קטגוריות
אנפילד כל הרשימות נשמת כל חי עשרים ושניים משוגעים

יום הדיכאון הבינלאומי

שברי את הטלויזיה ובואי נלך לישון
כבר הרבה, הרבה זמן אני לא מצליח לחלום.

יש לי אהבה, ים של אהבה, אפילו יש לי קצת כסף,
אז מאיפה זה בא? מאיפה בא העצב?

אתה אוהב את ה"פוזה" המלנכולית הזאת – את אומרת
אתה מחפש ומוצא את זה, אתה מכור, אתה לא יכול אחרת.

לפעמים אני שונא את הכנות שלך, אבל נדמה לי שאת צודקת,
אני מחפש ומוצא את זה, כנראה שאני לא יכול אחרת.

(שברי את הטלוויזיה- החברים של נטאשה, מילים: מיכה שטרית)

היום חל יום הדיכאון הבינלאומי ובתזמון מושלם ליברפול סיימה את העונה בצורה דרמטית ואכזרית וסיפקה לנו, אוהדיה, תירוץ מצויין להצטעף במלנכולייה חורפית ארוכה.

ליברפול דווקא שיחקה אמש טוב, וודאי בסטדנרטים הנוכחיים שלה, אבל יש צדק פואטי מסויים בכך שדווקא הפעם המזל שיחק לרעתנו. כמו שאמר פעם יפה אלכס פרגוסון: "אני מאמין גדול במזל- ככל שאני עובד קשה יותר יש לי ממנו יותר". ליברפול לא עבדה קשה העונה, או לפחות לא עבדה נכון, ובהתאם לכך גם המזל לא היה לצידה כשנצרכה למעט ממנו.

ליברפול לא עפה מליגת האלופות אמש בליון, היא עפה ממנה בשני המחזורים הקודמים, בתצוגות הנפל בפירנצה נגד פיורנטינה ובאנפילד נגד ליון. אם איכשהו היא הייתה מצליחה לגנוב שוב את אחד משני המקומות הראשונים, מי שהיו יכולים להתלונן על חוסר מזל הם דווקא האיטלקייה והצרפתית.

הכי כואב לי על ראיין באבל שבכה בהתרפצות רגשות ממיסת לב אחרי השער המדהים שלו רק כדי לראות אותו יורד לטמיון בדקה ה- 90'. סדר האירועים הטראגי (מבחינה ספורטיבית) הזה ממתמצת היטב את הקריירה העגומה של השחקן הנפלא הזה בליברפול.

רפא בניטז הוא האיש האחרון בעולם בערך שיש לו האינטלגנציה הרגשית הדרושה להוציא מכשרונות בעלי נפש רגישה כבאבל את הפוטנציאל הטמון בהם. כמו שכבר כתבתי כאן כבר במספר הזדמנויות, אפשר רק לפנטז לאן היה מגיע באבל תחת טיפולו מלא הרגישות והתבונה של ארסן וונגר. שימו לב רק מה קרה לתיירי הנרי בכל מקום אחר שאיננו צפון לונדון. הדמיון בינו לבין באבל הוא לא רק במראה החיצוני. אם הגאון הצרפתי היה מגיע בשעתו לקבוצה של בניטז במקום לזו של וונגר לא היינו יודעים היום מי זה תיירי הנרי.

בניטז דיבר השבוע על 'דרך'- "הצלחה לא נמדדת בתארים" אמר. הפעם אני דווקא מסכים איתו ולכן גם אם ליברפול תזכה העונה, בצירוף נדיר של נסים ונפלאות, באליפות גביע וגביע אירופה הספרדי חייב לארוז את חפציו. עונה שישית לתוך הקדנציה שלו באנפילד ובמשחק הכי חשוב של העונה אנדרי וורונין הוא המחליף הכי טוב שיש לו להציע בעמדה של ג'רארד. אכן, זו הדרך.

10 תגובות על “יום הדיכאון הבינלאומי”

הדבר הכי גרוע בדיכאון, זה שלא רואים מאיזה כיוון הולך להגיע גלגל ההצלה.

כתבת יפה מאוד, איציק, ואני תוהה האם הייאוש מלהיות כל כך קרוב לקבוצה האהובה (גם עליי) מקשה עלייך או מקל עלייך. מפה יש לנו את הלגיטימציה להגיד "אנחנו רחוקים ולא יכולים אפילו להגיע לעודד.

