כנסיית הרגש

הופעה בירושלים:

קהל שמגיע בפיג'מה לא כאמירה אופנתית אלא סתם כי נוח לו או כי באמת עכשיו הוא רק התעורר מהשנ"צ של שבת וקפץ להופעה.

זוגות שומרי נגיעה במבטים והתקרבויות המדיפים ארוטיות עדינה ברקוויאם לימים בהם מתח מיני היה עדיין משהו סקסי.

דסשי"ם (דתיים, סוג של) עם בונגילה של סבך תלתלים על הראש (אפרו רחביה) שמתוכה מבצבצת כיפה בקוטר מטבע שני שקל.

כותב שורות אלה למאבטח בכניסה: "אתה יכול בבקשה לשם לי חותמת על היד, אני רוצה לצאת לעשן ולחזור".

מאבטח בכניסה לכותב שורות אלה: "לא צריך שום חותמת. ראיתי אותך, זה מספיק".

כותב שורות אלה לברמן: "אתם מקבלים אשראי?"

ברמן לכותב שורות אלה: "מעל שלושים שקלים".

כותב שורות אלה לברמן: "מממ.. רציתי סיידר חם, זה שש-עשרה, לא נראה לי שיש לי כאן מספיק"

ברמן לכותב שורות אלה: "זה בסדר, תביא מה שיש לך".

את שם הלהקה בחרו חברי כנסיית השכל מתוך הספר "זן ואמנות החזקת האופנוע". כל מי שעבר בשלב זו או אחר של חייו בעולם האקדמי יודע, שלמרות היומרה שלו לחילוניות וניטראליות, מדובר בדת לכל דבר ועניין. מוסד שיש לו חוקים נוקשים, טקסים ואלוהים- השכל.

כבר בבחירת השם ישנה אמירה חזקה שמבטאת את היכולת הנדירה של הלהקה הזו לקחת את האמת, להסיר מעליה את מעטה ההתחסדות ולהגיש אותה לקהל באקורד ומילה כמו שהיא.

זו אחת הלהקות החשבות ברוק העברי לדורותיו, יש להם את מלוא המחויבות המשתמעת מכך, ועדיין, לעולם לא תרגיש שהם יודעים שהם כאלה. כמו שצריך, משחקים את המשחק אבל לא מתלהבים ממנו.

זו נבחרת ספרד של הרוק העברי. שילוב מושלם בין שכל לרגש. מוזיקת שיושבת בדיוק בתוך התבנית ועדיין מכילה מספיק מקום לכל שבריר במנעד רגשות שאדם יודע לחוות.

הם עושים רוק בלי הפוזה האנרכיסטית, פופ בלי השטחיות, מוזיקה אלטרנטיבית בלי ההתנשאות.

איזו עוד להקה יכולה לשלב בשיר אחד, שופרות, סינתיסייזר וגיטרה בס? לעשות מוזיקה מערבית בדרך הכי המזרחית שיש? לקחת טקסט מצמרר של חיל שנפל, להפוך אותו ללהיט, ועדיין לשמור על הכבוד של המילים הכי הרבה שאפשר?

להתחיל במקלט בשדרות, להגיע לאולפנים הכי מפורסמים בלונדון ולהבין לאורך כל הדרך ש"סדנא דארעא חד הוא".

ראיתי את כל הגדולות- יו2, קולדפליי, אואזיס. לא שמעתי להקה כמוהם שאשכרה נשמעת בחי יותר טוב מאשר באולפן.

ככה זה כשתמיד, אבל תמיד, אתה מביא את הנכס הכי גדול שלך- אתה עצמך. בחי זה עובר אפילו יותר טוב.
____________

אני אוהב כמעט כל שיר שכנסיית השכל אי פעם כתבה, ולכן במשימה שנטלתי על עצמי לדרג את חמשת השירים האהובים עלי מהרפטואר הכל-כך עשיר שלה וודאי אחטא להמון שירים מצוינים.

ועדיין, פטור בלא כלום אי אפשר, אז הנה הרשימה:

הפינה לשיפוטכם. זיכרונות (מתוך האלבום 'שורות של אנשים', 2010)
השיר הטוב ביותר באלבום החדש. מנת הבית האהובה- רוק מלודי עם מילים חזקות. יהיה להיט ענק ברגע שיצא לרדיו (ותזכרו איפה קראתם את זה בפעם הראשונה..). לא נכנס לרשימה בגלל שעדיין לא עמד במבחן הזמן.
להאזנה לשיר>>

5. קאנה וואחדה ('כנסיית השכל', 1999)
השיר היחיד במרוקאית של הלהקה משדרות. עושים כבוד גדול לשפה המרגשת הזו בשיר שגם בלי להבין את המילים גורם לך לחוש געגועים בלתי נשלטים לאהובה רחוקה.

4. מה נשאר ('כנסיית השכל', 1999)
שיר ישראלי מאוד. חזק מאוד. שמבטא היטב באקורד ומילה את תחושת החרדה הצפה שמאפיינת את החיים כאן.

3. היינו עושים אהבה ('כנסיית השכל' 1999)
שיר נוסף ברשימה והלהיט הגדול מתוך אלבום המופת השלישי שלהם. הרגע בו התאהבתי בהם. מלודיה מושלמת, קצב סוחף ומילים שמבטאות הכי מדויק שאפשר את שתי הדרמות הכי גדולות של הקיום האנושי- אהבה ומין.

2. תגידי שטוב ('רוץ ילד' 2001)
שיר מזרחי כמו ששיר מזרחי צריך להיות- מנגינה סוחפת ומילים שמבטאות את עוצמת הרגש שברגעים הכי קטנים והכי אמיתיים של החיים.

1. איך זה מרגיש ('ידיים למעלה', 2004)
נדירים מאוד הרגעים בהם מצליח אמן לזקק תחושה של דור שלם לתוך יצירה אחת. יורם חזן ורן אלמליח עשו זאת בשלוש עשרה מילים:
"איך זה מרגיש
אין עתיד באופק
אין מקום שיש סיבה טובה להיות בו"