קטגוריות
כל הרשימות עשרים ושניים משוגעים

ניצחון מוסרי

התמונה החזקה הזאת היא מה שייחרט בזיכרון, לפחות שלי, מהסופר-קלאסיקו של אתמול.

שריקת הסיום, שחקני ברצלונה החוגגים מחובקים בדבוקה אחת במרכז המגרש בעוד שכירי החרב של ריאל מדריד נמלטים לחדרי ההלבשה מבוישים כשהשחקן היחיד שמגיע לברך את שחקני ברצלונה, במפגן שובה לב של אצילות וספורטיביות, הוא השחקן שסביר מאוד להניח ההפסד הזה כאב לו יותר מכל אחד אחר- ראול.

הניצחון של ברצלונה אתמול הוא לא רק ניצחון במשחק כדורגל, הוא הרבה יותר מזה, הוא ניצחון מוסרי. כי לקנות שחקן כדורגל בכמעט חצי מיליארד שקלים זה מעשה לא מוסרי. זה לעג לכל אותם אלה בכל העולם שעובדים קשה מבוקר עד ערב בעבודות כפיים כדי להניח על השולחן אוכל לילדיהם בסוף היום.

לא שברצלונה היא קבוצה ענייה, ממש לא כמובן. אבל ברצלונה מייצגת אתוס מוסרי שכל אחד יכול להזדהות איתו: אתוס שאומר שעבודה קשה, דרך, סבלנות, נאמנות לאנשים ולערכים הם אלו שבסופו של דבר מביאים את התוצאות. והאתוס הזה עובר בברצלונה מרמת הנשיא, דרך המאמן, השחקנים, שחקני הנוער ועד לאחרון עובדי הניקיון בקאמפ-נואו.

וזה היה באמת ניצחון של הדרך על קיצור הדרך.

סיפור נפילתה של ריאל מדריד (במושגים יחסים כמובן) מתחיל באותו אישון לילה באביב 2003, מעט יותר מ -24 שעות לאחר שזכתה באליפות ה- 29 בתולדותיה, שבו נפטרה במחשכים מהמאמן שהוביל אותה לזכייה בשני גביעי אירופה ושתי ואליפות ספרד תוך פחות מארבע עונות- ויסנטה דל-בוסקה- ומהקפטן ששירת אותה בנאמנות במשך שנים בתפקיד אפור של בלם- פרננדו היירו.

ריאל מדריד היא קרבן של עצמה. של התדמית שלה, של התחושה של "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל את הזה", של ההרגשה שהיא יותר גדולה מהמשחק ואין מי שיוכל לה ויעמוד בפני כוחה, השפעתה ואמצעיה הבלתי מוגבלים.

אז זהו, שלא. כסף לא יכול לקנות את החיוך של מסי ואת הפרגון של צ'אבי (במשחק לאספנים אתמול) ואת החיבור למאמן ואת הערכים של הנשיא. וכסף, איזה כיף לדעת זאת הבוקר, אפילו לא יכול לקנות ניצחון במשחק כדורגל על קבוצה 'אמיתית'.

כי ברצלונה היא קבוצה 'אמיתית', במובן הכי טהור של המילה 'קבוצה': חבורה של יחידים שבה כל פרט תורם את הכישרון שהתברך בו (וברוך השם זה חתיכת כישרון!) ליצירת מערכת הגדולה מסכום חלקיה (ושסכום חלקיה ממילא כזה גדול התוצאה, כמו שאנחנו רואים, מפחידה) שכל אחד מהחברים בה ממצה עד תום את יכולותיו, מצליח ונהנה.

ראיתי בשבת בשידור חוזר בספורט-5 גולד את הקלאסיקו המפורסם מ- 1994 של הדרים-טים של קוריף עם רומאריו, סטויצ'קוב וקומאן. בארסה נתנה אז את אחת ההצגות הגדולות בכל הזמנים והביסה את ריאל 5:0. ועדיין, לכל אורך הצפייה לא יכולתי להשתחרר מהתחושה שברצלונה הנוכחית טובה מאותה קבוצה, ולא במעט.

