קטגוריות
בבל יהדות השרירים כל הרשימות עשרים ושניים משוגעים

טייחים

היה לי פעם מפקד בצבא, סג"מ צעיר הוא היה אז, שאמר לי משפט שאני לא אשכח אף פעם: "אתה יודע למה לא תהיה מפקד טוב, איציק? כי אתה מוותר לעצמך יותר מדי". והוא צדק. נשרתי מקורס מפקדים אחרי שבועיים למרות שהייתי חדור מוטיבציה, מלא ברצון טוב ואפילו מצויד בכישורי מנהיגות כאלה או אחרים. אלא שפשוט לא הייתי מקצועי. ובשביל להיות מפקד טנק צריך, דבר ראשון ולפני הכול, להכיר אינטימית כל בורג ואום במכונה המורכבת והמסורבלת הזו.

הרבה פעמים התחבטתי בשאלה למה הצבא שלנו הוא אחד הטובים בעולם ובכל תחום אחר אנחנו כ"כ מפגרים. התשובה, נדמה לי, היא אחת: מקצועיות. הרבה לפני ערכים (חשובים כשלעצמם) כמו ציונות וגאוות יחידה, מקפידים בצה"ל על הנושא של המקצועיות. מהיום הראשון בטירונות לא מפסיקים לפמפם לך את זה: מקצועיות, מקצועיות, מקצועיות.

הצבא הוא כנראה התחום היחידי שבו אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתפשר, כי בכל תחום אחר בחברה, אנחנו כאן בישראל, מחפשים דבר אחד- קיצורי דרך. כמו שאבחן חד ויפה ריצ'רד נילסן- "בישראל מחפשים להצליח כמה שיותר מהר ובכמה שפחות מאמץ".

הכדורגל הישראלי, ונבחרת ישראל בראשו, הם בבואה נפלאה ומכאיבה של החברה שלנו: החומר האנושי שם לא נופל באמת מזה הקיים במקומות אחרים. ובכל זאת, פעם אחרי פעם, אנחנו מגלים שזה פשוט לא מספיק.

וזה לא מספיק, כי כל הכישרון שבעולם לא שווה כלום בלי עבודה קשה, תשומת לב לפרטים ויסודיות. מילים שהם כמעט קללה בז'רגון שלנו. אנשים שמקפידים על הדברים האלה מתויגים על ידינו (וגם אני חוטא בזה, הרבה) כ"אפורים".

אבל לנוכח המציאות הכואבת אי אפשר יותר לטייח את האמת ולהמשיך לאחז עיניים. אם הכדורגל שלנו רוצה להתקדם לאנשהו בשנים הבאות חייבים לשנות כאן את החשיבה מהיסוד. חייבים להביא לכאן אנשי מקצוע רציניים מחו"ל, לא בגלל שהם יודעים כדורגל טוב יותר, אלא בגלל שהם לא מחפפים, לא מטייחים ולא יתנו לשחקנים שלנו, שטייחותם אמנותם, לעשות כן.

כל עוד לא נשנה את הגישה נמשיך להביט בעיניים כלות כיצד נבחרות ממש, אבל ממש, לא יותר מוכשרות מאיתנו מעפילות שוב ושוב לטורנירים, ואילו אנחנו נשארים בבית עם התירוצים ומלחמות העסקנים המגעילות. כל עוד לא נשנה את הגישה נמשיך לא להבין כיצד מה שנראה כ"כ קל לברק יצחקי בליגה לא הולך מול נבחרות וקבוצות אירופאיות מהדרג השלישי, וכיצד מי שעושה במגרשינו הרעועים כבתוך שלו, אבירם ברוכיאן, לא מוצא במעמדים האלה אפילו מקום על הספסל.

7 תגובות על “טייחים”

איציק,

לדעתי הבעיה התחילה בזה שקבעו כאן מטרה אחת: להעפיל למונדיאל/יורו.

