היה בעיני משהו צורם בצורה שבה מוריניו (שוב) גנב הערב את ההצגה. אני אמנם אינני נמנה על אלה שהאיש מעורר בהם אנטגוניזם. אני אפילו מצליח למצוא חן מסויים בהתנהגותו הילדותית משהו. אבל הסיפור של אינטר העונה איננו סיפור של אינדיבידואל זה או אחר, תהיה תרומתו גדולה ככל שתהיה.
הסיפור של אינטר הוא סיפור שרבים מאיתנו יכולים להזדהות איתו ללא קשר לתחושותינו כלפי הקבוצה ממליאנו. זהו סיפור על מועדון שבמשך עשרות שנים נאלץ לחסות בצילה של אחות מוצלחת ויפה יותר, של מועדון שחי על עבר מפואר בשנים ארוכות של הווה אפור, של קבוצה שפיתחה אשליות כל פעם מחדש רק בשביל להתאכזב בצורה כואבת יותר.
ובכל הזמן הזה מי שהחזיקו אותה בתודעה כ"מועדון גדול", מי שנשארו נאמנים לה גם שהיתה הילדה הכעורה והתבוסתנית שכולם נהנים ללעוג לה, מי שהאמינו בה ולא וויתרו לה עד שהערב הגשימה סופסוף את מאוויהם הכמוסים, היו האוהדים.
אין לי סימפטיה יוצאת דופן לאינטר, אבל כאוהד כדורגל, שמכיר את היטב את רגעי הגאות והשפל שחיים כאוהד יכולים להעביר אותך, לא יכולתי להישאר אדיש למראה אותה אוהדת איטלקיה שהתייפחה בדמעות של אושר בשריקת הסיום.
נכון, מיליטו ענק ואם יש מישהו שיכול להביא גביע אירופה לקבוצה לוזרית שכזו זה כנראה רק ז'וזה מוריניו – אבל הערב ,כמו תמיד בעצם, "המיוחדים" האמיתיים הם אותם אלה ביציע.
תודה איציק.
אין לך מושג כמה ריגשת אותי בפוסט הזה.
לא היה קל להיות אוהד אינטר במשך העשור האחרון, אבל בימים כמו היום נראה שזה היה משתלם.
פורצה אינטר!
דוד, ברכות!
האמת שאתה הראשון שחשבתי עליו בשריקת הסיום..
מדהים לראות איך מוריניו עושה זאת שוב. ואני לא מתכוון לזכייה בתואר, אלא לזכייה בתואר במקום שהמורשת שלו הפכה מזכות למעמסה. פורטו באירופה, צ'לסי ואינטר באירופה, קבוצות בלי מורשת שלפני כל משחק ישב להם קוף ענק על הכתף. לפעמים אולי אנשים לא מבינים את הקושי הזה. בניגוד למשל לברצלונה שעלתה לחצי גמר, שחקניה זכו בשנה שעברה והיו מלאי ביטחון ביכולתם. היה צריך רק "לדבר איתם כדורגל" בהכנה למשחק. באינטר, שבכל שנה מקבלת לחץ אדיר מהבעלים שלה וקורסת ברגע האמת. זאת הסיבה שמוריניו שיחק כל כך הגנתי במשחק הזה.
אני משוכנע שבריאל הוא ישחק אחרת לגמרי, וידגים את התכונה הכי טובה שלו: גמישות. כל כך ברור לי איפה הוא היה צריך להיות במקום בריאל.
אריגיא,
מסכים איתך לגבי מוריניו – מה שהוא עשה באינטר באמת יוצא דופן. גם בצ'לסי, אבל קצת פחות, מכיוון ששם היה לו משהו שלא היה לאלה שלפניו- הכסף של אברמוביץ'.
אגב, נוטים לשכוח את פורטו אבל בעיני זה אולי ההישג הכי גדול שלו. אני לא רואה קבוצה מסדר גודל כזה זוכה בליגת האלופות בעתיד הנראה לעין.
לגבי ריאל- אני בטוח שהוא יצליח שם אבל אני בספק אם בסוג אחר של כדורגל ממה שראינו מאינטר. אם כן אז הוא באמת ענק.
דוד- ברכותיי, למרות שאתם חלאות הגיע לכם. אני גם די מרוצה כי עכשיו כשמוריניו הלך, יובה תתחדש ואתם תחזרו להיות הלוזרים שאתם כי באמת כבר הגיע הזמן לעשות לשטות הזו סוף.
איציק- אין סיכוי שהוא ישחק בריאל את הכדורגל שהוא שיחק באינטר, אלו מועדונים שונים בליגות שונות ומוריניו הוא אכן גמיש, אפשר לראות את זה במשחקים שונים של הקבוצות שלו וגם במשחקים עצמם.
אגב, לראניירי היה את הכסף של אברמוביץ וראינו עם מאן סיטי וריאל השנה שזה לא תמיד קשור כמה כסף יש לך לרכש.
מוזר – מצאתי את עצמי לא כל כך אכפתי ולא כל כך מתעניין .
תשומת הלב שלי נמצאת עכשיו בצד השני של האוקיינוס אצל הירוקים לבנים מבוסטון . פשוט מרגש מה שקורה שם .
אני חושב שצריך להגיד משהו לגבי כסף. למשל זה שהיה בצ'לסי (ועדיין ישנו). הוא באמת עוזר ואפשר לקנות והרבה. אבל לא תמיד אנשים מודעים למחיר שיש לזה. ללחצים ולכמויות האגו שמסתובבות איפה שיש כסף. ולכן מבחינתי לזכות באליפות עם צ'לסי, קבוצה שלא רגילה לא רק לזכות אלא בכלל להיות באזור הזה, זה דבר ענק. תראה את ליברפול ששנה שעברה הגיעה צמוד, סוף סוף התקרבה למורשת שלה, ורעדו לה הרגליים. ותבין שלקחת קבוצה בלי מסורת בכלל ולזכות בתואר (וזה לא גביע, זה ליגה) זה הישג אדיר. בוא נראה מתי מנצ'סטר סיטי יזכו באליפות.
מתי, אני איתך בעניין הסלטיקס! (אני שמח לדעת שגם כאן אנחנו באותו צד..) רק חבל לי שאני לא מצליח כמעט להישאר ער לראות את המשחקים ובניגוד לארץ אין שידורים חוזרים בבוקר :(