שמענו את זה לא מעט בשבוע האחרון אבל זה באמת נכון- אשרינו שזכינו.
__________

בשבוע שעבר פרסמתי כאן, כמחווה לתצוגה העילאית של ליאו מסי נגד ארסנל, את השיר "איזה כדורגל" שכתב ג'ורג'י בן ותירגם לעברית אהוד מנור. במהלך סוף השבוע שלח לי ידידנו היקר, דוד מירושלים, את הגרסה המקורית של השיר הנקראת בפורטוגזית "פיו מרוויה"- כשמו של השחקן ברזילאי מופלא שבהשראתו חיבר את השיר.

אם פיו, כיום שליח פיצה באמריקה כפי שמספר לנו דוד, לא היה במקרה במשמרת אתמול במהלך המשחק וצפה בשידור מהברנבאו אני משוכנע שגם הוא התמוגג כמו כולנו ואולי אפילו מתוך התרגשות פיזם לעצמו על הטוסטוס בדרך ללקוח הבא את השיר שחובר עליו…

7 תגובות על “ניצחון מוסרי”

גם אני מעריך את ברצלונה אבל מסרב להיכנס לאופוריה של מרבית כלי התקשורת בהשוואות לקבוצות אחרות או לברצלונה מתקופות שונות. המטרה העיקרית של גווארדיולה וברצלונה היא ליצור שושלת שתיקח מספר נכבד של אליפויות רצופות. כרגע הם בדרך לשנייה ברציפות ועדיין רחוקים 12 אליפויות (!) מריאל מדריד. ברגע שישתוו אליה או יעברו אותה אפשר להתחיל לדבר על הגמוניה. ההיסטוריה מלמדת שמאזן הכוחות יכול להשתנות תוך עונה או שתיים ולכן מוקדם לצאת בהצהרות. אין ספק שזו קבוצה מופלאה שעשויה לזכות שנתיים ברציפות באליפות ספרד ובליגת האלופות ועדיין בניית השושלת רק בתחילתה..

אלפסי היקר,

אני מסכים עם מה שכתבת, אבל גם מאוד לא מסכים.

מסכים בעניין הביקורת על ריאל מדריד. כאוהד, גם לי יש המון ביקורת על המועדון ודרך התנהלותו בשנים האחרונות. צדקת בעניין דל-בוסקה והיירו, צדקת בעניין חוסר המוסריות המובנית ברעיון "הגלאקטיקוס" (קל וחומר בהתחשב בעובדה שהפרויקט המגלומני כבר נכשל פעם אחת), צדקת שמאז ריאל הולכת בכיוון שגוי – ומשלמת על כך, שנה אחרי שנה, במזומן. מה גם שהמועדון המליך על עצמו שוב את פלורנטינו פרז, לאחר שדווקא בשנותיו של קלדרון – בהן ריאל נסוגה מהרעיון הפופוליסטי, ובנתה קבוצה מאוזנת יותר ושפויה יותר – הקבוצה הצליחה וזכתה בשתי אליפויות רצופות, עם קאפלו ושוסטר. אני גם שונא את כריסטיאנו רונאלדו, וזה שהוא הפרצוף של ריאל מעורר בי לא פעם חלחלה.

אבל אני לא שותף להתפעלות מברצלונה.
קודם כל, כי בתור דווקאיסט מושבע, אני נגעל מכל מה שמריח מפופוליזם. והפסטיבל סביב ברצלונה הוא מעל הכל פופוליסטי. זה באמת מוזר לראות כמה קטלונים יש בארץ. מעניין איפה הם היו לפני שפרנק רייקארד הגיע לקאמפ נואו, כמה מהם יודעים מיהו לורנצו סרה פרר, או מכירים את הקבוצה הכושלת-בן-כושלת של לואי ואן חאל. יכול להיות שיש בתוך זה תסכול, אני לא פוסל את האפשרות הזאת, אבל הסגידה לברצלונה נראית לי פחות כמו התפעמות מבשורה חדשה לספורט, ויותר כמו חגיגה של טרמפיסטים. ב-99 כולם היו אוהדי יונייטד, והיום כולם קטאלונים.

