אני חוזר עכשיו מגנואה, העיר היפהיפיה בצפון איטליה, שם עשיתי מספר ימים בביקור אצל חבר קרוב. את השהות בעיר ניצלתי ע"מ לבקר "בסטאדיו לואיג'י דה-פרארי" בכדי לעמוד מקרוב על המתרחש בכדורגל האיטלקי בימים טרופים אלה. אחרי תלאות כאלו ואחרות (מטעמי ביטחון כמעט בלתי אפשרי למי שאינו מקומי להשיג כיום כרטיס למשחק כדורגל באיטליה) היה לי המזל להשיג כרטיס למשחק בין גנואה המקומית לרומא שנערך במוצאי השבת האחרונה.
גנואה היא מסוג אותם מועדונים שאפשר לכנותם "ענק נכחד"- מועדון בעל בסיס אוהדים נרחב ופנאטי עם עבר מפואר, הווה מפופקפק ועתיד לוט בערפל. מועדונים מסוג דומה, רק לצורך ההמחשה, הם אתליטיקו מדריד בספרד, מארסיי בצרפת, לידס באנגליה ומכבי ת"א בישראל. בעשור האחרון עושה גנואה את המסלול בין הסרייה א לסרייה בי באותה התכיפות בה יוצאת הרכבת למילאנו הסמוכה מתחנת בריניולה המקומית. העונה גנואה בסרייה א ואפילו זוקפת לזכותה פתיחת עונה סבירה שממקמת אותה במקום טוב במרכז הטבלה, טווח ביטחון מאימת הירידה. למולה התייצבה רומא, שנמצאת בעונה לא רעה בכלל עד כה, ולאור הגימגום של הענקיות הרדומות מצפון, יובה ומילאן, יכולה אף לראות עצמה בשלב זה כמועמדת לגיטימית לאליפות.
אחרי מנות גדושות של כדורגל אנגלי הגיוון התקבל בברכה. במגרש ספוג הגשם, שלא הפסיק למטור בזעם מהרגע בו נחתתי בארץ המגף יומיים לפני כן, התפתח משחק נוקשה, עצבני ועתים אף אלים. הכדורגל באיטליה מזכיר מאוד את אותם קרבות גלאדיטורים בקוליסאום. אין פלא שחוץ מטל בנין אף שחקן ישראלי לא דרך על המגרשים בסרייה א. מבחינה טכנית אני מודה שנחלתי אכזבה מסויימת. מעט מדי מהלכי כדור יצירתיים, חוסר ברק ובעיקר, שוב, כסאח.. בכל מקרה, הקרב הנוקשה הסתיים בסופו של דבר בניצחון דרמטי של רומא בדקה ה-90 משער של כריסטיאנו פאנוצ'י. פאנוצ'י בלתי נלאה זה החל דרכו בגנואה וזכה לקבלת פנים חמה לפני השריקה. בסיום המשחק הוא כבר נאלץ לרדת מהמגרש בליווים הצמוד של הקארביניירי המקומיים..
אלא שהסיפור הגדול סביב המשחק היה דווקא ביציעים.
הימים ימים קשים לכדורגל האיטלקי, האלימות גואה ומכל עבר נשמעים קריאות לסגור את המגרשים ולעצור את הכדורגל. אוהדי גנואה ידועים כאוהדים חמים במיוחד. בכלל, ביקור בלואיג'י דה-פרארי הוא חוויה צבעונית חמה ומרגשת: עידוד בלתי פוסק, כיראורגרפיה יוצאת דופן ביציעים ופירוטכניקה מרשימה. לכל זה ציפיתי כשגררתי את אחותי למסע של שעה ברגל (מפאת השבת) בגשם שוטף בשבת אחה"צ. אלא שלמרבה האכזבה האווירה הייתה פרווה לגמרי. שום מופע כוריאוגרפיה לא הוצג, הקהל בקורבה סוד היה שקט באופן מחשיד ורק התלהטות היצרים על המגרש עקב המשחק הנוקשה של הרומאים עוררה קצת את היציעים. בקיצור, הרבה יותר דומה לאנגליה מאשר למה שחוויתי בעבר באיטליה.
