קטגוריות
בבל כל הרשימות נשמת כל חי תרבות הגוף

אם..

אם תוכל לשמור על ראש צלול כשכולם סביבך
מאבדים את שלהם, ומאשימים אותך,
אם תוכל לסמוך על עצמך כשכולם בך מפקפקים
אך לקחת בחשבון, שהם כלפיך ספקנים
אם תוכל לחכות, בלי להתעייף מההמתנה
או לתת שירמו אותך, מבלי לעסוק בשקרים
או שישנאו אותך, מבלי להכנע לשנאה
ועדין לא להיות טוב מדי, או לדבר דברים גבוהים

אם אתה יכול לחלום – ולא לתת לחלומות לשלוט בך,
אם אתה יכול לחשוב – ולא לתת למחשבות להפוך למטרותיך,
אם תוכל לפגוש בניצחון או באסון
ובשני המתחזים לנהוג בשוויון,
אם תוכל לסבול שהאמת אותה אמרת
מסולפת בידי נוכלים כמלכודת לטיפשים,
או כשתראה איך נשברים הדברים להם חייך הקדשת
ותתכופף ותבנם מחדש באותם כלים שחוקים

אם תוכל את כל זכיותיך לערום בערימה
ולסכן הכל בעוד סיבוב של הרולטה
ולהפסיד, ולהתחיל מחדש מההתחלה
ועל ההפסד לא לבזבז מילה
אם תוכל להכריח את לבך, את העצבים והשרירים
לתת את תורך, זמן רב אחרי שהם מתרופפים
ולהמשיך כך, גם אם לא נותר בך דבר
מלבד כוח הרצון האומר להם "החזיקו מעמד!"

אם תוכל לנאום בפני קהל, ועל יושרך לשמור
או לצעוד עם מלכים, ולא לאבד את המגע הפשוט
אם בך אויבים או ידידים אוהבים לא יכולים לפגוע
אם כל אדם נחשב בעיניך, אבל לא יותר מדי
אם תוכל למלא את הדקה הלא סלחנית
בשישים שניות שלמות של ריצה למרחק
שלך הארץ וכל אשר בעולם
ויתרה מזאת, בני, תהיה אדם!

("If" By Rudyard Kipling, 1895)
 

"If you can meet with triumph and disaster, And treat those two imposters just the same"

השורה האלמותית הזו, מתוך הפואמה עוצרת הנשימה "אם" של רודיארד קיפלינג, חקוקה באותיות זהב מעל השער שממנו יוצאים השחקנים למגרש המרכזי בווימבלדון.
בערבו של היום, כשהשמש חישבה לשקוע והמסך ירד על אחד הימים הגדולים בהיסטוריה של הספורט, הבנתי סופסוף למה בדיוק התכוון קיפלינג זה.

___________________________________________

שבת בצהריים, גמר הנשים.
את הגמר הנשים אני מחרים. טוב לא ממש.. אבל אם רק היה לי משהו יותר טוב לעשות בשבת בצהריים הייתי מוותר בשמחה גלויה על התענוג המפוקפק שבצפייה באירוע ספורט שאינו אלא הצגה שתוצאתה נקבעה מראש ע"י המשתתפים (או המשתתפות במקרה דנן). כל מה שקשור באחיות וויליאמס מריח לי כמו הפקה מתוכננת בקפידה של האב ריצ'ראד, כשנשאלה סרינה לפני המשחק מדוע לא יהיה אביה נוכח במגרש המרכזי ענתה בפשטות: "הוא כבר עשה את שלו"…

יש משהו שנראה לא טוב בלשנוא את האחיות ווליאמס- בגלל שהן שחורות זה מתקשר מייד לגזענות כמו שהלינה פעם יקירתי משכבר הימים מרטינה הינגיס. אלא שבתור אוהד בית"ר ידוע ומוכר אינני חושש שתדבק בי תדמית זו, שהרי כבר אמר מי שאמר "אין מאיימים על 'פרוצה' עם ***"…

המשחק עצמו נראה יותר כמו טניס גברים מאשר זה של בנות המן היפה כפי שהעירה בצדק טרייסי אוסטין המקסימה (לשעבר פעמיים אלופת ה- US Open). העוצמה של האחיות מפחידה, הן גדולות ושריריות ולידן שאר הבנות בסבב נראות כ"כ עדינות ושבריריות שזה פשוט לא כוחות.

