קטגוריות
אנפילד כל הרשימות נשמת כל חי עשרים ושניים משוגעים

עדיין, ליברפול יש רק אחת!

אלו ימים לא קלים עבורינו, מליוני אוהדי ליברפול בכל קצוות תבל. מאז יום שבת בצהריים אני שומע על כאלה שהכריזו על "ימי אבל" ואחרים שמצטעפים בדכאון. ואם זה המצב במקומות רחוקים כמו ארץ קודש, דא עקא שכאן באנגליה נאלצתי למעשה לנתק כל קשר עם העולם חיצון בכדי לחמוק מחיוכו מלא הסיפוק של השועלקס (פרגוסון) והחגיגות הפלסטיות בפרובינציית לנקשייר.

אלא שדווקא ההתכנסות הזו בעלבון וההרהורים הנוגים הפיכו בי תחושה שונה לגמרי ממה שאפשר היה לצפות. למעשה, מאז שבת צהריים, המחשבה הכי חזקה שעוברת לי בראש היא כמה אני בר מזל על כך שזכיתי לאהוד את הקבוצה הזאת, ליברפול. כן, זו ששיא האליפויות שלה הושווה כעת.

ניתן אולי לייחס זאת לעובדה ששיא האליפויות הזה לא היה ממש בעל משמעות עבורי- התחלתי לאהוד את ליברפול בסוף שנות השמונים, הזכרונות הראשונים שלי הם דווקא ההפסד המביך לווימבלדון בגמר הביע של 88' וההפסד ההוא לארסנל במחזור הסיום של עונת 89' הארורה (הילסבורו). עבורי ליברפול מעולם לא הייתה איזשוהי אמפריה בלתי ניתנת להכנעה והתמונות של לנקשייר איחוד חוגגת אליפות הם מראה עצוב שבשגרה.

ולמרות כל זאת מעולם לא חשתי, אפילו לא בסתר ליבי, קנאה באותם בני לנקשייר. ומעולם לא עבר מלפני, אפילו במחשבה, ההרהור שבחרתי לאהוד את הקבוצה הלא נכונה.

הסיבה לכך לא נעוצה במס' התארים שנחים בארוננו או בתקווה שיום יבוא וליברפול תחזור להיות הקבוצה המצליחה בעולם. הסיבה לכך עמוקה הרבה יותר ונעוצה בכל מה שהקבוצה הזו העניקה לי במשך השנים: זהות, שייכות, הזכות להיות חלק ממשהו גדול ונפלא.

להיות אוהד ליברפול עבורי משמעותו להיות חלק ממשפחה. ולמה שמשפחה יכולה להעניק אין שום תחליף בעולם. כי כשאתה חלק ממשפחה אתה אף פעם לא צועד לבד. בדיוק כמו מילותיו המפורסמות של ההמנון שלנו.

כי ליברפול, חברים, היא הרבה יותר ממועדון (עם כל הכבוד לברצלונה). כח המשיכה שלה לא נמדד בנצחונות ותארים. אם כך היה הדבר לא ניתן היה להסביר כיצד דור שלם חדש של אוהדים גדל בתקופה שבה מנצ'סטר יונייטד הייתה המועדון מס' אחת באנגליה, ולפרקים, אפילו בעולם. תקופה שבה ליברפול לא זכתה ולו באליפות אחת לרפואה. ועד העונה אפילו לא התמודדה על התואר באופן רציני.

ועדיין, כאמור, דור שלם של שלא ידע את תור הזהב נצר את המועדון הזה בליבו ושמר לו אמונים בתקופות הכי שחונות. דור שלם ערג לאנפילד כמקדשו ולליברפול כבירת עולמו.

ובכדי להבין את זה צריך לחזור למה שכתבתי קודם. למה שליברפול מעניקה לכל אחד מאיתנו, אוהדיה, ברמה הרגשית הבסיסית ביותר- תחושת הזדהות ושייכות למשהו שהוא הרבה מעבר לערכים חומריים כמו תארים. כי ליברפול היא מועדון עם זהות יחודית משלו שנשמרת באדיקות למרות שינויי העתים ותהפוכות הזמן. היא מועדון שמעולם לא שוכח מאין הגיע ואת מי הוא מייצג (רמז: אלו לא זוללי סנדוויצ'ים של שרימפס).

אז נכון שיש מועדונים יותר גדולים ומצליחים מליברפול- מועדונים כריאל מדריד, מילאן ולמרבה הצער, כנראה גם מנצ'סטר יונייטד. אבל מועדון כמו ליברפול אין בכל העולם. כי ליברפול, חברים, ליברפול יש רק אחת!

6 תגובות על “עדיין, ליברפול יש רק אחת!”

יופי של פוסט איציק, קלעת לתחושותי.

אוף טופיק: למזלי ולאושרי הגדול הפועל פ"ת נצחה בדרבי, נצחון ברור ומוחץ. מצד שני, ההפסד של בית"ר לק.ש נראה נראה הזוי קצת, לא?

חמוד…
אבל אני פשוט שמח בשמחתי להיות אוהד מנצ'סטר יונייטד, כן אלופת אנגליה גם לשנת 2008/09!

סגור לתגובות.