קטגוריות
ימק"א כל הרשימות עשרים ושניים משוגעים

בית"ר שלי

אחרי הנפילה
אחזור אל עצמי
לאסוף מחדש
את שברי עולמי

לזכור מה רציתי
להבין מי אני
לא תהיה דרך קלה
אחרי הנפילה

אחרי הנפילה
יבוא שקט גדול
לא יהיה בי עוד פחד
אחרי שאפסיד את הכל

אתחיל בקטן
בגרגר של חול
אבקש מחילה
אחרי הנפילה

אחרי הנפילה
אשלם את המחיר
על דברים שהפסדתי
ואין מי שיחזיר

חלומות שקרסו
מגדלים באוויר
סימני שאלה
אחרי הנפילה

אחרי הנפילה
אזכר בך פתאום
בדברים הפשוטים
שאמרת היום

ואני לא יכולתי
לשמוע עד תום
בדעה צלולה
אחרי הנפילה

('אחרי הנפילה', מילים: עלמה זהר)

לא יודע מה אתכם אבל אני ממש אוהב את בית"ר הנוכחית. ראשית העובדה שהיא מורכבת ממס' רב של שחקנים שמבחינתי הם שחקני בית. פשוט תענוג עבורי לצפות בהרכב שיש בו את עידן וורד, אריאל הרוש, אלירן דנין וכמובן שלישיית שוקולד-מנטה-מסטיק: ברוכיאן, יצחקי ובן-שושן. גם הכדורגל מזכיר הרבה יותר את בית"ר של פעם שאנחנו אוהבים וכ"כ התגעגענו אליה בשנתיים האחרונות- התקפי, יצירתי, סוער, מרגש והרפתקני. נכון, החיסרון של זה הוא מה שראינו שבוע שעבר בבלומפילד, אבל היי! זאת בית"ר ירושלים שלנו. מאנית-דיפרסיבית, נעה בין טרגדיה להיסטריה, והכי חשוב- אף פעם לא משעממת. בדיוק כמו העיר אותה היא מייצגת.

בית"ר עשתה אתמול בקרית-שמונה את כל הטעויות האפשריות ועדיין הצליחה לנצח במשחק מדהים, שכל הסופרלטיבים שנשפכו עליו הפעם דווקא מוצדקים.
בן-שושן (שכבר הכתרתי אותו כאן כשחקן העונה שלי) נתן אתמול את אחד ממשחקיו הטובים בקבוצה הבוגרת והיה ללא ספק השחקן מס' 1על המגרש. השער הראשון שלו היה א-לה אלי אוחנה והראה איכויות שלא חשבתי שיש בו.
עידן וורד היה נפלא כהרגלו. המחמאה הכי גדולה שאני יכול לתת לו היא שהנוכחות שלו בהרכב נראית כבר כעת טבעית לחלוטין כאילו לא מדובר בשחקן בגיל נוער למעשה, שכעת חיה לפני שנה, אני לפחות, לא ידעתי בכלל מיהו.
יצחקי זה יצחקי. החוצפה והביטחון העצמי במשחק שלו זועקים לשמיים. לדעתי ברק הופך אט אט למנהיג האמיתי של בית"ר. אהבתי את הקטע בו פנה לרובן עטר וביקש להחליף את אלברז. לא שיחק אותה ראש קטן, עשה בדיוק מה שכל אוהד בית"ר שראה את המשחק בטלוויזיה רצה לעשות- לצעוק לרובן: "תוציא אותו- אתה לא רואה שהוא לא רוצה לשחק?!"

ואם כבר אלברז, אז אני מקווה באמת שהוא לא מכר אותנו אתמול בגלל כל הסיפור עם הקנסות. אני ממש אוהב את כריסטיאן וזו תהיה בשבילי אכזבה עמוקה. אני רוצה לנטות לו חסד, גם מכיוון שידידי הצ'ילאני טיטו אלגטה שמכיר אותו טוב הזהיר אותי כבר שיש לו משחקים כאלה שבהם הוא סוויצ'-אוף. הוא סיפר על משחק כזה שלו במדי נבחרת צ'ילה בתחילת העונה נגד פארגוואי, בהם כל השערים הגיעו מהאגף שלו והוא עלה לנבחרת בהפסד. מאז, אגב, בצ'ילה לא ממש סולחים לו ולא מוכנים לשמוע על זימונו מחדש לנבחרת הלאומית.

אבירם ברוכיאן המשיך את היכולת המזעזעת שלו מהחודש וחצי האחרונים. אבל מה שאני אוהב אצל אבירם זה שכשגם שהוא גרוע הוא עדיין נותן לך את השניים שלוש מסירות גאוניות ששוות את הנוכחות שלו על המגרש לאורך תשעים דקות. מרבים להשוות אותו לדוד האגדי- אין לי אפשרות להוכיח את זה אבל נדמה לי שגם לאורי הגדול וודאי היו תקופות של ירידה חדה ביכולת. רק שאז היה הרבה יותר קשה לשים על זה את האצבע. כי זה לא היה כמו היום שכל משחק משודר ישירות וכל מהלך מנותח מעשר זוויות. אז יכולת להיעלם לחודש חודשיים בלי שאף אחד ישים לב ואז לחזור ולתת משחק גדול כאילו לא קרה כלום.

