כמו שקוראי הבלוג הקבועים וודאי שמו לב כמעט ולא כתבתי העונה על בית"ר ירושלים. זה בעיקר בגלל שיצא לי לראות מעט מאוד משחקים מכאן וגם בגלל שממה שקראתי ושמעתי בכל מקרה לא היה הרבה על מה לכתוב.
במקביל, פה ושם קיבלתי ריקושטים על כך שההטפה שלי להתבססות על שחקני בית לא הוכיחה את עצמה לאור התוצאות והיכולת של הקבוצה העונה. לא ממש התרגשתי. ידעתי היטב מה שווים השחקנים שיש כיום בבית"ר ואת התוצאות החלשות העונה נטיתי לייחס למינוי השגוי של יצחק שום לתפקיד המאמן.
ואכן, בשבת האחרונה, עם דוד המלך על הקווים, זה כבר היה נראה הרבה יותר כמו בית"ר. בשבוע אחד אי אפשר לעשות שינוי דרמטי בטקטיקה. אבל מה שאפשר לעשות זה להחזיר לשחקנים את שמחת החיים ואת החשק.
בית"ר של שום נראתה בדיוק כמו המאמן שלה- אפורה ומדוכדכת. ברגע שפרצופו המיוסר נעלם מהספסל פתאום ראינו את השחקנים מחייכים, נהנים, ובאופן טבעי גם משחקים הרבה יותר טוב ומנצחים. מכיוון שכדורגל, ביחוד בדרך שבו משחקים אותו במקומות כמו ישראל, הוא יצירה, אי אפשר לשחק אותו בלי חדוות יצירה.
האם השחקנם "רימו" את שום כפי שיש כאלה הטוענים בעקבות ההופעה שלהם בשבת האחרונה? ובכן, ממש לא. להיפך. התוצאה, ובמיוחד היכולת, ממחישים יותר מכל את הכישלון של שום.
ייתכן ושום מאמן טוב מבחינה טקטית (אם כי מהדיווחים העונה מטדי, בעיקר אצל יובל ב"אופסייד סטורי", אני מתרשם שזה ממש לא היה כך) אבל זה ממש לא מספיק. יש לא מעט אנשים שמבינים טקטיקה מעולה אבל הם לא יכולים להיות מאמנים.
כדורגל זה לא פוטבול מנג'ר. באימון קבוצת כדורגל יש אלמנט מרכזי אחד- ניהול אנשים, שאותו אי אפשר ללמד בשום קורס פרו.
ניתן להקביל את זה להבחנה שבין 'משכיל' ל'חכם'. השכלה כל אחד יכול לרכוש, חוכמה זו תכונה מולדת, מתת אל. כך גם היכולת לנהל אנשים בתבונה ורגישות.
אי אפשר לנטרל את האלמנט המנטלי מאימון קבוצת כדורגל וההשפעה העצומה של האלמנט הזה מוכחת לנו כל פעם מחדש. ברק יצחקי ואבירם ברוכיאן לא שכחו לשחק כדורגל בחודשים האחרונים ולא נזכרו פתאום בעקבות איזו 'הארה' שקיבלו במהלך השבוע שעבר. פשוט, בלי סביבה שנותנת להם את חדוות היצירה הם לא יכולים ליצור ולכן זה נראה כמו שזה נראה על המגרש.
כמו שמתח ולחץ משפיעים על קבלת החלטות ועל ביצוע כך גם לאווירה מדכדכת, כמו שהיתה בבית"ר של שום, יש השפעה שלילית. אין לנתק בין היכולות קוגניטיביות והמוטוריות המיושמות במשחק כדורגל לבין רגש. המחקר במדעי המח אמנם רחוק מלהיות מפותח מספיק מכדי להסביר לנו בפירוט את הקשרים המורכבים בין השניים. אבל הוא כן יכול לספר לנו שהחלקים במח האחראים על רגש ואלו האחראים על פעילות קוגניטיבת ומוטורית קשורים בינהם בקשרים מסועפים שוודאי גורמים להשפעה הדדית.
אבל בשביל להבין את זה לא צריך לבזבז שנים על מחקר יקר. מספיק היה להיות בטדי בשבת.