שבת אחה"צ, גמר הנערות.
אחרי שירדתי על הבריטים חזק שבוע שעבר דווקא עבר עליהם סופ"ש מוצלח ספורטיבי מוצלח: לואיס המילטון ניצח בגרנד-פרי הביתי בסילברסטון ואפילו בווימבלדון הוכתרה אלופה מקומית!

לורה רובינסון, תזכרו את השם. אמנם היא בכלל ילידת אוסטרליה אבל זה לא הפריע לבריטים שמייד אימצו כגיבורה לאומית. בזכותה משחק הגמר של טורניר הנערות, שבד"כ נערך באחד המגרשים הצדדיים ומרכז אליו עניין בעיקר מצד משפחות השחקניות, הועבר למגרש מס' 1 ושודר בשידור ישיר לאומה ב- .BBC צפיתי במאורע בחוסר נוחות מסויים- קצת מביך לבהות בנערות בנות 14 מתנועעות בגופיה וחצאית קצרצרה.

קצרה היריעה מלמנות את השמות של טניסאים שזכו בטונירי נוער בגראנד-סלאם ונעלמו אח"כ לתהומות הנשייה של האלמוניות- אפילו אנה סמאשנובה זכתה פעם בטורניר הנערות של הרולאן-גארוס. אלא שיש לי הרגשה טובה לגבי רובינסון זו: היא מדברת לעניין, אינטלגנטית, בוגרת יחסית לגילה ונראית כמו אחת שלא תיקח יותר מדי ברצינות את הרעש שעיתוני לונדון יעשו סביבה מעכשיו- בדיוק ההיפך מהספורטאי הבריטי הממוצע…

התקווה הבריטית החדשה. רובסון

ראשון, כל היום, אם כל הגמרים!
אתמול גיליתי את אחד היתרונות הגדולים שבלגור באנגליה- כל מה שצריך לעשות בשביל לדעת אם וכמה טניס יהיה היום בווימבלדון זה לפתוח את החלון בבוקר…
המחזה לא היה מרנין: גשם זלעפות קידם את פני יום גמר הגברים ולמרות שהחזאי ב- BBC הבטיח ש"בהמשך היום צפוייה התבהרות" כל מה שאני ראיתי מהחלון היתה חשכת עננים מתקדרת.

אלא שכנראה ולמקומיים יש מעט יותר ניסיון ממני עם מזג האוויר ההפכפך שלהם ובשניים וחצי בצהריים, רק חצי שעה מאוחר מהמתוכנן, חולפים נדאל ופדרר על-פני השורה של קיפלינג ויוצאים למגרש המרכזי.

נדאל נראה חד ורעב על הפתיחה. הוא בנוי לתלפיות, מה שמוביל באופן טבעי לשמועות על סמים שאף פעם לא נמצאו להן קצה קצהו של סימוכין. בוריס בקר, המתגורר במיורקה משם מגיע נדאל, סיפר שראה אותו כשהיה בן- 13 וכבר אז היה נראה ביריון קשקשים מפותח לגילו…

שני המערכות הראשונות נראות כמו המשך ישיר של גמר הרולאן-גארוס מלפני חודש (שם "שחט" נדאל את פדרר בשלוש מערכות תוך פחות משעתיים). כנראה בגלל שווימבלדון הפך בשנים האחרונות למשהו שמזכיר טורניר חימר הרבה יותר מטורניר דשא: נקודות ארוכות מהקו האחורי כש"הסרב אנד וולי" המסורתי הולך ונכחד- מתוך 413 הנקודות במשחק רק 66 (16%!) הוכרעו ליד הרשת.

במערכה השלישית הגשם נחלץ לעזרתו של פדרר והמשחק מופסק לשעה ורבע במצב שבו נדאל רחוק שבירה אחת בלבד מניצחון חלק במשחק.
כשהם חוזרים פדרר נראה רענן וחד: הוא מנצח את המערכה בשובר שיוויון וגורר את המשחק למערכה רביעית למצהלות הקהל שמריח קלאסיקה באוויר.

