קטגוריות
אנפילד בבל ימק"א כל הרשימות עשרים ושניים משוגעים

"הנבחרת 'פוסט-בתולית' "

את כל מה שצריך לדעת על הכדורגל הישראלי אפשר היה ללמוד אתמול באחה"צ שמשי ומפנק בטדי- בערך בדקה ה- 20' אני פונה ליובל: "לא רוצה להישמע מתנשא או משהו, אבל המשחק הזה אטי באופן מיוחד או שככה זה נראה תמיד?". יובל מחייך ומסביר "זה לא שהאינטרנט נתקע לך כך פעם שאתה רואה את המשחקים באנגליה, ככה נראה כדורגל ישראלי".

שלא תבינו אותי לא נכון, זה לא שלא נהניתי מההצגה של בית"ר אתמול, אבל כמו שכתבת הבוקר אמרי אפרת ב"ידיעות": "מול הקונוסים של הכח, ברק יצחקי יכול להיראות כאילו שיש לו מקום בנבחרת ברזיל". זה כמו בפליי-סטיישן, כשאתה משחק ב- 1 Level אתה קורע את המחשב, כשאתה עולה שלב פתאום אתה לא מסוגל לשם גול. זה הסיפור של הכדורגל הישראלי על קצה המזלג. מבחינה טכנית באמת שאנחנו לא נופלים כמעט מאף אחד, אבל יש הבדל כשאתה צריך לעשות זה בהילוך איטי, כשיש לך שעה לחשוב ולכוון, מאשר כשאתה צריך לעשות זה פי שלוש וארבע יותר חד, מדויק והכי חשוב- מהר.

אני משחק קצת כדורגל לפעמים עם החברה באונ' באנגליה. במבט ראשון לא הייתי בוחר אף אחד מהם בכוחות בשכונה, רמה של כיתה ד'. אבל אז אתה עולה לשחק וקולט שגם במשחק בין החבר'ה כולם פה רצים כמו משוגעים. אין לך שנייה פנויה עם הכדור ואתה צריך לחשוב מה אתה הולך לעשות איתו עוד לפני שאתה מקבל. לא כמו אצלנו ברמות, כאן עושים כבוד לזה שעם הכדור- עומדים, מסתכלים ומחכים לראות מה הוא יעשה.

בפעם הראשונה ששחקתי שם עברתי חוויה מכוננת- קיבלתי כדור לבד מול השוער, ובעוד אני תוהה אם נעים ומקובל כאן להעביר אותו בין הרגליים עפתי חצי מטר באוויר מגליץ'. אז הבנתי בפעם הראשונה מה ההבדל בין כדורגל, לכדורגל ישראלי. את הספרינט הראשון במשחק אתמול ראיתי את בדקה ה- 40'- השופט רץ להפריד בין שני שחקנים שהחלו להתקוטט ליד דגל הקרן.

סה"כ אווירה טובה הייתה אתמול בטדי, למרות שהשעה המוקדמת דפקה לי את מנוחת השבת, היה שווה להגיע שוב הביתה אחרי כמעט חצי שנה למשחק שבת בצהריים שהזכיר את הימים של הפעם. אחרי הטראומה מהנבחרת זו הייתה הזדמנות מצוינת להוציא קצת עצבים. האוהדים הריעו במיוחד לשוקולד-מנטה-מסטיק 2.0 שלא קיבלו את הקרדיט מקשטן, הזמינו אותם ראשונים ליציע בחימום וליוו אותם חזרה בקריאות "הנבחרת מ.. (מילה שמתחרזת עם 'מצטננת')". כל עקב של יצחקי, פריצה של בן-שושן או מסירה של אבירם לוו בקריאות דומות.

לשכוח את קשטן. שוקולד-מנטה-מסטיק 2.0 עם עידן וורד בתפקיד אורח

בכלל, היה מפרה כתמיד לחוות שוב את השיח הפוסט-פלורליסטי המרתק ביציע המזרחי, שעסק בין השאר בשאלות של זהות ולאומיות ("פה זה ארץ-ישראל טועמה, פה זה מדינת היהודים"), הביע דאגה מהפגיעה בחפים מפשע במבצע עופרת יצוקה ("עזה, עזה, עזה בית קברות") ואפילו מצא מקום לשאלה הפילוסופית הנצחית של דרך מול תוצאה ("רציתם כיאל עכשיו אל תבכו שאין מונדיאל").

מה שכן, מגוחך בעיני הטקס הזה אלה ליגת האלופות שעושים לפני המשחק. לא מר לוזון, זה שתשים כמה ילדים שינופפו בדגל באמצע המגרש (בעצלות אופיינית כמובן), או תנגן מוסיקה (יפה כשלעצמה) ברמקולים העלובים של האצטדיון שלנו, לא ישפר כאן את הכדורגל. כמו השחקנים שלנו, גם אתה, טייח. ואם כבר אז לפחות תהיה מקורי:

אור לגויים. יום שני שעבר, תשע בערב. טיסה 317 מלונדון נוחתת בנתב"ג ובטרמינל ההגעה אני ממתין למזוודה יחד עם בחור נמוך וצנום שנראה צעיר מגילו. אני מנצל את הזמן ומנהל איתו שיחה קלה:
"איך בניטז?"
"מאמן מצוין"
"באמת? נראה לי שהוא עושה לכם טרור.."
"לא, הוא דווקא בסדר גמור".
"וג'רארד?"
"אה.. בחור על הכיפאק, באמת נשמה".
"תמסור לו ד"ש!"

