שאני נכנס רק בדקה הרביעית, בדיוק בזמן לראות את אחד מראשי הכנופיה המשפחתית זועם בנתיניו החצופים על כך שבניגוד להוראות מגבוה הם מעודדים. ניכר בהם שהם קרועים מבפנים בין הרצון, אולי יותר נכון האינסטינקט, לעודד, לבין המשמעת לפאמיליה.

הדקה השלושים הייתה אחד הרגעים הטעונים ביותר רגשית שלי בטדי מאז החלתי את דרכי כילד מתלהב במרומי היציע המזרחי. מעלי הונף שלט נגד איציק קורנפיין על-ידי הפאמילייה כשלפתע התעוררו כנגדם יושבי המערבי, המזרחי התחתון ואפילו רב המזרחי העליון- האזור ביציע שנחשב למעוזם המובהק, ופצחו בקריאות קצובות – א-י-צ-י-ק ק-ו-ר-נ-פ-י-י-ן!! זה היה רגע חזק שאנתרופולוגים או דוקומנטריים היו עושים ממנו מטעמים. רגע שבו שני הכוחות שניסו להימנע בכל דרך אפשרית מלהגיע להתנגשות החזיתית הזו מצאו עצמם אחד מול השני בכלים שלופים ובלי דרכי נסיגה.

זה היה רגע קשה עבורי. רגע מורכב. מצד אחד חשתי גאווה גדולה על כך שהמחנה הביתר"י האותנטי מרים את ראשו ויחסי הכוחות, המספריים לפחות, בינו לבין הפאמיליה מוכרעים באופן חד משמעי לטובתו קבל עם ועולם, אבל מצד שני חוויתי את אחד מחלומות הבלהה שלי של מלחמת אחים ביציענו שלנו.

את התוצאה במשחק ישכחו בעוד מספר ימים אבל מה שהתרחש ביום ראשון בערב ביציע המזרחי היה אירוע בקנה מידה היסטורי לא מבוטל בתולדות בית"ר ירושלים ואפילו, אם להאמין לכמה חוקרים במדעי החברה (שעליהם נמנה גם כותב שורות אלה) הרואות בבית"ר ירושלים את אחת הבבואות היותר מדויקות של החברה הישראלית, עבור החברה הישראלית.

מה יהיו השלכותיו לעתיד של ערב זה ושל התהליך שהגיע בו לנקודת רתיחה?

כשנשאל פעם יו"ר המפלגה הקומוניסטית הסינית מאו-צה-טונג על דעתו באשר להשלכות המהפכה הצרפתית השיב: "מוקדם לדעת".

* אני בארץ כמו ששמתם לב..

עדכון:
והנה אבישי סלע ברשימה מרגשת מאוד ברוח הדברים דלעיל:
קישור>>

null

null

התמונות באדיבות בית"ר.נט

פורסם בקטגוריה בבל, ימק"א, כל הרשימות, נשמת כל חי, עשרים ושניים משוגעים, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

15 תגובות בנושא ירושלים מחולקת

  1. מאת אבישי‏:

    קודם כל תודה.

    דבר שני – אוי, הג'ואיש פרינסס… אני זוכר משחק מול עג'מי בעונת הדאבל, ישבתי בקצה השמאלי של המערבי, כשכמה שורות מעליי כמה אמריקאיות ישבו… מה נאמר, מעלות את מפלס היופי ביציעי טדי (שעם כל האהבה, אף פעם לא הרקיע שחקים..)

    וכמובן שאני מסכים לכל מילה.

  2. מאת צור אורן‏:

    הגיע הזמן לנקות את האלימות והגזענות מטדי.
    אני תומך בקורנפיין במיליון אחוז

  3. מאת גיל‏:

    מזדה עם כל מילה. אין מקום לשימח, אך גם אין מקום לקניאה לאלימות, גזענות וכוחניות.

  4. חברים,
    זה היה ערב לא פשוט עבור כל מי שאוהב את הקבוצה שלנו אבל אפשר להיות אופטימיים. התחיל כאן תהליך מורכב וכואב אבל הכרחי של הבראת היציע שהופקר בשנים האחרונות מסיבות כאלה ואחרות לגורמים קיצונים. אולי הדבר הכי מעודד זה לקרוא את ההתבכיינויות של אוהדי לה-פאמיליה בתגובות למכתב של אבישי ובפורומים השונים, המתקיפים הפכו למתגוננים וזה כבר חדשות טובות. צריך להמשיך ולתמוך בכל דרך במהלכים של איציק בכל פורום אפשרי. למי שהיה ספק ביום ראשון הוא הוסר סופית- הרב המכריע של אוהדי בית"ר מכל היציעים וללא קשר לאוריינטציה פוליטית מאס בהנהגות של לה-פאמיליה ומוכן לצאת נגדה באופן גלוי ולא משתמע לשני פנים. אין לי בעיה שטדי יהפוך ל"בית-קברות" אני מוכן לשלם את המחיר של אווירה פחות ביתית במשחקים תמורת שיקום תדמיתו וכבודו של המועדון.

  5. מאת עמית‏:

    אני לא אוהד בית"ר אבל כפטריוט ירושלמי- איציק קורנפיין לקח על עצמו משימה שהיא חשובה מאין כמותה לא רק למועדון אלא לעיר כולה. הדימוי של ירושלים משתנה בשנתיים האחרונות ואנשים מבחוץ גילו שזו לא עיר חרדית וכל יתר הקלישאות. אין סיבה שבית"ר לא תהיה חלק מהפריחה התרבותית הזו. השאלה היא כמה התקשורת תחבק את המהלך או שתיתן תמונות שער לשלטים הפרובוקטיביים ול"מנהיגים" של המשפחה.