המערכה הרביעית הולכת גם היא לשובר שיוויון והפעם נדאל פותח טוב ועולה ל: 5-2.
פדרר מתאושש ולוקח את ארבעת הנקודות הבאות: 6-5.
כאן כבר מתחילה דרמה אמיתית כששני הגלדיאטורים מכים חבטות העברה בדיוק ועוצמה של טילי שיוט.
נדאל רושם לעצמו שני נקודות משחק, אבל מאבד את שניהם.
שוב מוכח שהנקודה שהכי קשה לנצח במשחק טניס היא מאטץ' פוינט לזכותך.
כמו בכדורגל, מי שלא מפסיד סופג, ופדרר הוא זה שמנצח לבסוף 10-8 את שובר השיוויון. מערכה חמישית.

פדרר שחזר מן הקבר לוקח הפסקת שירותים קטנה ואני במקביל הפסקת סיגריה. לשותף שלי אני אומר שנדאל ינצח פשוט בגלל שהוא משחק יותר טוב ופדרר לא הצליח לשבור אותו כל המשחק, רק לנצח בשוברי שיוויון. השאלה רק אם יצליח להתגבר על האכזבה שבלהיות כ"כ קרוב ולא לגעת- "To meet with triumph and disaster and treat those two imposters just the same"

במצב של שניים לכל חוזר הגשם ונדמה כי פדרר 'ימות ביום אחר'..

אחרי עשרים דקות הגשם מפסיק והחבר'ה חוזרים. השעה כבר שמונה וחצי ולמרות איך שזה נראה בטלוויזיה, חשוך מאוד עכשיו בחוץ.

המשחק נמשך ונמשך… כבר 7:7 ואני תופס את הראש- מילא גג אין לכם שם בווימבלדון, אבל זרקור? פנס?? סטיקלייט???

ואז נדאל סופסוף שובר!
רמון קלדרון הנשיא של ריאל משתולל ביציע כאילו ראול שם גול בדקה התשעים…

משחקון אחרון. כנראה..

פדרר עולה ל- 15:0 ומאותת שלא יכנע עד טיפת הדם האחרונה.
נדאל מגיב בצורה לא אופיינית: סרב אנד וולי (היחיד שלו במשחק) ועוד נקודה נוספת מהרשת: 30:15.

עכשיו הם מחליפים נקודות וזה 40:30- נקודת משחק מס' שלוש לנדאל.

לא סתם פדרר הוא פדרר: ברגע הכי קריטי במשחק הוא מייצר חבטת גב-יד מושלמת! שיוויון.

יתרון נדאל. האם הפעם?

כן!

נדאל פורץ בבכי וקופץ ליציע בכדי לחבק את אבא ואמא.
בדרך למטה הוא עוד מספיק לתת בוסה לנסיכה היפהיפה לטיסיה אורטיז…
בחור מקסים נדאל, אי אפשר שלא לאהוב אותו.
נפש של ציפור בגוף של בריון…

חוגג ביציע עם הנסיך והנסיכה. נדאל

סוף-דבר:
עוד רבות ידובר במשחק הענק הזה שהיו בו כל המרכיבים של אירוע ספורט אפי- דרמה, איכות, יריבות, ומתמודדים שהם הטובים בעולם באותו זמן נתון.
בוריס בקר, שראה כמה דברים בווימבלדון בחיים שלו, אמר אח"כ שלדעתו היה זה הגמר הגדול בהיסטוריה. אני לא מתווכח.
נדאל עושה משהו שמאז בורג ב- 81' אף אחד לא הצליח לעשות- דאבל של רולאן-גארוס ווימבלדון באותה עונה. הוא הופך בכך לדעתי גם למועמד בכיר לעשות משהו שגם פדרר כנראה לא יכול לעשות- להשלים את "הגראנד-סלאם" ולזכות בארבעת הטורנירים הגדולים בעונה אחת.
למעשה, נדאל נפגע מכך שהוא משחק בדור של פדרר משום שבכל תקופה אחרת היה הופך מזמן למס' אחד בעולם וייתכן שגם לגדול בכל הזמנים. מצד שני, יתכן מאוד שבלי פדרר נדאל לא היה היה נדאל. ולהיפך..