ההפתעה הנעימה של המשחק אתמול היתה ניר נחום. הגעתו לבית"ר סימלה את יותר מכל את הירידה של בית"ר מנכסיה- מקבוצה שבתחילת העונה החתימה את סבסטיאן אבראו לקבוצה שמסתפקת בחלון ההעברות בהשאלה של שחקן אלמוני מאשדוד. אבל שוב הוכח שכסף זה לא הכול ושחקנים נפלאים אפשר למצוא גם כאן ממש מתחת לאף. לא יודע מי אחראי על הבאתו של הבחור אבל שאפו. אני רק מקווה שאנחנו לא מנאחסים אותו עם ההתלהבות שלנו עכשיו…

מילה טובה אני רוצה לתת גם לדאריו פרננדז שאחרי מס' משחקים נפלאים בתחילת העונה הפך לממש מעצבן עם הדיבלים המיותרים שלו לשום מקום. בד"כ אני מאוד אוהב דריבלסטים אבל פרננדז זה ממש סירב להפסיק למזמז את הכדור ותקע כל פעם מחדש את ההתקפה של בית"ר. אתמול, סופסוף, ראינו את פרננדז של תחילת העונה, עם משחק בנגיעה ושיחרורי כדור מדוייקים ובתזמון נפלא. לפחות לפי אתמול, ניכר שהוא הפנים, גם אם באיחור שעלה לנו ביוקר שבוע שעבר, את האחריות הגדולה שמוטלת עליו כעת בתור הקשר האחורי היחידי בהרכב.

הניצחון אתמול היה קריטי להמשך העונה של בית"ר- ריצה יפה בגביע יכולה לתת לנו דחיפה גם בליגה ולהחזיק את העונה הזו בחיים. הפסד היה מכניס את הקבוצה למערבולת ודכדכוך שאת אחריתה מי ישורנו.. אגב, בד"כ ההיסטוריה מלמדת שעונות שהתחילו קשה בגביע מסתיימות באיצטדיון ר"ג. כמו שנה שעברה וכמו ב- 89' עם צמד המשחקים הכפול והבלתי נשכח נגד הפועל ת"א. נקווה שזה גם יהיה המקרה העונה.

בכל מקרה, כמו שכתבתי בפתיח, מבחינתי בית"ר האמיתית חזרה. בניגוד גמור לשני העונות האחרונות, בהם צפיתי במשחקי הקבוצה כמעט מתוך הכרח או מכח האינרציה, הפעם אני מוצא את עצמי מתרגש מחדש לקראת כל משחק של הקבוצה. ובתור אוהד זה כל מה שאני מבקש.

שוקולד-מנטה-מסטיק על הגובה אתמול בקריה (צילום באדיבות אתר בית"ר.נט)

11 תגובות על “בית"ר שלי”

איציק, אכן צריך להזהר מלעשות דה-הומניזציה לאלברז:)
מסכים ומאוהב בכל מילה – זו בית"ר שלי וזו בית"ר שאני רוצה לראות, רצה, מתלהבת ו.. גם עושה שטויות.

קיבלתי את הקטנה גיל :) אני מניח שזה מגיע לי..
שמח שאהבת את הפוסט.

מסכים כרגיל, בקשר לניר נחום, פורסם בעיתונים שהוא ממש לחץ על אשדוד לעבור לבית"ר ועוד בתקופה כזאת, כאלה שחקנים אנחנו צריכים בבית"ר, כאלה שבשבילם בית"ר זה החלום ולא נקודת מעבר לבלגיה, שיתרגשו בכל פעם שיעלו למגרש.

מסכים כמעט לחלוטין.
כ"כ יותר קל להזדהות עם בית"ר הזאת מאשר בית"ר של ארקדי…

ועוד נקודה למחשבה (בלי להיות יותר מדי קטנוני)
ככה בית"ר דומה יותר לאוהדים שלה – שינויים חדים בהתיחסות – להזכירך זרקת את עטר לפני יומיים – והוא זה שאחראי ישירות למהפכה שאתה רואה …

איציק, קודם כל – ככה אני אוהב לקרוא אותך :-)

דבר שני – נכון, הייתה התלהבות מהמחצית השנייה המטורפת שראינו, וגם אני התלהבתי ואפילו הפסקתי לשלוח לדוד (שכנך מרמות) SMS על הגולים אחרי השוויון 3:3 של בן שושן, פשוט כדי לספר לו בהתלהבות ששוקלוד-מנטה-מסטיק הביאו את הגול הזה במהלך התקפי של שלושתם. ואז שידרתי לו בצרחות את הגול של יצחקי.

אבל –
גם ההתלהבות הזאת צריכה להיות בערבון מוגבל – כי קרית-שמונה היא קבוצה לא רצינית, שגם מולה זה עבד בפוקס. מול הפועל תל-אביב ראינו מה קורה. יכול להיות שבאמת היה שיפור אתמול ואם היינו משחקים ככה ביום שני אז זה לא היה נגמר ברביעייה, אבל אי אפשר באמת לדעת.

אביאל- מחמם את הלב לשמוע את זה.
יאיר- מש"ל.
פ"ר- צודק במיליון אחוז. עכשיו השאלה היא כזו: האם אנחנו אוהדי בית"ר בגלל שזה האופי שלנו או בגלל שאנחנו אוהדי בית"ר נהפכנו לכאלה :)
יובל- בכיף :) אני מסכים עם הנקודה שהעלית וגם אני חשבתי עליה. מול קבוצה קצת יותר רצינית מק"ש זה לא היה נגמר טוב. אנחנו צריכים את אלברז בכושר המוכר, ובכלל את כל ההגנה שלנו בחזרה. במיוחד עכשיו כשאין לנו קישור אחורי למעשה.

איציק, שאפו, מסכים כמעט בהכל.

לגבי בן שושן, גם מבחינתי הוא היה מספר אחד על המגרש. אבל הדבר שהכי אהבתי אצלו זה מה שהוא אמר לבית"ר.נט – "היה שלב במשחק שהסתכלתי על היציעים של האוהדים שלנו ואמרתי לעצמי בלב שאסור לנו לשלוח את כל האוהדים האלה חזרה לבית עם הדחה בגביע".

סגור לתגובות.