יוסי בניון הוא המודל ששחקן ישראלי צעיר צריך להסתכל עליו. זה לא רק היכולת. זה הצניעות, המחויבות והמקצוענות. יש לי הערכה עצומה לילד מדימונה שמצליח להשתלב בשיטה של בניטז במקום שבו שחקנים יצירתיים רבים וטובים מסוגו כשלו. אין ראוי ממנו לרגע נפלא כמו זה שחווה אתמול. יוסי בניון, הוא הוא, השגריר מס' אחת של מדינת ישראל בעולם כיום- !Hnivheret Mizdayenet

שבוע פוסט-מבאס

11 תגובות על “"הנבחרת 'פוסט-בתולית' "”

יכול לפרט עוד קצת על השיחה עם הבחור שנראה צעיר מגילו ?
היה יכול להיות כיף גדול לשבת איתו בערב קייצי על אבטיח ואוהדי ליברפול מסביב ולשמוע קצת סיפורים מבפנים ..

"ברמקולים העלובים של האצטדיון שלנו" פה ממש העלבת איציק… השיפור הגדול ביותר במועדון השנה חל במערכת הכריזה :-) שלא תטעה בגלל מיעוט האוהדים שמעו את המוזיקה ששמו לנו ברמקולים לפני המשחק או את דברי הכרוז, כבר לפני מספר שבועות חל שיפור גדול וכיום בטדי לרב אפשר לשמוע את הנאמר במערכת הכריזה!

סה"כ הכל אחלה.. הראש עסוק קצת יותר מדי במשחק הערב מול הוילה…
וכמובן איזה באסה שדווקא במשחק הזה (הכח) שכחתי את הפלאפון.

מתי.
פגשתי את יוסי בהמתנה למזוודות. מסתבר שהגענו באותה טיסה, למרות שלא ראיתי אותו במטוס (היה במח' עסקים מן הסתם). זה היה מפתיע, כי ראיתי אותו עומד שם לבד ובאותו שלב אף אחד אפילו לא זיהה אותו.
ניגשתי אליו כך בעדינות ושאלתי אותו "איך הרגל?" הוא חייך וענה שהוא מקוה שיהיה בסדר. משם התפתחה שיחה של שניים שלוש דקות בהן שאלתי אותו על הנעשה בקבוצה. הוא לא פירט יותר מדי והשתדל להיות דיפלומט (אולי חשש שאני עיתונאי או ששמע על הבלוג שלנו..).
סיפר שמאוד כיף לו והחמיא, כמו שכתבתי, בעיקר לסטיבי ג'י. לאו דווקא בפן המקצועי, בעיקר בפן האישי.
סה"כ מאוד התרשמתי ממנו בפגישה הקצרה הזו- צנוע וחביב. ממש הרגשתי שאני מפטפט על הקבוצה עם חבר מהיציע ולא עיכלתי שמולי עומד מישהו שמחליף פסים עם סטיבי ג'י על בסיס קבוע.

יאיר.
באמת חבל על הסיפור עם הפלא. :)
לא נורא, נגד בני-יהודה אתה מוזמן לקפוץ למקום הקבוע של יובל- אני שם.

איציק – לפעמים אפשר ליהנות מהדברים הכי פשוטים שבחיים. לחמניה עם שמנת, נסיעה לעין גדי, חומוס בפינתי, לטייל בשכונה עם נעלי אצבע, משחק של בית"ר בליגה, כאלה דברים. לא תמיד צריך לאכול במסעדות יוקרה, לנסוע לחו"ל, ללבוש מותגים או לראות משחקים של ליברפול…

הצחיק אותי להיזכר שוב בהגדרות האקדמיות שנתנו לכל השירים בטדי (בעיקר אתה).

לגבי התמונה והכיתוב ששמת לה – אני מוחה על הגדרתו של עידן ורד כבעל תפקיד אורח. כמו שכתב שבי יפה בטורו הנוכחי, ורד הוא לא אורח – הוא כבר חלק אינטגרלי מהקוורטט הנוכחי.

לגבי הפגישה שלך עם בניון – זה כלום, אני דיברתי לפני כמה חודשים עם אוהד כהן. כמעט שאי אפשר היה לשים לב שהבחור שמדבר איתי מתאמן באופן קבוע עם סולי צמח ומחליף דחקות עם שינו זוארץ (כרגיל, אני מנסה להדחיק את הקנאה. רבאק, אפילו כשאתה בארץ אתה יותר מקורב לכדורגל האנגלי מכולנו?).

שבי,
"לחמניה עם שמנת…", גדול! יכול להיות שאנחנו אחים שהופרדו בלידתם? אגב, אני מצרף בין הלחמניה והשמנת גם חלבה. מתאים?

שבי.
כל כך נכון :) "שמחות קטנות של יום חולין"(גם אם יוצא בשבת..)

דוד.
חלילה לי מלזלזל במגרשים של רמות.. יש מצב לאיזה משחק בשישי אחה"צ בשבועיים הקרובים?

איצקו כנראה שגם מול בני יהודה לא יהיה מפגש…
אני צפוי ליסוע עם חברים לכינרת ל3-4 ימים…

[…] כריסטיאן אלבארז נתן משחק מצויין, ולא רק את הגול שכל כך הגיע לו. עידן טל נתן, לפחות לדעתי, את המשחק הטוב ביותר שלו בבית“ר והיה המצטיין על המגרש (אולי מלבד טברטקו קאלה ששוב יכול לראות את עצמו חתום על גביע בית“רי). דאריו פרננדז נתן משחק טוב מאוד. אבירם ברוכיאן הזכיר לי לפחות במחצית הראשונה את אבירם שכולנו רוצים לראות בכל משחק. שמעון גרשון ואריק בנאדו היו שקטים ויעילים כהרגלם. שני הבלמים הטובים בארץ, והם אפילו לא בנבחרת. משעשע. אבל איך אמר איציק אלפסי? הנבחרת פוסט-בתולית. […]

סגור לתגובות.