דקה 90' בטדי, בית"ר רומסת את מכבי 'לוזון' פ"ת וביתרון 3:0 מקבלת פנדל, הקהל בטדי קורא לשוער טברטקו קאלה לבעוט את הכדור ולרשום לזכותו שער נדיר. לכאורה, לגיטימי ואפילו משעשע- אוהדי בית"ר שיודעים שהאליפות כבר מונחת עמוק בכיס מחפשים קוריוז קטן ואולי קצת להשפיל את היריבה. אלא שכוונתם של אוהדי בית"ר, מסתבר, לא היתה כ"כ "תמימה".. לפחות לפי האתר- "Ynet" שבחר לתאר את האירוע כך:
"לפני השער הרביעי שכבש אמש (ש') רומולו בפנדל בניצחון 0:4 על מכבי פתח תקווה, דרשו חלק מאוהדי בית"ר ירושלים שהשוער טברטקו קאלה יבעט את הבעיטה מ-11 מ'. הדבר בא בעקבות הפיכתו ליקיר אוהדי בית"ר, אחרי ההצהרות הלוחמניות שהשמיע לאחרונה בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני."
אתם הבנתם את זה?! מחווה ספונטנית לשוער הופכת חיש-נקל למה שמוצג כהתגרות נוספת של אוהדי בית"ר בערבים.
לפני שנעזוב את קאלה בצד, כי הוא באמת לא הנושא פה, ראוי לציין שהדברים החמורים של קאלה לא נובעות מהשקפת עולם שורשית ומנמוקת של "ארץ-ישראל השלמה". קאלה בסה"כ ביטא בצורה פשוטה את הדרך שבה פותרים סכסוכים לאומיים במקום ממנו הוא מגיע- אירופה ה"קלאסית" בה סכסוכים לאומיים הם תירוץ לשיטפון של אכזריות. אותה אכזריות ששזורה לאורכה ולרוחבה של ההסיטוריה של היבשת הזו- החל ממסעות-הצלב דרך האינקוויזציה, מלחה"ע השנייה והמלחמות ביוגוסלביה. קאלה, מסתבר, מפטפט כמו שהוא משחק: עם פה ושם יציאות לא קשורות.
אגב, באותו ראיון מפורסם קאלה גם טען שלאימו יש שורשים יהודים. אני לא יודע עד לאן מגיעה אמיתותה של העובדה הזו, אבל אם נניח לרגע שיש בה משהו אז אפשר לקבוע בוודאות שאימו של קאלה זה לא ממש נתנה לבנה חינוך יהודי מוצלח במיוחד. שהרי אם לא כן הוא בוודאי היה למד שאם יש ערך מרכזי שהעם היהודי שמר, וישמור עליו, בכל הזמנים ותחת כל נסיבות היא קדושת חיי-אדם וצלם אנוש.
ועכשיו נחזור לקוריוז הפנדל משבת:
ההתייחסות של- "Ynet" היא דוגמא מאלפת למגמה שהולכת ופושטת בתקשורת ובשיח הציבורי בארץ, והיא: עשיית דה-לגיטמציה לאהדת בית"ר ירושלים- תהליך קטן שהוא חלק מתהליך גדול הרבה יותר המתרחש בחברה המערבית בתקופה הפוסט-מודרנית, ואותו אני מכנה: "קולוניאליזם מוסרי".
עסקנו בזה בעבר, אבל למי שפספס- תקציר הפרקים הקודמים:
עם תום עידן ה"קוליאנליזם" המדיני שבמרכזו הבניית העולם המתפתח (אפריקה וארצות המזרח הרחוק והקרוב) כמשכנם של ה"פראיים", ה"בורים" וה"לא מפותחים" החל תהליך קולוניאליזציה חדש שהנרטיב המרכזי שלו הוא הבניית ילידי (או צאצאיהם) אותם מקומות כ"נחותים מוסרית" מילידי (או צאצאיהם) האיזוריים הצפוניים של יבשות אירופה ואמריקה.
ההקבלה למציאות שלנו ברורה: אחרי שנסינותהם לקטלג את בית"ר כסרח פראי עודף של "ברברים לבנטיניים" נכשל ובית"ר הפכה סופית לכח מוביל (אולי המוביל) בכדורגל ובציבוריות הישראלית גם בציבוריות הישראלית, מנסים אותם גורמים (שבהכללה ניתן לסווגם כ"אליטות הישנות") להבנות את תדמיתו של האוהד הביתר"י כ"גזען לא סובלני ולא מוסרי".
אלא שהיה ואותם פובליציסטים למינהם היו מטריחים עצמם בעליות הקסטל (אני יודע שיותר קל להגיע לניו-יורק, אבל נגיד פעם באיזה שנה שנתיים?) ומבקרים באיצטדיון טדי הם היו מגלים פסיפס אנושי מגוון ויחודי שמייצג בצורה נפלאה את ארץ ישראל האמיתית על כל גווניה וצבעיה: תושבי מרכז ופריפריה, דתיים וחילוניים, אשכנזים וספרדים, ימנים ושמאלנים. כן, גם שמאלנים, אני אישית מכיר לפחות כמה וכמה כאלה.