לכתחילה ייחסתי את הדברים למזג האוויר הנוראי, למשחק הפושר ואולי גם לעובדה שאוהדי גנואה ביזבזו את כל האמלך בדרבי נגד סמפדוריה לפני מס' שבועות. אלא שמנשר שחולק לנו בכניסה לאיצטדיון ותורגם עבורי ע"י חברי המוקמי למחרת פתר עבורי את התעלומה.
להלן הדברים כלשונם:
שתיקה רועמת!
היום לא שרים!
היום לא מריעים!
אנו מוותרים על העידוד לגנואה בכדי הביע את סלידתנו מכדורגל אשר נמצא תחת דיכוי.
לכולנו, אירגוני האוהדים של גנואה באשר הם, נמאס להיות קורבן של חוקים ותקנות שמתוקנים ע"י כאלו שאין להם מושג מה המשמעות של להיות אוהד כדורגל.
בפרק זמן של פחות משנה הממשלה הכריזה עלינו מלחמת חורמה, כאילו הבעייה היחידה באיטליה היא אירגוני האוהדים של מועדוני הכדורגל:
כרטיסים נמכרים באופן שמי בלבד, באיצטדיונים נאסר להניף כרזות ולציג כירואוגרפיות, נאסר עלינו להתאגד בצורה מאורגנת, כל התכנסות דרושה אישור מהמשטרה שחוקרת ביסודיות מי ומה אנחנו, נאסרה הכניסה למשחקי חוץ ואיצטדיונים רבים נסגרו לתקופות ארוכות גם בפניהם של בעלי המנויים.
תשעים דקות של שקט הם הקרבה עצוצה עבורינו, אלא שכולנו מבינים כרגע שזו הדרך היחידה לצעוק: די!
די לכל הצביעות והשקר!
אנחנו מעוניינים לצעוק כנגד הקרימינליזציה של אירגוני האוהדים.
השקט הזה יהיה קולני, הוא יהיה רועם באוזניהם של אלו שמתמשים באוהדים רק לצרכים כלכליים ופוליטיים! הוא ירעם באוזניהם של אלה שחושבים שכדורגל הוא עסק!
כדורגל בלי אוהדים לא קיים, והשקט שלנו ימחיש זאת.
בשביל כולנו גנואה חשובה יותר מכל, אבל גם אנחנו חשובים עבור גנואה.
בשביל העתיד של גנואה הכרחי שאנחנו, האוהדים, נישאר חופשיים לאהוד את הקבוצה שלנו.
אנחנו מעוניינים להביע הזדהות מוחלטת עם החברים שלנו שיושבים היום במעצר עקב אריועי הדרבי מלפני מס' שבועות. אנו מעונייינים להביע שאט נפש מהתנהגות המשטורה שחטפה אותם מבתיהם באמצע הלילה כמו הגרועים שבמאפיונרים והשליכה אותם לכלא.
במדינה כמו איטליה, היכן מי שגונב את קרנות הפנסיה של העובדים (פארמלאט*), מי שחשוד בגרימת מותו של ילד קטן (קון**), ומי שיורה למוות באוהד באמצע האוטוסטרדה (גבריאלה סאנרי***) מסתובב חופשי, חברים שלנו יושבים בכלא למעלה מחודש רק בגלל שהיו מעורבים בקטטה.
לבסוף, אנו מעוניינים להביע גם את סלידתנו מהתקשורת ש"רוקדת על הדם" ובצביעות נגלית תורמת לליבוי היצרים והשנאה ע"מ להשתמש בדברים אח"כ בכדי לתקוף אותנו, האוהדים.
פורצה גנואה!
פורצה אוהדי גנואה!
על החתום:
אירגוני האוהדים של גנואה.
*הכוונה לשערורייה בה גרמו בעלי קונצרן החלב פארמלאט להתרסקות החברה וברחו לחו"ל עם קרנות הפנסייה של העובדים.
** קון היא אחייניתו של ראש ממשלת איטליה פרודי. בנה הן השנה מצא את מותו בנסיבות מסתוריות והרשויות מתחמקות באופן מחשיד מחקירת הענין.