  6. עמית,
    שתי הנקודות שאתה נוגע בהן חשובות מאוד:
    א. בית"ר היא אחד מסמליה המובהקים של ירושלים ולכן שיפור דימויה ותדמיתה צריך להיות אינטרס של כל ירושלמי גם אם הוא לא אוהד הקבוצה ואפילו אם איננו מתעניין כלל בכדורגל.
    ב. עד עכשיו ההתרשמות שלי היא שהתקשורת הכתובה משתדלת לפרגן למהלך ולתת חשיפה ראויה גם למה שאיציק עושה וגם להתארגנויות האוהדים כמו הקמת העמותה וכו'. באינטרנט לעומת זאת, באתרי הספורט אבל גם למשל בבלוגים פופולריים של עיתונאי ספורט מובילים, היחס נע בין התעלמות כמעט מוחלטת לבין מתן דגש דווקא למחאה של לה-פאמיליה. בהתחשב בעובדה שבאותם מקומות מעולם לא חסכו שבטם מבית"ר בתגובה לכל (סליחה) גרעפס של הקומץ האלים, חוסר ההתייחסות או ההתייחסות השלילית לניסיון המאוד לא פשוט להתמודד עם האנשים האלה הוא פשוט מקומם ואומר, לדעתי, הרבה על מה הייתה בדיוק מהות הביקורת שלהם על בית"ר ומה הייתה המוטיבציה מאחוריה.

  7. מאת רן‏:

    איציק,

    רק דבר אחד אני לא מצליח להבין. למה אתה מגדיר אותם כאחים שלך?

    במה הם יותר אחים שלך מאוהדי הפועל תל אביב למשל?

    הם בטוח לא אחים שלי. הם בריונים חסרי כבוד שהתרומה שלהם חסרת משמעות והנזק שלהם אדיר.

  8. רן,
    זה מה שאני מרגיש, אין אצלי שנאה כלפיהם. נכון שאני סולד מההתנהגות שלהם אבל בעיני הם סוג של "תינוק שנשבה".

  9. מאת באבא ימים‏:

    הייתי שמח לו היה שלום בין המחנות אבל מישהו יכול לחשוב על פשרה בסיטואציה הזו? נגיד – אסור לשיר שירים גזעניים ובלבד שלא יהיה שחקן ערבי בבית"ר? הם באמת ניתן יהיה להתכנס סביב מכנה משותף? איך הדבר הזה יכול לעבוד?

  10. באבא,
    בא נעשה אנלוגיה למו"מ בין ישראל לפלסטינים- הם ניתן להתכנס סביב מכנה משותף? איך הדבר הזה יכול לעבוד?
    רוצה לומר- איך אנחנו שואפים לעשות שלום עם אויבים מבחוץ אם אנחנו לא מסוגלים למצוא מכנה משותף בנינו?

  11. מאת old timer‏:

    הדוגמה לא טובה. אני רוצה את כל הארץ ומכיר בעובדה שגם להם מגיע ומוכן להתחלק. זה לא כינוס סביב מכנה משותף. אשאל את זה אחרת, אם איזו התנהגות של לה פמיליה שמגעילה אותך אתה מוכן לחיות? תכלס ההצעה שלך ללה פמיליה היא "תהיו כמונו". זה לא נשמע לי כמו הצעת פשרה.

  12. מאת גיל‏:

    OT – הרי אותם "גידולי פרא" תמיד ליוו את בית"ר. אז למה התחושה עכשיו זה שהגענו ל"מלחמת אחים"?
    מה שהשתנה זה הדומיננטיות והעובדה שהגזענות והאלימות (גם כלפי פנים – כפי שהיה בשבת האחרונה) הפכו כמעט לחזות הכל. אם נחזור למה שהיה לפני 15 – 20 שנה – נדמה לי שרובנו יוכל לחיות עם זה.
    אנסה להציג לך את ה"קווים האדומים" שלי בתחום הפשרות עם לה-פאמליה:
    – אלימות לא יכולה להתקבל בכל אופן וצורה שהם.
    – גזענות: אני מתנגד ברמה הבסיסית ביותר לכל גילוי גזענות, אבל… אם הנושא יוחזר ל"גודלו הטבעי" אני אמשיך לא לאהוב את זה אך אוכל לחיות עם זה. במילים אחרות – עם מתוך תשעים דקות של עידוד ושירי אהבה אני אשמע שיר או שניים שאני סולד מהם – אני אחיה עם זה (בתקווה כי זה יעלם בעתיד).
    – שחקן ערבי בבית"ר: אשמח אם יגיע כזה, אך למען "שלום בית" מוכן גם לחיות עם מציאות בה זה לא מתרחש בשנים הקרובות. לא מוכן לקבל כל אמירה שהיא שקובעת שיש טאבו כל שחקן בקבוצה בגלל דת או גזע.

    ומעל לכל – שאותם 100 + – דמויות המעורבות/משפיעות בארגון הזה יבינו שאין אף אחד שהוא מעל הקבוצה והמועדון – וזה הקרב האמיתי היום בינם לבין קורנפיין.

  13. מצטרף למתווה של גיל.

  14. מאת הופ‏:

    פוסט חשוב. מאחל לך, לאבישי ולאחרים בהצלחה.

  15. פינגבאק: ירושלים האחרת » איש השנה הבאה

סגור לתגובות.