נכון שפה ושם נשמעות בטדי קריאות בגנות הערבים, אך נדמה לי שהקריאות האלה צריכות להילקח בקונטקסט של קריאות במגרשי כדורגל- אף אחד ביציעים, למשל, לא באמת חושב שכל השופטים הם תוצר "תאונות עבודה" של נערות עובדות. אני לא יודע אם הייתם פה בשישים שנה האחרונות, אבל אם יצא לכם אז בטח שמתם לב שיהודים וערבים זו לא ממש "אידליה". מגרשי כדורגל בארץ, כמו בכל בעולם, הם מקום שבו מתחים מבעבעים שכאלה מוצאים פורקן. וטוב שכך, כן טוב! עדיף עשרות מונים מאשר שימצאו פורקן בשדה הקרב. וטדי, ייתכן ותותפתעו לשמוע, הוא לא שדה קרב. הייתי בלא מעט משחקים בהם ביקרו קבוצות ערביות בטדי והן תמיד הגיעו, עודד, קיללו וחזרו הבייתה ללא פגע. דווקא ביקור אוהדי בית"ר בסכנין הסתיים באחת הפעמים בחילוץ משטרתי מאסיבי תחת מטר בלוקים אימתני. שורה תחתונה, כל עוד אותם אוהדים לא הולכים ופוגעים באף אחד הם יכולים לשיר מה שהם רוצים.
רק שזו בדיוק ההזדמנות לקעקע את הליגטמציה של בית"ר בציבוריות הישראלית. אולם מה קורה שדבר דומה מתרחש במגזר הערבי? קשה היה שלא להבחין בהתייחסות השונה כ"כ ביסודה לחילול דקת הדומייה בנצרת מאשר אם דבר דומה היה קורה בירושלים. פתאום מבינים למורכבות רגשותיהם של האוהדים, פתאום לא בטוח שצריך דקת דומייה (גילוי נאות: גם כותב שורות אלה סובר שדקות הדומייה הן מיותרות והמקרה בנצרת הוא ההוכחה לכך ההוכחה לכך. אלא שדקת הדומייה היא לא הנושא כי אם התגובה התקשורתית אליה), פתאום "זה לא כולם" ו"אסור להעניש קהל שלם בגלל כמה בודדים". ופתאום יו"ר ההתאחדות לא מכנה אותם "עדר פילים בג'ונגל" ודורש בתוקף מהדיינים לנהוג בהם ב"יד-קשה" אלא רק מודה בחצי פה ש"ציפיתי שמי שלא מזדהה לפחות יהיה בשקט". כשאוהדי בית"ר חיללו את דקת הדומייה לזכר יצחק רבין ז"ל הממשלה כמעט כינסה ישיבה שלא מן המניין. אגב, מישהו שם לב שבאותו ערב בקריית-אליעזר בכלל לא הייתה דקת דומייה כי אם טקס לא ברור שבו הוזכרו נפטרים שונים בינהם רוה"מ יצחק רבין?
וכל זה קורה בשעה שבית"ר עסוקה במפעל חברתי מרשים של חיזוק ותמיכת תושבי הדרום בימים קשים אלו. הקבוצה מבקרת, בלי הרבה רעש ויחסי-ציבור, בשדרות ואשקלון. סביר להניח שאם הפועל שדרות הייתה מוגרלת באחד מסיבובי הגביע נגד קבוצה ממרכז הארץ היא הייתה מנסה להימנע מלהגיע לשם, בית"ר מיוזמתה מקיימת שם משחק אימון. בנוסף, הנהלת המועדון מסיעה ומארחת באופן קבוע ילדים משדרות במשחקים והיציעים בטדי מלאים בשלטי תמיכה בשדרות ואשקלון.
בתגובה, בית"ר מתקבלת במקומת האלה באהדה ואהבה גדולה! האנשים האלה שם הם אוהדי בית"ר האמיתיים וטוב עושה בית"ר שמחזקת את ידם בשעה זו. זו הרוח הביתרי"ת האמיתית ולא זו שמנסים למכור לכם.
לסיום, תרשו לי לתהות היכן כל אותם "מבקרי תקשורת ספורט" למינהם בעיניין הזה? מדוע עניין מהותי ומרתק בפני עצמו, בעל השלכות תרבותיות וחברתיות מרחיקות לכת לא זוכה לדיון ולמרות זאת אני יודע מצויין עם מי אופירה אסייג אוכלת צהריים גם בכלל מבלי לבקר באתר שלה. כמו מושא ביקורתם, מסתבר שגם אותם "מבקרים" מעדיפים לנבור בחומר צהבהב ועסיסי מאשר לעסוק בענייני תוכן ומהות. אז איך אמרתם שקוראים לו? "ייגרמאייסטר"?! נו מילא.. כנראה שעל זה נותר להגיד רק דבר אחד- לחיים!