"להתראות בשמחות אנגליות ואחרות!" (מלר. א)

19 תגובות על “אם..”

איציק קח הבחנה:

נדאל הוא ספורטאי פוסט-מודרני.

שמתי לב בפרטים לגביך וזה מדהים כמה יש לנו במשותף (תואר ראשון במדעי ההתנהגות, המשך בפסיכולוגיה חברתית). ידוע לך שבתיאורים של תרבות פוסט-מודרנית לעיתים המעשה האמנותי הוא זה שנעדר טכניקה – כמו המשתנה של מרסל דושאן, שבעצם אמרה "מי צריך לצייר, אני מעדיף את הדבר האמיתי".
נדאל הוא לא טניסאי מושלם מבחינת הטכניקה, אבל הוא אמן בלעשות את העבודה. דבר נוסף – שמתי לב שהוא לא משחק בשביל לנצח בסרב כלשהו, אלא הוא מצוי על איזה תהליך שבסוף היריב מותש ושבור.
פדרר הוא משולם מבחינה טכנית אבל האיש לא יודע מה זה להיות אנדרדוג, מה זה לבוא מלמטה ולנצח – כי מבחינה טכנית הוא מושלם. הוא לא עבר את ה"מסע" שעבר אחד שמוגבל טכנית כמו נדאל.
נדאל בעצם מראה שכמה שלא תהיה טכני בכל תחום שהוא ולאו דווקא ספורט, זה לא אומר שאתה אמן, אמנות זה אנושיות, ואנושיות לא חייבת טכניקה ולפעמים מספיק לה לב מאוד גדול.

דבר נוסף – אני שונא את אייל קיציס החל מאתמול. הנחייה כל-כך גרועה לא שמעתי כבר הרבה זמן. חשבתי שעוד "וואו" ו-"מדהים" אחד ואני שובר את הטלוויזיה. שקלתי לראות בלי סאונד. גם בגלל שהוא רצה שפדרר ינצח רציתי שהוא יפסיד.

סליחה על ההצפה בתגובות אבל עלה לי עוד משהו:

יש השוואה אחת שלא עשו לגבי אתמול – רוקי בלבואה מול אפולו קריד. נדאל ממש הזכיר לי את רוקי בלבואה ואיך שהוא "הכאיב" לפדרר.

RS,
תיסלם על התגבות! העונג כולו שלי ושל הקוראים.
בזכותך למדתי עכשיו קצת על מרסל דשאן שלא הכרתי (לבושתי אינני בקיא באמנות).

אהבתי את ההגדרה של נדאל כספורטאי פוסט-מודרני.
בעיני פוסט מודרניזם מתקשר בראש ובראשונה לשבירת המסגרות הקיימות, ונדאל עשה את זה בכך שהראה שגם מומחה חימר יכול להיות אלוף על דשא. יש בזה אמירה- הוא יצא כנגד קיבועו בתוך מסגרת ספיציפית, וזהו פוסט מודרניזם במיטבו לעניות דעתי.

"אמנות זה אנושיות" או להיפך, אם תרשה לי: "אנושיות זה אמנות"- איזה משפט מקסים, אימצתי!

ממתי קיציס משדר טניס- מה זו הבדיחה הזו?
למזלי ראיתי את המשחקים כאן באנגליה ב- BBC ופשוט נהניתי! מקנרו, אוסטין, בקר וקאש פירשנו ופשוט היה תענוג לשמוע אותם. מה שגרם לי לשם לב לנקודה נוספת- שחקני טניס הם אינטלגנטים מעל לממוצע בהשוואה לספורטאים בענפים אחרים. אני מניח שהדרישות המנטליות יוצאוצ הדופן של המשחק, השעות הארוכות לבד בדרכים והחשיפה המתמדת לתרבויות, אנשים ומקומות שונים ורחוקים תורמים לכך.

לצערי איני בקי בענייני רוקי, אולם יש לי חבר טוב שהוא מעריץ מושבע- אני אתעניין אצלו בהשוואה שהצעת.

נ.ב.
צור קשר במייל, אשמח להכיר:
iatk@hotmail.com

חשוב לזכור.
משנה לשנה נהיה קל יותר לשחקני חימר ו/או שחקני בייס ליין בווימבלדון, ובאותה מידה מקשה על שחקני הדשא הטבעיים.
געגועים לדשא של תחילת שנות ה-2000!