________________
ההחלטה של אלונה ברקת לעזוב את הפועל באר-שבע היא יום עצוב מאוד לכדורגל הישראלי. אמנם, כפי שהבנתי מחברים אוהדי הקבוצה, אלונה עשתה מספר טעויות בניהול הקבוצה. במיוחד בכל מה שקשור לבניית הקבוצה בעונה האחרונה על בסיס שחקני רכש. אבל זה לא סותר את העובדה שאלונה באה ממקום טוב שרצה לנהל את הכדורגל בשפיות ולתרום דרכו לגאווה ותחושת הזהות של הקהילה בנגב.
העובדה שחבורת חוליגנים (שרחוקה מלייצג את אוהדי הפועל באר-שבע) הבריחו אותה מהכדורגל מקטינה עוד יותר, אם זה היה אפשרי בכלל, את הסיכוי שאנשים מכובדים והגונים כמו הגברת ברקת ירצו ליטול חלק בדבר הזה שנקרא כדורגל ישראלי.
בסוף נישאר רק עם האלי ז'ינואים והארקדי גאידמקים ונוכל לבוא בטענות רק לעצמנו על כך.
שום לא היה הבעיה של בית"ר ובטח שלא "פרצופו המיוסר". הבעיה שלבית"ר אין שחקנים מספיק טובים. גרשון ובנאדו סיימו מזמן. ריקן לא מגן ויצחקי,בן שושן ותמוז נותנים משחק כן שלושה לא. אני לא מזלזל באמסלם ומסכים שהאלמנט המנטלי משפיע אך בראש ובראשונה בית"ר צריכה שחקנים יותר טובים.
הסיפור על פניו נשמע רע. אשה מעוררת רושם חיובי ביותר, אשת עסקים מוצלחת שמצטיירת כנעימת הליכות, נכנסת במודע, או שלא, לתוך אחד התחומים המזוהים ביותר עם הישראליות: אלים, גס, בהמי, מיוזע, רדוד וחסר כשרון. ראוי להערכה ללא ספק אבל גם מעורר תמיהות.
אני לא מכיר מקרוב את הנעשה בהפועל ב"ש ולא יודע במדוייק את הסיבות שהניעו את ברקת לעזוב כמו גם את מניעיה להגיע לשם מלכתחילה. מצד שני, אני מודע בפרטי פרטים לנעשה בהפועל פ"ת ויודע בדיוק מה היו מניעיו של מאיר שמיר כשבא וכשעזב. ולכן אני מפנה קריאה (עשיתי דבר דומה גם בבלוג של דורפן) למי שכן יודע, (אריגיא?) שיאיר את עינינו.איכשהו, העובדה שמאמן מותקף(?) על ידי אוהדים (?) ראוייה לכל גינוי, אבל עדיין נראית כעניין שהמשטרה והחוק צריכים לטפל בו ואינו מחייב עזיבת בעלים.
לבני ג. – אני לא יודע על סמך מה אתה קובע ששום לא היה הבעיה של בית"ר. מי שראה כמעט כל משחק של בית"ר העונה, רובם מהמגרש, יכול להגיד שאולי אין לו 100% אחריות על איך שהקבוצה נראית, אבל לפחות 90% יש לו… מדובר על מאמן שעבר זמנו מזמן, שכל מי שסובב את הקבוצה, החל מהיו"ר, עבור בשחקנים וכלה באוהדים – סלד ממנו בצורה הקיצונית ביותר. וזה אומר הכול. אני מסכים איתך שאין מקום למקם את אמסלם על כיסא המשיח או הקוסם. השינוי הוא בעיקר באווירה, כמו שאיציק ציין. ולכן שום הוא הוא הסיבה לכישלון של בית"ר ועליו האחריות המלאה.
לבני ת. ולאיציק – אני לגמרי יכול להזדהות עם אלונה ברקת ואפילו להבין ולהצדיק אותה. אני מודה שהיו שבועות שיצאתי מטדי בתחושת גועל, בתחושה שאני לא מבין מה אני עושה עם האנשים שמציפים היום את המגרשים. אני לא יכול להגיד שהתחושה הזו עברה לי. עצוב לי מאד כל הסיפור הזה. מעין תחושה שהכדורגל הישראלי נשדד ע"י גורמים סמי-עבריינים. גם העזיבה שלה וגם העזיבה של יאמר הם כמעט מכת מוות לכדורגל הגוסס ממילא שלנו (אני בכוונה לא מדבר על קטע מקצועי כי זה ממש לא העניין כאן).