אריגיא, בשפה המקצועית קוראים לזה "אין אונים נרכש".
גיא,
נגעת בנקודה טובה. העובדה שאני פה רק יותר מקשה עלי. אין לי לאן לברוח, זה רודף אחרי בטלוויזיה, בעיתונים, בהסתלבטויות של החבר'ה באונ'.. בארץ, לפחות אני, מרגיש מרוחק יותר רגשית והמצב של הקבוצה משפיע עלי פחות. פה חוץ מליברפול באמת שאין לי חיים… ודווקא העונה, האחרונה שלי כאן, הקבוצה תפסה עונה כזו וזה מאוד מבאס כי באמת קיוויתי לחזור עם איזה תואר.

הצלחה לא נמדדת בתארים זה משפט שמתאים לארסנל לא לליברפול.
כמה שאני שמח לרדת עליכם, קהל שטוען כי יש לו הכי הרבה אליפויות מקומיות והכי הרבה תארים אירופאים (מהקבוצות האנגליות) ולכן הקבוצה שלו היא הכי גדולה באי, לא יתכן שהמאמן יבוא ויגיד לו שתארים הם לא המדד להצלחה…

לגבי באבל, שאני מימיו באייאקס ובנבחרת הולנד הצעירה מאד מאד מעריך את הכשרון שלו (לחשוב שכשהוא ויוסי הוחתמו בליבפרפול בעיקר דיברו עליו…) אפשר להקביל את התפתחותו בליברפול לזו של קאוט לדעתי.
ראיין באבל הגיע על תקן כשרון צעיר עם טכניקה נהדרת ויכולת הבקעה לא כ"כ רעה אבל עדיין היה צריך את הליטוש הזה שצריכים אותם שחקנים שמגיעים מהולנד, צרפת, פורטוגל, גרמניה צריכים כשהם מגיעים לפרמייר ליג.
לעומתו הבלונדיני הגיע אמנם בסכום שנחשב מופרז (בדיעבד לדעתי הקניה הכי טובה של בניטז אחרי טורס) אבל לא כמי שמועמד אי פעם להיות מהשחקנים הטובים בעולם.
אלא שחקן שעובד קשה, ועושה גם מקדימה לא מעט חרישות קווים וסגירות אחרי בלמים בשביל הקבוצה.

ראיין באבל נישאר מבחינת רמה כנראה אותו הדבר בכל שנותיו בליברפול, רק הוסיף לעצמו קצת תסכול ורזומה על הספסל ואיבד כל סיכוי להיות חלק משמעותי מנבחרת הולנד.
ואילו קאוט התקדם מאד ונעשה לאחד משחקני המפתח של ליברפול.

* אני מרגיש שלא הצלחתי להעביר מספיק טוב את הנקודה.
אז אולי אחדד כשאומר שבאבל מסמל את הכדורגל הצעיר והטכני והיפה והוא בליברפול תחת בניטז לא מצליח לבוא לידי ביטוי.
וקאוט מסמל את העבודה הקשה והכדור האפור יותר בלי כוכבים שלפעמים מפתיע לטובה אבל בסופו של דבר לא מצליח להביא אותך להתמודדות אמיתית ועקבית ברמות הגבוהות.

יאיר,
זה משפט שמתאים לארסנל של וונגר ולא לליברפול של בניטז, כי לארסנל של וונגר יש באמת דרך: היא מגדלת שחקנים צעירים, משחקת כדורגל נפלא ולכן גם אם הוא לא זוכה בתארים מס' עונות ברור שזה עניין של זמן עד שזה יקרה וחוצמזה שבכל מקרה אתה נהנה. בליברפול זה בדיוק הפוך- כדורגל זוועתי, אף שחקן לא עלה מהנוער מאז שבניטז הגיע לקבוצה, הנחמה היחידה היתה ההצלחה בליגת האלופות- עכשיו גם את זה אין כבר.

לגבי באבל וקאוט- סיכמת את זה מצויין בכוכבית. ליברפול של בניטז היא בית קברות לשחקנים יצירתיים (בארוש, מוריינטס, סיסה, גונזאלס ועוד הרשימה ארוכה). לעומת זאת נגרים ימצאו אצלנו תמיד בית חם. קאוט ידע ויכל לעשות את ההתאמה- זה באופי שלו. בניון- הפתיע אותי מאוד שהצליח לעשות אותה ועדיין לשמור מעט מהקלאסה שלו. באבל- לא יודע, לא יכול ואם אתה שואל אותי גם לא צריך. שיילך למקום אחר, יצליח שם כמו שהוא בלי להשתנות ויהנה מהחיים. מילא אנחנו האוהדים, אנחנו לא יכולים להחליף קבוצה, אבל הוא באמת לא צריך להישאר ולסבול איתנו.