אני לא חושב שכלל שחקני הטניס אינטילגנטיים יותר מכלל ספורטאים אחרים…

לRS גם אני נהנתי ממך…

rd17,
אתה צודק, וגם נגעתי בזה בפוסט- ווימבלדון יותר ויותר מזכיר טורנירי חימר, אין כמעט הגש ורוץ לדשא. מה שכן אני דווקא חולק עליך בגעגעוים לימי הבום בום של סמפראס- הטניס שאנחנו רואים היום על דשא הוא הרבה יותר אטרקטיבי. חבטות העברה כמו שראינו מפדרר ונדאל לא היו אפשריות בעידן של המגישים ה"כבדים".

מודאג

הדשא של לונדון עובר שינוי כמעט מדי שנה.
ואני חושב שמוטב לו היו משאירים אותו בממוצע של מה שהיה בין השנים 2001-2004 נניח, ככה לא היה רק "בום בום" אבל זה כן הזכיר יותר משחק דשא.
לדוגמא נלדבדיאן ב2002 הגיע לגמר שהוא לא שחקן דשא קלאסי אבל המשטח לא עשה עוול לשחקנים שמתמחים עליו כמו רודיק ב2004, בשנים האחרונות משטח הדשא משתנה משנה לשנה ובתור חובב ווימבלדון אני דואג שהטורניר יהפוך למשהו שמזכיר את הרולאן גרוס (הגראנד סלאם הכי פחות אהוב עליי).

קצת הסתבכתי אז אני אבהיר שאני בעד הדשא שהיה בשנים הראשונות במילניום החדש ונגד מה שהיה בשנות ה-80 ואמצע-סוף ה90… וכמו כן נגד ה'חימר-דשא' שיהיה ב2009 כנראה…

אני כמעט מסכים איתך..

גם אני לא אוהב את הרולאן-גארוס משום שהמשחקים שם ארוכים ומייגעים והחבר'ה מחליפים חבטות עד שמישהו נשבר ועושה טעות (שיטה שמתאימה למצויין לצורת המשחק של נדאל).
אלא שלדעתי ווימבלדון השנה נמצא בדיוק במצב הקלאסי- לא מהיר מדי ולא איטי מדי. אני עדיין חושב ששחקני דשא קלאסיים יכלו להצליח עליו רק שפשוט כמעט ואין כאלה..
ובעצם למה שיהיו- עונת הדשא נמשכת חודש בשנה, ועם כל הכבוד לווימבלדון, אי אפשר לבנות קריירה על טורניר אחד.
או כמו שאמר סאפין :דשא זה לפרות"… אבל הוא בטח התכוון לאחיות וויליאמס :)

שאלה נוספת: למה נדאל באופן ברור הרבה יותר שרירי מכל טניסאי אחר? זה לא מוזר שאין הרבה טניסאים שריריים כמוהו? אני לא מכיר עוד ספורט פופולרי שבו יש כאלה הבדלים פיזיים.

לאיציק, שכחת דבר אחד.
טניסאי דשא קלאסיים זה לא רק קטע של אימון זה אולי יותר מכל דבר אחר מתאים לכשרון (אפילו מסוים) מולד, הרבה מאד משחק של אינסטינקטים.
זה שאין הרבה כאלה היום זה הן בגלל המשטח שמשתנה הן כי משום מה לא צמחו כשרונות מספיק גדולים בזמן האחרון והן כי מי שכבר צמחו חלשים מדי בכל האספקטים והמשטחים האחרים.

לRS גם אני לא בקיא יותר מדי אבל כן דשא הוא המשטח המהיר ביותר עליו משחקים טניס מקצועני.
לא כ"כ מוזר שאין טניסאים שריריים כמוהו כי רב האנשים עם זרועות כאלה יעיפו כל כדור מעבר לתחומי המגרש.. בטח לא יהיו בעלי טאצ' עדין כמו שלו..
עוד דבר בטניס להרבה מכות אתה מביא את הכח/עוצמה מהרגליים ולכן שרירי ידיים בהיקף כזה לא נראו מאד נחוצים, לפחות עד היום.

