קטגוריות
כל הרשימות נשמת כל חי תרבות הגוף

מה לך בבת העין?! (הבלוג נפרד מאהבת נעוריו, הפעם כנראה לתמיד..)

אתמול בערב, כשהיית בדרך לאסוף את אחותי שקפצה לביקור קצר בממלכה משדה התעופה, שמעתי במקרה ברדיו את החדשות על הודעתה הדרמטית של מרטינה הינגיס שבבדיקת סמים שנערכה לה נתגלו שרידי קוקאין ושלאור סבך האירעוים שנוצר היא פורשת מטניס.

אני מודה שהייתי הלום ועצוב במקשה אחת למשמע החדשות האלה.  

בד"כ אני נוהג לאהוד קבוצות ולא ספורטאים אישיים, ואם כבר ספורטאים אישיים אז רק כאלה שהיוו חלק מקבוצות שאני אוהד. אבל השיווצרית יפת תתואר היא מקרה יוצא דופן.

את מרטינה הינדגיס ראיתי לראשונה בווימבלדון של שנת 1996, מייד נשבתי בקסם יופיה הבתולי והתאהבתי בה נואשות. כמה חודשים מאוחר יותר היא גרמה לי להתעורר בשעות לא שעות בכדי לראות אותה אחוז התפעמות זוכה בתואר הגראנד-סלאם הראשון בקריירה שלה באוסטרליה. בהמשך אותה שנה היא זכתה בווימבלדון והפכה לרוג'ה פדרר דאז של הטניס הנשי. כל המומחים צפו שהסבב הנשי נעול סגור וחתום לחמש עשרה השנים הבאות. והילדה המתוקה הזו הייתה רק בת 18..

באותו קיץ אהבתי למרטינה פרחה, אספתי באדיקות של נער מאוהב כל פרט אודותיה וביליתי שעות מול היורוספורט בצפייה בטורנירי חימר מעיירות סקי פסטורליות באירופה בהן נטלה חלק.

גם כשהתגייסתי לצבא כמה חודשים מאוחר יותר מרטינה נשארה איתי- בעוד כל שאר החבר'ה מהפלוגה תלו מעל המיטות תמונות של החברה או של מאמרים מפלייבוי.. אני תליתי את תמונותיה של מרטינה. חיוכה השובה שניבט אלי מתמונתה היה עבורי מים קרים לצמא בימים קשים של מסעות וטרטורים.

אלא שהרומן הגדול ביני ובין מרטינה הלך ודעך ככל שהתרבו הקווים והשבתות שסגרתי בצבא. חבילות כבר לא שלחה, מכתבים רק לעתים רחוקות.. וכך קרה שבשלב מסויים הפסקתי לשמוע ממנה.

לא כעסתי. אהבתי למרטינה הייתה אהבה שאינה תלוייה בדבר והמשכתי לנצור אותה בלבי גם באותם ימים של ריחוק. וחוץ מזה, כל החבר'ה עברו את אותו תהליך עם החברות שלהם והיחידות שנשארו איתנו גם בימים הקשים היו הנערות החינניות מפלייבוי..

כשסיימתי את חובי לחברה ויצאתי שוב לחופשי הייתי נחוש למצוא מחדש את אהבת נעורי. אלא שנכונה הייתה לי אכזבה מרה. מרטינה, הילדה היפה בה התאהבתי, הייתה לאשה קשת יום שקשיי החיים נתנו עליה את אותותיהם. היא סבלה מפציעות חוזרות ונשנות והתקשתה לשחזר את הישגיה מאותם ימי התום. על הסבב הנשי השתלטו בינתיים האחיות וויליאמס הגדולות והמפחידות.

ב- 2003 היא פרשה. את העצב שהרגשתי מהלתי בתחושת נחמה כי ידעתי שבהחלטה אמיצה זו יגיע הסוף לסבל של מרטינה. היא כבר לא נהנתה מטניס ולא היה מקום להפוך אותה לקורבן של כשרונה.

אלא שכמו שבד"כ קורה, בדיוק כשכבר הלכה ונשכחה מן הלב חזרה פתאום משום מקום מרטינה לחיי!   כעבור מעט יותר משנתיים מאז פרישתה חזרה מרטינה להתחרות בסבב. לפתע היה זה כמו בימים ההם, מרטינה נראתה יפה מתמיד, בוגרת ובשלה. הנערה הפכה אישה וכך גם הטניס שלה.

אלא שהקסם שחזר פג כלעומת שבא. אחרי ההתלהבות הראשונית התשוקה הלכה ודעכה. מרטינה הפכה להיות עוד אחת מהשחקניות בטופ 20, את העונה הנוכחית היא תסיים במקום ה-19, מקום אחד מתחת לשחר פאר..  אלא שעם כל הכבוד לשחר שלנו, מרטינה היא נסיכה אמיתית, ונסיכות לא מלכלכות ידיהם באיסוף נקודות בטורנירי אולמות במזרח הרחוק.  

ואז הגיעה ההודעה הדרמטית אתמול…

אני מוצא צער גדול בכך שהקריירה הנפלאה של מרטינה, גם אם ידעה עליות ומורדות, מסתיימת בצורה שכזו. לדידי מרטינה חפה מכל פשע. גם אם השתמשה בקוקאין, אין בדבר עבירה פלילית או מוסרית לטעמי (בניגוד למסחר בסמים שאת העונש עליו הייתי מכפיל ואף משלש!!), אלא בסה"כ טיפשות או השטתות של רגע.

