שערי דמעה

null

באופן פרדוקסאלי הייתה לי הרבה יותר סימפטיה לשמעון גרשון כשהיה שחקן הפועל ת"א מאשר בתקופה ששיחק בבית"ר. תמיד הערכתי את העובדה ששמעון גרשון היה משהו שונה ומרענן בנוף הכדורגל שלנו- רגיש, אינטליגנט, רהוט, ומקצוען ברמה הגבוה ביותר. כשהיה בשורות האדומים התייחסתי אליו כמו שמתייחסים ליריב מר ממנו חוששים אבל גם מאוד מכבדים, קצת כמו במקרה של עודד הקטש השחקן במכבי ת"א או של אלכס פרגוסון. כשעבר לבית"ר חשדתי בו שעשה זאת ממניעים של כסף וראיתי בו את המייצג המובהק של החבורה אותה כיננו "שכירי חרב" שנחתו כאן הודות למזומנים של ארקדי גאידמק.

גם אם שיחק אצלנו ארבע עונות מעולם לא חשתי ששמעון גרשון הוא שחקן בית"ר ותמיד היה מוזר עבורי לראות אותו בצהוב שחור. אני עדיין חושב שהמעבר של שמעון גרשון מהפועל לבית"ר היה טעות מבחינת כל המעורבים- הפועל, בית"ר ובמיוחד גרשון עצמו, אבל ייאמר לזכותו שבמשך כל התקופה אצלנו היה לויאלי למועדון בצורה יוצאת מן הכלל והפגין מחויבות ראויה להערכה על המגרש. במיוחד אני זוכר לו שתמיד, גם לאחר הפסדים קשים, לא ירד מן המגרש לפני שהגיע להודות לנו על העידוד מן היציע המזרחי בניגוד, למשל, לשחקנים אחרים, כולל כאלה שגדלו במועדון, שנוהגים במצבים כאלה להיבלע אל תוך מנהרת השחקנים מיד עם שריקת הסיום.

בניגוד לדמעות שהזיל באותה מסיבת עיתונאים בה הודיע על עזיבת הפועל והמעבר לבית"ר, דמעות בהן ראיתי ניסיון להסוות את העובדה שבסופו של דבר מה שעמד מאחורי המהלך הלא טבעי זה היה תמורה חומרית, הדמעות שהזיל אתמול במסיבת העיתונאים בה הודיע על פרישה מכדורגל נגעו לליבי. קשה היה ללב להישאר חתום לנוכח הבעת הרגשות האותנטית של האיש שעם רקע וכישרון כמו שלו יכל להצליח בהרבה תחומים ועדיין כואב מאוד את העובדה שיותר לא יוכל לרוץ על כר הדשא ולבעוט בכדור.

כל מה שנותר הוא לאחל לו המון בריאות ולהביע תקווה שנראה אותו משתלב בתפקיד כזה או אחר בבית"ר, אולי אפילו לצדו של איציק קורנפיין. בהרבה מובנים יש דמיון רב בין השניים- כמו קורנפיין, שמעון גרשון הוא אישיות בדיוק מהסוג שבית"ר ירושלים צריכה להראות כפנים החדשות שלה ואני משוכנע שתוכל להיות לו תרומה לא מבוטלת למערכת שלנו. בהנחה שבהפועל הוא "שרוף", ההפסד שלהם יכול בהחלט להיות הרווח שלנו.
_________________

ערב יום הכיפורים וזה הזמן לעשות חשבון נפש ולבקש סליחה. למרות שאני מאמין גדול ברעיון התשובה אודה שיש לי בעיה מסוימת עם עניין בקשת הסליחה. הרבה פעמים, ורק על עצמי לספר ידעתי, בקשת סליחה איננה אלא מס שפתיים. הסליחה האמיתית והטובה ביותר היא פשוט לתקן ולא לחזור על העוול שהצריך מראש את אותה בקשת סליחה.

ואף על פי כן יש ערך בהבעת חרטה כנה גם אם לא עומדת מאחוריה הבטחה לשינוי דרך בה ניתן בהכרח לעמוד. כזה הוא המקרה הנוכחי בו אני מבקש להתנצל בפני כל מי שבמהלך השנה החולפת נפגע ממני מעל במה זו בדרך כזו או אחרת בעקבות דברים שכתבתי. האופי הטעון מאוד רגשית של הנושאים בהם אנו עוסקים והאופי הרגשני והאימפולסיבי לעתים שלי לא מאפשר לי להבטיח שמקרים כאלה לא ישנו בעתיד אבל אני עדיין מוצא מקום בערב יום הכיפורים, לפני שאני ניגש לבקש מחילה מבורא עולם, להכפיף קומה ולבקש אחת גם ממכם.

גמר חתימה טובה.

פורסם בקטגוריה ימק"א, כל הרשימות, נשמת כל חי, עשרים ושניים משוגעים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

7 Responses to שערי דמעה

  1. מאת שחר‏:

    ספורטאי למופת והוגן,הפגין מוחיובות רבה לקבוצות בהן שיחק.
    בשיאו הייה תחנה בלתי עבירה.
    למרות שאני אוהד הפועל, אני חושב שזו צביעות לכנות שחקן שמקבל הצעה שחשבון הבנק שלו לא יכול לסרב לו כבוגד.
    מכיוון שכמעט כל אחד מאיתנו שהייה מקבל הצעת עבודה עם משכורת גבוהה בהרבה הייה מקבל אותה.
    אם ישתלב בצוות המקצועי של ביתר, זה יכולה להיות תוספת מבורכת.