דבר אחרון וסליחה שאני חופר זה לא רק שאנחנו לא רואים כמעט טניסאים שריריים כמו נדאל, אנחנו כמעט ולא רואים/ראינו טניסאים כמו רפא.
וטוב שכך!

את התגובות המלומדות אנ י משאיר לאחרים וטוב שיש מי שיעשה אותם. רק רציתי להודות על הקטע של קיםלינג בהתחלה. לא הכרתי אותו ובכלל ההכירות שלי עם קיפלינג ה"משורר" היא מועטה, על קיפלינג הסופר אני יכול רק להמליץ לכל מי שעוד לא קרא. אבל מה שבעיקר זה מראה, זו תרבות. אני לא יכול לדמיין את הקטע הנ"ל הוא משהו דומה בעברית ביציאת השחקנים לבלומפילד או יד אליהו, וגם לא ברמת השרון לצורך העניין.

RS,
א. דשא נחשב מגרש יותר מהיר מחימר, אני מניח שזה בגלל שהכדור חוזר מהדשא בתאוצה יותר גדולה מאשר בחימר, אבל אני לא מומחה גדול לפיזיקה ואם מישהו מהקוראים כאן מתמצא יותר אני אשמח אם הוא יעשיר אותנו.

ב. הסיפור עם מימדי הגוף של נדאל הוא באמת "בעייתי", אכן זה מאוד בולט שהוא הרבה יותר מפותח מכל שאר השחקנים ובאופן טבעי זה הוביל לשמועות על סמים. עד כה שום דבר לא הוכח וכמו שכתבתי אותו בפוסט, אנשים כמו בוריס בקר שמכירים אותו עוד משהיה ילד מעידים שהוא תמיד היה מאוד מפותח ושרירי. כנראה עניין גנטי. מזכיר לי דוקומנטרי שראיתי שלשום על לאנס ארמנסטרונג, שהסיבולת יוצאת הדופן שלו גם היא היתה מקור לשמועות רבות. ראיינו שם פיזיולוג מומחה שהסביר כיצד לאנס ניחן בשוני גנטי נדיר מבחינה סטטיסטית שמאפשר לשרירים שלו לנצל את החמצן שהוא נושם בצורה הרבה יותר יעילה מאדם ממוצע.

נאתי,
מסכים איתך לגבי טניסאי דשא, זה מה שהופך את ההישג של נדאל לאף יותר מרשים- למרות שלא היה לו כישרון מולד לדשא, בעזרת עבודה קשה והמון נחישות הוא הצליח להפוך לאלוף גם על המשטח הזה.

רחמן,
קיפלינג נפלא! וכן, יש להם את זה לאנגלים- הספורט נטוע עמוק במסורת, בתרבות ובמורשת שלהם.
העננין הזה, אגב, הזכיר לי (למרות שזה כמובן לא אותו דבר) את השלט THIS IS ANFIELD ביציאה למגרש באנפילד.

אלפסי, כשאני חושב על השלט הזה, שאפרופו לא נראה לי שראיתי אף פעם, אני בהחלט גם יכול לדמיין אותו כיצירת אמנות. משהו שאומר כלכך הרבה בשלוש מילים.אולי אםילו אומר הכל.

טוב, אני בוש ומודה שאחרי כלכך הרבה שנים של אהדת ליברפול זו פעם ראשונה שאני רואה, או שם לב, לשלט הזה. אני מודה גם שבתור יצירת אומנות הוא עשוי היה להראות טוב יותר ועדיין. תרבות. אמנות.

שימו לב לשאלה שלי. היא לא היתה דשא מול חימר אלא דשא מול מגרשים אחרים שהם לא חימר. מה טיבם?

לrs אני חושב שעניתי לך כבר…
דשא הוא המשטח ההיר ביותר, יותר מהיר מהמגרשים הקשים.
"מה טיבם?" מה כוונתך בשאלה זו…?

איציק, שאלה אישית, תהיה בטדי במשחק מול קראקוב?

נאתי,
לצערי הרב אני לא אהיה בטדי נגד קראקוב, אני אמור להגיע לחופשה מולדת בתחילת ספטמבר- בשאיפה בדיוק בזמן למשחק הראשון בליגת האלופות :)

סגור לתגובות.