אלא שבמחשבה שנייה אולי בעצם כאן טמון קסמה. כי מרטינה הייתה הנסיכה הכי אנושית שהכרתי. פגיעה, מעט ילדותית, כמהה לקצת חום ואהבה.. לא פלא שהצליחה חגרום לי להאהב בה ממרחק אלפי מייליין..

 

 

  אהבת נעורי נפרדת לשלום..  מרטינה הינגיס

8 תגובות על “מה לך בבת העין?! (הבלוג נפרד מאהבת נעוריו, הפעם כנראה לתמיד..)”

לא שופט אותך…על טעם וריח אין מה להתווכח כמו שאומרים. ואין מה להגיד, שחקנית טניס אדירה.

מה שכן, לא סובל אותה. לא אהבתי אותה לפני הגמר ההוא בפריז מול גראף (הטניסאית האהובה עליי), ובטח שלא אחרי. לא אהבתי את השטויות שהיא פלטה על טניסאיות אחרו כמו מורסמו ולא את ההתנשאות שלה. יורוטראש אמיתית.

בקשר לשימוש בקוקאין – זה דווקא ממש לא מפריע לי.

אני חושב שלולא מקרה הדקירה של סלש, היא הייתה שולטת בסבב ביד רמה ועולה גם על הינגיס.

כבודו יזהר בלשונו ובמקלדתו כשהוא עוסק בנסיכה השיווצרית האהובה על הבלוג :) :)

לעניין עצמו,
אשמח אם תפרט לי יותר בהקשר של ההתבטאויות שלה כלפי שחקניות אחרות (ועוד יותר אם תפנה אותי למקורות) לפני שאני מגיב בעניין, כי אני מודה שאני לא מכיר את הדברים.

לגבי סלש,
אכן שחקנים ענקית!
עד כמה גדולה יכלה הייתה להיות- למרבה הצער לעולם לא נדע.

כנס לויקי ותראה כמה מהציטוטים שלה…מבינהם הכי מפריע לי זה הציטוט על מורסמו. השאר סך הכל סבירים.

מרקופיצ’ינו (מרק?),
חפרתי בוויקיפדיה (חתיכת חיפוש הייתי צריך לעשות.. בפעם הבאה תעשה איזה מעארוף ותשלח לינק:) ) ומצאתי את הציטוטים המדוברים.
א. מורסמו- אותי זה דווקא הצחיק… אולי לא הכי פוליטקלי קורקט אבל בהחלט לא מעיד על התנשאות.
ב. האחיות וויליאמס- את הסיפור הזה הכרתי ואני חייב לומר שלא רק שאין לי בעייה עם זה שהיא שמה את הדברים על השולחן, אני אפילו נוטה להסכים איתה!
גם אני לא אוהב את הווילאמסיות שמהוות, לדעתי, תוצר של פרוייקט יסודי ומתוכנן של האבא הכוחני שלהן. חלק מהשיווק של אותו מוצר, שמטיל עבורו ביצי זהב, הוא השיווק והתדמית.
מכיוון שההופעה החיצונית וגם האישיות של סרינה וונוס משדרות ניכור וכוחניות הן מנסות לתפוס את נישת “המקופחות” בכדי לעורר מעט סימפטיה כלפיהן. לשם כך הן השתמשו, לפחות בעבר, שימוש ציני בצבע עורם וברקע האתני/סוציו-אקונומי שלהן. בנוסף בשלב מסויים בקריירה שלהן הן גם התחילו “להחצין” רגשות בצורת פיזור חיוכים מאולצים לכל עבר ונפנופים מגוחכים לקהל בסיום המשחק.. האמת, זה די מחליא אותי, כמו שכל ביטוי רגש מלאכותי עושה לי תחושה קשה של בחילה..

גבי,
תודה, אבל אני חייב להחזיר את המחמאה.
קטונתי מלהיות מוזכר בנשימה אחת עם ענקים בקליבר הזה.

עזוב אותך איציק (כן, קוראים לי מרק) – ההתנהגות שלה ברולאנד גרוס הייתה מגעילה. זה שזה מצחיק זה נכון. זה שבמה שהיא אמרה יש לפחות קמצוץ אמת – גם נכון. אבל את מורסמו זה ממש לא הצחיק וזה היה ממש לא במקום. לא אומרים דברים כאלה לתקשורת…לדעתי

מרק,
היא כנראה היתה צריכה לשמור על הפה שלה יותר. בכלל נראה שיש לה נטייה לפעמים לעשות קצת שטויות.. זה, אגב, חלק ממה שמושך אצלה לדעתי :)
בכל מקרה תזכור שהשחקניות האלה עומדות מול מיקרופונים 365 בשנה ולפעמים בסיטואציות שהן מאוד נסערות כמו אחרי הפסדים וכו’. אפשר להבין איך קורה שלפעמים הן לא מספיקות לסנן את מה שהן אומרות ויוצאות להן מהפה “הברקות” שכאלה..

סגור לתגובות.