*** המקרה מלפני שבועיים בו נהרג אוהד לאציו מירי של שוטר.
לדברים אפשר להתייחס בכמה רבדים:
בראש ובראשונה בתור אוהד כדורגל התרגשתי מאוד מהמחאה הזו של אוהדי גנואה. אני מזדהה איתם לחלוטין במאבקם על הזכות לעודד את הקבוצה שלהם ובמה שהם הגדירו כ"כ יפה "הקרימנליזציה של אוהדי הכדוגל". המסר שלהם לרשויות ותקשורת הוא ברור:
בלעדינו אין כדורגל! מגרשים ללא אוהדים, או במקרה הנ"ל עם אוהדים דוממים, מוציאים את הטעם מהמשחק והופכים אותו לחוויה פלסטית מדכדכת. אף אחד לא יפתח טלווידיה שביל לראות מופע מול יציעים ריקים, אך אחד לא ילך למגרש ששורת בו אווירת נכאים. אם יש משהו שמוציא כיום את האוהד למגרש, בעידן בו כל משחק משודר בטלוויזיה, הוא האווירה היחודית והחווייה הבלתי אמצעית שיש במגרש כדורגל. אם זה יעלם הכדורגל כבר לא יהיה כ"כ אטרקטיבי, ומכאן גם לא רווחי.
ובכל זאת, לדברים יש גם פן אחר:
האוהדים האלה, שהצליחו להתארגן בצורה כ"כ יפה למחאה הזו בשבת האחרונה, הוכיחו שיש להם את הכח לעשות את השינוי. אלא שאת השינוי הם צריכים לעשות גם מבפנים. כמו שהם גרמו לעשרים אלף הצופים באיצטדיון לשבת בשקט תשעים דקות הם יכולים וחייבים לגרום לאלפי החברים שלהם להתנהג בצורה תרבותית במגרש ומחוצה לו. בדיוק את אותה רוח קרב מרגשת במאבק נגד כל אותם גורמים שמנסים לקחת מהם ומכולנו את הכדורגל אני הייתי רוצה לראות במאבק נגד אותם עבריינים מקרבם שהופכים את מגרשי הכדורגל לזירת קרב. או אז יהיה אפשר לאחד כוחות נגד רשוית הכדורגל ונגד התקשורת ולהחזיר את הכדורגל למי שהוא באמת שייך- האוהדים!
או בקיצור, עפ"י הקמפיין שכבר התחלנו בו כאן בהקשר הדומה כ"כ של אוהדי בית"ר:
להיאבק באלימות כאילו אין יפי נפש, ולהיאבק ביפי הנפש כאילו אין אלימות!
איציק בוקר טוב,
תרשה לי לקנא בך על האפשרות לראות כדורגל ובעיקר תרבות של כדורגל באירופה…
לגופו של עניין, המצב בארץ לא רחוק מהמצב שתיארת במגרשים באיטליה. אנחנו שומעים את כל הפוליטיקאים המתלהמים והפופוליסטים, שלא מבינים כלום לא בכדורגל ולא באלימות, מציעים איך לעצור את האלימות אצלנו. רק בשבוע שעבר שמענו את הגאון אבן עזרא מודיע לארזי שאם יקללו את דון לוזון במגרשים בית”ר תועמד לדין (כנראה שזו תהיה הפעם הראשונה בהיסטוריה שעל “בן זונה” ייגזר עונש…יכול להיות מעניין…). אם החזון הזה יתממש הכדורגל ייהפך למשהו שלא יעניין יותר מידי אנשים. המשוואה פשוטה: אין קהל – אין כדורגל.
ועדיין, עם כל הביקורת, חשוב שגם אנחנו נעשה חשבון נפש. ויפה דרשת: להילחם באלימות כאילו אין יפי נפש ולהילחם ביפי הנפש כאילו אין אלימות. קניתי!
שבי,
כרגיל, תימצת את דברי בצורה מושלמת.
לא שמעתי על הדרשה האחרונה של הגאון אבן-עזרא.. מטריד מאוד.
בכל מקרה שמחתי מאוד להתעדכן שהעונש שלנו בוטל.
עם כל הכבוד, עם מחנכים כמו לוזון אני מעדיף שהמורים ישארו בשביתה :)
אחלה מאמר, איציק.
תמשיך לכתוב על כדורגל במקומות שונים באנגליה ובעולם. כבר אמרתי לך שכל מה שמסביב לכדורגל הרבה פעמים יותר מעניין אותי מהמשחק עצמו.
הקישור לבית”ר בהחלט במקום ואני מסכים לכל מילה.