דבר שני, ברצלונה היא לא מלכ"ר ולא ארגון צדקה. היא מועדון כדורגל מקצועני דורסני, ויש בו את כל החוליים שיש בכל מועדון כדורגל אחר. חשוב לזכור, גם היום כשכל העולם נשטף בגל הסגידה לעגל הזהב החדש, שז'ואן לאפורטה נבחר לתפקיד לאחר שהבטיח לקהל האוהדים כי יביא את דיוויד – "נשמה קטאלונית" – בקהאם לקבוצה. בקיץ האחרון ברצלונה זרקה את סמואל אטו, והביאה את זלאטן איברהימוביץ' (האמא של שכירי החרב). וגם מסי לא נולד בברצלונה: מסי הוא ילד ארגנטינאי שהגיע למועדון בגיל 13. את אותו הדבר, למשל, עשתה צ'לסי – נניח – עם בן סהר או עם גאל קאקוטה. למה אצל צ'לסי זה אופורטוניזם ורדיפת כסף, ואצל ברצלונה זה "טהור"? מישהו זוכר שבברצלונה גדל כישרון מקסיקני בשם ג'ובאני דוס סנטוס, שמהר מאוד עזב ונעלם מהרדאר?

לברצלונה יש קבוצת כדורגל מדהימה, ואוסף אדיר של כשרונות. יש לה מאמן מוצלח, יש לה גם מחלקת נוער מעולה (כמו להרבה קבוצות אחרות בעולם – נניח, ארסנל, שכולם געו בשמחה כשהיא הושפלה בקאמפ נואו). אבל כל הדיבורים האלה על "ניצחון הנשמה על הכסף" הם ריקים מתוכן לדעתי. הם נכונים כשקבוצה מליגה שלישית מדיחה קבוצה מהפרמיירליג בגביע, או כשאלקורקון מעיפה את ריאל. הם לא נכונים כשקבוצה עשירה אחת מנצחת קבוצה עשירה אחרת.

וכל זה בסדר גמור. בארסה היא מועדון מקצועני, והיא לא חייבת כלום לאף אחד חוץ מלבעלי המניות שלה. אבל תמונת העולם הדיכוטומית, שמתארת את בארסה כ"טהורה" ואת ריאל כ"שחורה", היא פשוט מעוותת. המציאות, מה לעשות, הרבה יותר מורכבת.

אני מסכים עם הסוף של אבישי וזה מה שרציתי להגיד. אי אפשר לחשוד בי בדיון הזה, היות שאני אוהד סביליה ולא אף אחת משתי העושקות של הכדורגל הספרדי-קטלוני. אבל ההבדל המשמעותי בין המועדונים האלה כרגע הוא המיתוג שלהם. בריאל אוהבים את השואו, וזה משהו שהבנתי רק בהצגת התכשיט ממנצ'סטר כשהאיצטדיון היה מלא: המשחק פחות חשוב. עבורם, להביא את השחקן הכי יקר בעולם זה הערך המרכזי של המועדון, זה מראה להם את הכוח שיש להם (והכיסים העמוקים בבנקים) וטו לא. אני לא אוהב את זה, מתעב אפילו, אבל זה הם. בברצלונה לעומת זאת, מציגים המשכיות, שזה הדבר הכי חשוב, מאז 2003 ומאז שרונלדיניו בעצם בנה את מה שאנחנו רואים היום (והוא נשכח כאילו לא היה), אבל גם שם הביאו את זלאטן בהרבה מאוד כסף, גם שם הביאו את דני אלבס ב-35 מיליון (אם מישהו תהה מי השחקן הכי שנוא עליי שם) וגם שם ויתרו על המרכיב המקומי-קטלאני בשביל איזה פרויקט בינלאומי שמחבר ילדים ממקסיקו עם ילדים מישראל. זה נחמד ומגניב, אבל לפחות צריך להודות בזה. הייתי הרבה יותר מעריך אם ברצלונה לא הייתה הולכת ליוניס"ף של האו"ם ובוחרת עמותה מקומית שפועלת בקטלוניה, אני בטוח שיש. יש לי הרגשה שיש כאן גם הרבה לחצים מסחריים מסביב, למשל נייק, אבל עדיין ההבדלים בין שני המועדונים של היום הרבה יותר קטנים מכפי שהם נראים.

הדבר הכי מצחיק, ואף אחד לא אשם בזה כמובן, זה שכרגע מי שאוהד ברצלונה נחשב לרוב ולמיינסטרים, ואילו מי שבוחר ריאל הוא המיעוט החתרני שמנסה לשנות סדרי עולם. מצחיק העולם הזה.

אם ברצלונה הייה מועדון מוסרי הוא הייה מתחלק בכספי השידור יחד עם שאר הקבוצות כמו שנהוג באנגליה.
תופעה שאפילו פיטר קניון מתנגד לאפשרות הזאת באנגליה.
בטענה שזה יזיק לליגה .