הכדורגל הישראלי ברמתו הנוכחית לא אמור להעפיל לשם והמטרה של הנבחרת צריכה להיות לשחק כדורגל אטרקטיבי. כבר 10 שנים שהנבחרת לא נתנה משחק אחד טוב. כל הזמן מנסים כאן להשיג תוצאות מכובדות ול"הישאר בתמונת הסיכויים" עד הרגע האחרון. במבחן הזה, מבחן התוצאה הארור, הצליחו גם גרנט וגם קשטן (בקמפיין הקודם) המשעממים.

גם אם פעם יקרה נס ונשתחל לטורניר גדול, אנחנו נתבזה שם כמו שהנבחרת האולימפית התבזתה לפני כמה שנים.

תן לי את הנבחרת של שרף שחטפה ונתנה חמישיות וגרמה לקהל ליהנות ולא את הנבחרת של אתמול שכללה רק שלושה שחקנים שמסוגלים בכלל לאיים על השער.

העובדה שברוכיאן לא מצא מקום בסגל היא בדיחה עצובה (למרות שלדעתי גם איתו לא היינו מנצחים אתמול), אבל היא משתלבת יפה מאד בהגדרת המטרה: לא מנצחים בגדול ולא מפסידים בגדול.

ועוד דבר, כל עוד רמת גן הוא האיצטדיון הלאומי, לנבחרת ישראל אין זכות קיום.

שבי,
אני קורא את הכתבה שלך מלפני שנתיים ופשוט לא יאמן כמה היא רלוונטית ומדויקת גם היום. ברוכיאן לא בסגל זו בהחלט בדיחה עצובה, כמו גם פינוי מקום באחד עשר על המגרש לטובת בניון, על ידי הוצאת בן סהר, במקום שישחקו יחד. מילא הקמפיין הזה, הבעייה שאני לא רואה שום דבר שהולך להשתנות בעתיד. אה סליחה, יש מצב שהאדון לוזון יחליף את פלטיני…

בני, לוזון הרי התחייב ש"אנחנו" נגיע למונדיאל. הוא התכוון למשפחת לוזון המורחבת… ממתי עניין אותו הכדורגל הישראלי?

ככל שאני חושב על זה יותר, אני מבין שזה ממש מביך ששכטר עולה לפני יצחקי ושלברוכיאן לא נמצא אפילו מקום בסגל. נראה כמו ליקוי מאורות של קשטן. תגידו, סתם בשביל המשחק, יש דבר אחד ששכטר יכול לעשות יותר טוב מיצחקי? תנו לי רק אחד.

יאיר – שאלתי מה הוא יודע לעשות "יותר טוב מיצחקי". לא מזלזל בו אבל לא ראיתי שכתבת משהו אחד כזה…

שבי-העונה לפחות, הוא הגיע למשחקים הגדולים.הוא ניצח פעמיים את חיפה,את ביתר והיה מעולה מול הפועל למרות ההחמצות. אני גם חשבתי שהוא לא צריך לפתוח,אלא להיכנס כמחליף ודווקא במשחק הביתי ולא בחוץ, הילד אוהב את הקהל. שכטר גם פיזי יותר מיצחקי,קל לו יותר לשמור בכוח על הכדור,למרות שמול היוונים זה נראה קשה יותר מאשר מול בנאדו וקינן. כשהוא תופס יום אז הוא מפחיד את ההגנה, בניצחון שלנו על חיפה אני ראיתי בלמים שרעדו להם הרגליים ברגע שהוא קיבל את הכדור.
שוב,הוא לא היה צריך לפתוח ובטח שלא בתפקיד הקשר הימני(אם הוא לא מספיק טוב לשחק בעמדה הטבעית שלו אז שלא ישחק) אבל לדעתי יש לו כמה יתרונות על יצחקי(לצד חסרונות) והוא שחקן הרבה יותר מרגש ממנו. מתיאוס אמר עליו שהוא אוהב יותר מידי את המשחק בכדי להיות מקצוען, שזה די משקף. אני לוקח אותו לפני יצחקי בכל יום,אבל זה רק אני.

סגור לתגובות.