איציק,
תקן אותי אם אני טועה כשאני עוד משייך את ליברפול לאליטת המועדונים עם מנצ'סטר יונייטד, שצריך לבנות אבל זה חייב לבוא עם הצלחה והשגים.
אוהדים של ארסנל יכולים לקבל בניה של קבוצה שתארך 4 שנים ובהן ההשגים יהיו דלים יותר ובסופו של דבר אמורה לבוא תוצרת.
אוהדים של מאן יו וליברפול לא. כלומר אפשר לבנות ולהצעיר את הסגל אבל זה לא יכול לבוא על חשבון הצלחה מקצועית (ובשבילי קבוצות כאלה כשהן רק משחקות כדורגל יפה אבל לא מתמודדות על האליפות ולא זוכות בתארים זו לא הצלחה מקצועית) לטווח של יותר משנה- שנתיים.

דבר אחרון שלא ממש רציתי להגיד אותו עד שזה יהיה סופי גם תאורטית וליברפול לא תעלה לשמינית הגמר, אך אגיד בכל זאת כבר עכשיו,
שהדבר הכי טוב כנראה שכרגע למאן יו בשנים האחרונות זה שהיא לא עלתה מהבית שלה בצ'מפיונס ליג. מאז התחילה בעצם תקופת הזוהר החדשה שלה (כי אם אני לא טועה כבר באותה עונה למרות שלא זכתה באליפות אלא רק בקרלינג קאפ היא הצליחה סופסוף לקראת הסוף לתת איזשהו פייט לצ'לסי בליגה ומהעונה שלאחר מכן ועד עכשיו בעצם לגרוף תארים והצלחות בקצב מסחרר.
ככה שגם שהמצב כרגע נראה שחור ולמרות אלף אלפי הבדלות בין מנצ'סטר 2005/06 לליברפול 2009/10 יתכן שדוקא מנקודת השפל הזאת תבוא ההתרוממות של המועדון.

לדעתי אתם קצת מפריזים ביכולת ובפוטנציאל של באבל. שחקן טוב שבאמת עבר סירוס באינקוויזציה של ליברפול, אבל להשוות אותו להנרי? גם פוטנציאלית המרחק גדול. אין ספק שהוא צריך להשתקם במקום אחר, אבל להיות שחקן ברמה של הנרי הוא כבר לא יהיה. בקיצור – על טעויות משלמים. באבל פספס את הרכבת כשהחליט לבוא ולהתפתח אצל בניטס.

כאשר שני שחקנים מרכזיים שלך פצועים ,בכל קבוצה אתה בבעיה רצינית.
בנקודה הזאת בן-ניון מאכזב בכך שהוא לא לוקח מנהיגות.
בליברפול אין שיטת משחק המון בנוי על הברקות של ג'רראד וטורס.
העובדה שאין שחקנים צעירים היכולים להכנס לרוטציה של ההרכב מאכזבת.
ועדיין השאלה הגדולה עם החלפת בניטז תגרום למועדון לעלות על דרך חדשה?

איציק, סיסה נפצע ולא התאושש מאז. בארוש הוא וואן היט פלייר(יורו 2004) שהמשיך לדשדש בכל מקום אליו הגיע, מוריינטס הוא לא ממש פנטזיסט ומארק גונזאלס הוא…לא מישהו שיש מה להרחיב לגביו. כן, בניטז נכשל בחלק מהרכש שלו, ללא ספק, אבל את אלונסו ולואיס גארסיה ובניון הוא לא סירס אז למה את באבל והאחרים כן? מי שלא הצליח בליברפול פשוט לא היה מספיק טוב או שלא עבד מספיק קשה. באבל הוא אחד מאלה שלא עבדו מספיק קשה, הוא צריך לבוא בטענות רק לעצמו.

תומר-מסכים עם דעתך,להצליח בקבוצת טופ 4 דורש אופי מיוחד ,יכולת להביא את היכולת שלך למכסימום כל הזמן ולנצל את ההזדמניות שניתנו לך להשפיע לאורך זמן,לא הצלחת אתה לא מתאים לקבוצת טופ 4 ,ראה פורלאן שהייה כישלון ביונייטד והצליח בספרד בקבוצות מהדרג הבינוני הגבוה.

סגור לתגובות.