שבי,
אני מבקש להבהיר, אין לי טענה וחצי טענה כלפי ברקת, ההיפך הוא הנכון. יתרה מכך, מתוך היכרות עם ה "יציע הממוצע" אני בהחלט יכול להזדהות עם הצעד שנקטה. השאלה שהעליתי נוגעת רק לעובדות שאיננו יודעים. למי שאינו מקורב לנעשה בהפעל פ"ת, יכול היה להתרשם בטעות שמאיר שמיר אינו אחר מאשר קדוש מעונה, איש שכל כוונותיו טהורות ומעשי ידיו נוגעים בקדושה…
חברים, הייתי שמח להרחיב הרבה בנושא ברקת, אבל נראה לי שהכי טוב לחכות יומיים שלושה ולראות לאן דברים הולכים. אני רק יכול לומר שדברים הם לא תמיד מה שהם נראים. אני לא מתכוון להוציא את דיבתה והיא כן אדם שבבסיסו הוא טוב והגון, אבל יש הרבה דברים מסביב. אם לתמצת: אם תלך – לא אבידה לכדורגל הישראלי כמו שזה נשמע וכפי שאייל ארד דאג שזה יישמע הבוקר.
שבי- העזיבה של יאמר היא לא מכת מוות לכדורגל. חבל מאוד שהאיש החליט שהוא לא רוצה להשקיע אבל הוא החליט את זה כבר בקיץ האחרון, העונה הוא החזיק את הקבוצה כמו שגם אני יכול להחזיק אותה, מבלי לשים כסף מהבית. אפילו את החיזוק הצנוע מימן אחד האוהדים. מכבי נתניה הייתה הרבה לפני יאמר ותישאר הרבה אחריו, אל תחשוב שהוא קדוש מעונה כי זה לגמרי לא נכון.
אני חושב שהמסר העיקרי כאן הוא הבלבול בהגדרה מיהו בעלים ראוי. זה לא מתחבר ישירות לעומק הכיס. זה הרבה יותר מזה. כסף זה חשוב, אבל לא פחות חשוב מה עושים איתו. מי שלא מבין את המורכבות של המשחק, מי שלא יהיה צנוע מספיק כדי ללמוד כל הזמן, יהיה חסר ערך, גם אם יפציץ את הבקרה התקציבית כל קיץ.
– ביחס לבית"ר, מסכים עם איציק לחלוטין. שום, שום ועוד פעם שום. לפעמים כל מה שאתה צריך כדי להצליח בעבודה זה לקום בבוקר עם שמחת חיים. לשחקנים בבית"ר תחת שום לא היה את זה. ברמה המקצועית, ברור שגם אם מאמן אחר היה על הקווים מתחילת העונה ספק גדול עם בית"ר בהרכב הנוכחי הייתה מהווה יריב אמיתי לחיפה והפועל וולפסון של השנה, אבל לא זו הנקודה. האיש פשוט לא העמיד קבוצה על המגרש, כאשר מה שראינו היה "אסופת בדידים" אשר התרוצצה על הדשא. האתגר השני שלו כמאמן, לבנות / לקדם את "דור העתיד" היה כשלון מפואר לא פחות – השחקן הצעיר היחיד אשר התקדם השנה באופן מהותי, היה היחיד אשר לשום לא הייתה כל נגיעה ביחס לתיפקודו – השוער אריאל הרוש. זה וודאי לא ימנע מ"שום יצחק" לקחת קרדיט בעתיד כאשר מי מבין הצעירים עליהם ירד/ הציב בעמדות לא מתאימות / לא גיבה יעלה ויפרח. לסיכום – נדמה לי שכבר אמרתי בעבר שיש לי בעיה עם אנשים שמתיחסים לעצמם בגוף שלישי…
ביחס לאלונה ברקת – מסכים עם אריגיא. בעולם הכדורגל ה"יציב" שלנו ראוי לחכות מספר ימים – העולם יכול להתהפך עוד להתהפך ולא פעם אחת בלבד.
בתוך כל הפרשה המורכבת (והמיותרת הזאת), דבר אחד מתחיל להתבהר: הניצוץ שהדליק את המדורה, התקרית בה עזורי "נזרק לשוליים" וכו' לא הייתה כמו שניפחו אותה בתקשורת. בעוד שברור שאירוע כמתואר מצריך כתב אישום על ניסיון לרצח או כמו שהמשטרה הקלה "תקיפה בנסיבות חמורות", הרי שהסעיף שעלה היום בבית המשפט הוא "נהיגה בפזיזות". העסק מתחיל להתבהר בכל האמור לתקרית, וזה אולי יכול לשפוך אור על דברים שמסביב, למי שרוצה.
נשמח להמשך עדכונים אריגיא.