  2. מאת הופ‏:

    לגבי גרשון הגבתי בדה באזר (מברוק!). בקצרה: הוא עשה את הבחירה שלו בין כסף להערכה, הרוויח הרבה כסף והפסיד את ההערכה. זה הכל. אין מה לרחם עליו או להעריך אותו על כך.
    ולגבי יום הכיפורים, אני דווקא אוהב את הרעיון של בקשת הסליחה, גם אם אני לא ממש מיישם… וגם אם היא בסה"כ מס שפתיים. כמו שצדק לא צריך רק להיעשות אלא גם להיראות, כך גם חשבון נפש. מעבר לאווירה הטובה שהיא משכינה, יש בה גם ערך של נתינת דוגמה לילדים ולכאלה שלא רגילים בבקשת סליחה. 

  3. מאת אסתי כ.‏:

    אחלה מחווה לכבודו.
    אני גם אוהבת את גרשון. גבר אצילי ושחקן משכמו.
    מומלץ אצלי בפנאי.

  4. מאת גילי‏:

    לגבי גרשון , אין ספק שמדובר בכדורגלן ברמה מעל הממוצע בכל הקשור לכושר הדיבור, ריהוט ואיטליגנציה . בתור אוהד כדורגל ,קשה לי לראות שחקנים שעוברים למועדון אחר אחר בגלל כסף במיוחד כשמדובר בסמלים שגדלו בקבוצה שלהם. יחד עם זאת אני מקבל את זה בהבנה , למרות שאני די בטוח שבהפועל ת"א הוא לא קיבל גרושים. הדוגמא הכי קלאסית זה מתיו לה טיסייה, שחקן של מועדון אחד עד סוף הקריירה, על אף הפיתויים מבחוץ .
    ואת זה האוהדים יזכרו לדורי דורות.

    לגבי בקשת הסליחה ביום כיפור, מסכים איתך בכל מלה.
    אל תחכה ל "ותנצל" את יום הכיפור על מנת לבקש מחילה . יש עוד הרבה ימים בשנה שאפשר לתקן במעשים .
    על אף המחשבה החיובית שיש יום בשנה שבו תוכל ללבקש סליחה , אני רואה בזה זילות של העניין, כי הרי מדובר ביום אחד ולאחר מכן אפשר לחזור לסורנו ?…

  5. גילי,
    לה-טיסייה זה באמת דוגמא יוצאת דופן, כמו ג'רארד בליברפול. אין ממש דברים כאלה יותר.
    אפרופו- מה קורה עם הסיינטס? לא הייתי בעניינים מאז שחזרתי לארץ ועכשיו אני מתעדכן שפיטרו את פארדיו ובכלל הקבוצה עם פתיחת עונה נוראית בניגוד גמור לכל הציפיות שדיברו על טיול חזרה לליגה השנייה.

  6. מאת גילי‏:

    קבוצה כ"כ שקטה במקום שקט בדרום אנגליה אבל עם הרבה רעש מסביב. זה התחיל עם הורדה של 10 נקודות מעונה הקודמת והרבה שאלות קיום לעתיד המועדון, במהלך אותה עונה קנה איש עסקים שוויצרי את השליטה במועדון ונראה שהכל הולך כמו שצריך.
    אבל אז הגיע הפוטו פיניש והקבוצה לא הצליחה להגיע לפלייאוף.
    העונה הנוכחית התחילה עם הרבה ציפיות ותחזיות של כל הפרשנים שהסיינטס מועמדת ראשונה לעלות ליגה ואז זה קרה :
    אחרי המחזור השני בעל הקבוצה השוויצרי קיבל דום לב ומסר את נשמתו לבוראו , אח"כ באה ההדחה מהגביע הטרופי שבו זכתה לפני כמה חודשים , הנצחונות בליגה לא הגיעו אלא רק במחזור הרביעי . מיד אחרי הנצחון 4:0 על בריסטול רוברס הודיעה ההנהלה שפארדיו מפוטר.
    בתחילת החודש מינו את נייג'ל אדקינס (אימן את סקנת'ורפ) למאמן. בינתיים הישועה טרם הגיעה , הקבוצה 2 מקומות מהסוף ,
    ולאלאנה פצוע כרגיל.
    לא יודע אם במועדון שמעו על חג שמחת תורה , אבל מה שקורה שם זה כבר שישו ושמחו …

  7. גילי,
    אני עזבתי את העיר קצת אחרי מותו הפתאומי של ליהאברג (הבעלים השוויצרי) שהיה אפוף מסתורין, אם כי ממך אני שומע לראשונה שסיבת המוות היתה דום-לב, את הברדאק עם המאמנים כבר פספסתי…
    בכל אופן, הפיטורים של פארדיו בשלב כל-כך מוקדם של העונה תמוהים בלשון המעטה (למרות הפתיחה הצולעת) ומצטרפים להתנהלות תמוה באופן כללי של ההנהלה כמו למשל שהם אסרו על צלמי עיתונות לצלם את משחקי הקבוצה מה שעורר אנטגוניזם די רציני כלפי המועדון בתקשורת האנגלית.
    אני מודה שזה די מבאס אותי כי באמת חשבתי שאחרי שנים לא מעטות של בעלים גרועים מהסוג המוכר הסיינטס מצאו משהו טוב אבל כנראה שבאמת אנשים נורמליים לא נכנסים לכדורגל. ולא שאני מאשים אותם…

סגור לתגובות.