איך ריאל מדריד וההתנהגות שלה בכלל קשורה למוסריות ? עם כל הכבוד איציק ואני מעריך אותך בתור כותב, מי אתה שתקבע מהם החוקים למוסריות ? האם לא חצו אותם כבר לפני עשור, עם ההתחלה של התשלום על משחקים בטלווזיה, עם משכורות גדולות ? אתה לא יכול לקבוע את רמת המוסר שלך בהתאם לקבוצה או שחקן ספציפי.

הקטע הבאמת מצחיק, הזוי והדי דבילי בעיני הוא העניין של רונאלדו והסכום אותו שילמו, אפשר לחשוב שזה יצא מהכיס של הציבור וכאילו עכשיו במדריד אין לאנשים כסף לאכול כי ריאל קנו את רונאלדו, והצביעות עוד יותר חוגגת כאשר איברימוביץ' עבר באותו קיץ לברצלונה, תמורת שלושים מיליון פלוס סמואל אטו ששווה לפחות סכום כזה (והסיטי בהחלט היו משלמים עליו סכום כזה), שכחו מהר שדני אלבס הוא המגן היקר ביותר בתולדות הכדורגל (30 ומשהו מיליון), אבל לברצלונה זה בסדר, זה גם בסדר שמסי הוא השחקן המרוויח ביותר בעולם אבל המשכורת של רונאלדו שערוייתית לא ?
הקטע המצחיק הוא שכולם יודעים שאם ברצלונה תיקלע לשלוש-ארבע שנים של בינוניות (יכול לקרות לכל קבוצה), אז נראה את כל החכמים ואת "האוהדים" שלה.

אפשר לחשוב שההסכם טלוויזה של ברצלונה הוא מוסרי.

ואיציק מפתיע שאתה מדבר על סיום במשחק, בוודאי ששחקני ברצלונה יתחבקו ושחקני ריאל ימהרו לחדר ההלבשה, גם שריאל מדריד ניצחה אותם קרה ההפך, לא זכור לי כמעט משחק חשוב שבו שחקני הקבוצה המפסידה התחבקו בסוף המשחק, מאיפה זה בא ?

וסתם עוד נתון שמראה את כוחה האמיתי של ריאל מדריד, על אף הרבה שנים של אכזבה בזירה האירופית (הזירה החשובה ביותר לקבוצות בסדר גודל כזה), עדיין ריאל מדריד הכניסה והרוויחה יותר כסף מברצלונה של שנה שעברה שלמעט המשחקים מול צ'לסי דרסה כמעט כל יריב והיתה בשיאה, היא עדיין מועדון שמשך אליו את השחקן הטוב ביותר בעולם ועוד שחקן בשם קאקה ואת צ'אבי אלונסו ששיחק נהדר בעונה שעברה בליברפול, אז מה סוד הקסם ? אם הכל שחור בריאל מדריד, אני אשמח להסבר למה השחקנים הטובים בעולם ממשיכים לבוא לשם (וכסף לא מתקבל, בצ'לסי ובסיטי הם היו מקבלים את אותם סכומים) ולמה הוא עדיין המועדון המכניס ביותר בעולם ? על אף התדמית שהדבקת לקבוצה ואיציק כל מועדון שהיה יכול למשוך שחקנים כמו ריאל מדריד היה עושה את זה.

אשמח לתשובה ויאללה בית"ר ! הלוואי שננצח היום את הפועל ת"א.

השאלה הכי חשובה – מתי נזכה להתייחסות לכתבה שהופיע בסוף השבוע בידיעות אחרונות על תיאוריה פסיכולוגית בתחום ההתקשרות…

אבישי – ברשותך , אני רוצה לאמץ את המונח "דווקאיסט" . לא יודע איך לא חשבתי על המונח הזה קודם . זה אולי אחד ההסברים למה ברצלונה לא עושה לי את זה ( למרות שהעיר ברצלונה מאד עושה לי את זה ) .
הייתי רוצה שכל חוגגי פסטיבל ברצלונה יקראו את התגובות האחרונות כאן ויקבלו עוד פרספקטיבה .
והסיפור עם חוזה הטלוויזיה בספרד הוא שערורייה רצינית .

סגור לתגובות.