סיפורי מונדיאל (1)

אנחנו מעט יותר מחודשיים לתחילת המונדיאל ו"גשם באלפסי" מכנס את הסגל ויוצא למחנה אימונים. עד לשריקת הפתיחה ב- 11 ליוני יתפרסם כאן מדי שבוע סיפור פרי עטו של אחד מקוראי הבלוג במסגרת פרויקט חגיגי מיוחד הנקרא "סיפורי מונדיאל".

בבעיטת הפתיחה לפרויקט מתכבד אהרון, קרוב משפחה של מיודענו, יאיר אלון, שמחזיר אותנו לטיול שורשים מרגש במיוחד בקיץ של 1974.

תבלו!
________________

14

מאת: אהרון

נולדתי בחג פורים בשנת 1960, בארץ ישראל בבאר-שבע, בן להורים גרמנים שעברו כל אחד מהם את השואה בנפרד ונפגשו בעצם רק בימים שלאחר המלחמה והתחתנו קצת מאוחר יותר כשהגיעו לארץ. הקשר שלי ליאיר הוא שסבתא שלו היא בת דודה שלי מצד אמא והוריה גידלו אותי כבן בית בערך מהיותי בן 16.

הסיפור שלי עם המונדיאל הוא בעצם המונדיאל הראשון שלי. גם ב- 1970 ידעתי שהיה מונדיאל ואפילו שמעתי משהו שישראל השתתפה בו אבל בתור ילד בן 10 שלא ממש עניין אותי לראות כדורגל שהוא לא מכבי באר שבע לא טרחתי להתעדכן אפילו בתוצאות או לשמוח בגול של שפיגלר. אז הגיע מונדיאל 1974 ואיתו חוויה מסעירה שכמוה לא חוויתי נדמה לי עד לחתונה שלי.

בשנות השבעים לא היה נהוג לנסוע לחו"ל, בטח לא לטיול שורשים בגרמניה. באותו הזמן בטח לא היה נהוג לראות משחקי כדורגל בחו"ל, אבל אנחנו נסענו. אבא תכנן לו לאחי ולי את הנסיעה לפרטי פרטים, בסוף אחי החליט שזה גדול עליו ונשארנו רק אבא ואני למעין טיול שורשים פרטי של אבא. כילד גדל אבא בפרוור ליד ברלין וכאיש משפחה בעצמו התגורר עם אשתו הגרמניה בברלין כך שהטיול שלנו כוון לאזור הזה, גרמניה המזרחית.

ביוני 1974 יצאנו לדרך ומה שהתחיל בהיכרות עם השורשים של אבא הפך לסיפור אהבה עם יוהאן קרויף.

יוהאן קרויף לא ידע על זה אבל היה לו בעצם ידיד בישראל שהיה מוכן להקריב את עצמו בשבילו ולעבוד יומם וליל רק כדי שהוא יוכל להמשיך לשחק כדורגל בנבחרת זרה. ככה זה, ילדים בני 14 דרמטיים וככה זה לראות את יוהאן קרויף מקרוב משחק כדורגל שובה את כל כולך באופן טוטאלי.

אנחנו הגענו ישירות לחלק השני של הטורניר, למי שלא יודע הצורה בה התנהל הטורניר הייתה שני שלבי בתים כשבסוף שלב הבתים השני הראשונות מכל בית נפגשות בגמר.

המשחק הראשון שראיתי הייתה אולי ההצגה הטובה ביותר שראיתי מעודי מקבוצת כדורגל. 4-0 אדיר של נבחרת האורנג' על ארגנטינה. המהירות הייתה מסחררת, ובין כל האנשים החסונים האלה שרצים כ"כ מהר יותר ובועטים ומוסרים כ"כ טוב יותר ממה שהכרתי עד אותו היום נתפס לי בעיניים אחד עם הספרה 14 על הגב.

היה לו שיער כזה שהזכיר לי אותם אנשים שאנחנו קורים להם היפים והוא היה נראה לי קצת חלש ביחס לכל חבריו לנבחרת, אבל היה בו משהו ממגנט. 90 דק' הסתכלתי על קרוייף, נדמה לי אפילו שפספסתי איזה שער, הכדור והשאר פחות עניינו אותי, רק האיש המוזר הזה שעושה הכל פי 10 יותר טוב מכל אחד אחר שלידו וכל אחד אחר שאי פעם ראיתי.

אחרי הניצחון על מזרח גרמניה גם אבא נכנס איתי (ומסתבר יחד עם כל מדינת ישראל) להתלהבות אחרי הנבחרת המטורפת הזאת והשד האדיר הזה. אח"כ כמובן הגיע גם הניצחון על ברזיל שאבא הסביר לי שברחוב מדברים על כך שאנחנו רואים פה נבחרת מיוחדת במינה אם היא מנצחת נבחרת כ"כ טובה כמו ברזיל.

לי אישית האנשים היו נראים קצת יותר מטומטמים אחרי זה, איך עד עכשיו הם לא שמו לב שאנחנו רואים נבחרת מיוחדת?!

כרטיסים לגמר לא הצלחנו להשיג, זה היה או כרטיס לגמר או הכרטיס חזרה הביתה. אני אשקר אם אגיד שלא התלבטתי, אך בסוף אבא הצליח לשכנע אותי שאנחנו עושים את הדבר הנכון. חוץ מזה יש שידור בטלוויזיה, ובטלוויזיה אני אוכל לראות את כל המשחק וכל השערים מבלי למקד את כל כולי לקרויף.

כדורגל משחקים 90 דק' ובסוף גרמניה מנצחת נאמר בדיוק על משחקים כאלה.

לא משנה מה נבחרת הולנד עשתה היא לא הצליחה להפוך את התוצאה ולנצח. אבא היה מאוכזב מאד, ברגעים דרמטיים מאד בטיול שלנו לא ראיתי אותו נותן לעצמו להיסחף אחרי רגשות העצב שלו בכזו קלות. אני לא אשכח לעולם איך אמר לי "הגרמנים האלה, תנצח אותם ממזרח הם יבואו לך ממערב" בקול חנוק ומיואש.

לי היה קצת קשה לצאת מאוכזב כי התוצאה חשובה והכל, ונהפכתי לאוהד של ממש במהלך הטורניר. רק שהולנד שיחקה כ"כ יפה גם בגמר שלא ראיתי מה יש להיות עצובים עם כזאת יכולת בפעם הבאה הם בטוח ייקחו…

פורסם בקטגוריה כל הרשימות, סיפורים, עשרים ושניים משוגעים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

12 תגובות בנושא סיפורי מונדיאל (1)

  1. מאת בני תבורי‏:

    סיפור יפה. את המונדיאל הזה אני משתדל להדחיק בשל תוצאת משחק הגמר הנוראה…
    שאלת טריוויה לחובבי הז'אנר: בקליפ המצורף ניתן לראות כי בעוד שלכל שחקני הולנד יש שלושה פסים על החולצות והמכנסיים, ליוהן קרויף יש רק שניים. הסיבה?

  2. נראה לי ששמעתי על זה משהו פעם.. היה לו איזה וויכוח עם אדידס, לא?

  3. מאת רן‏:

    תמיד כשאני רואה משחק ישן אני מופתע מחדש מהרמה הנמוכה. אפילו מהקטע הנ"ל אפשר לראות את הכושר הגופני הנמוך, הבנת המשחק הלקויה, העמידה הטקטית המגוחכת ואת השליטה הבינונית בכדור (נגיד שבכך אשמה הטכנולוגיה. הכדור והנעליים היום הרבה יותר מותאמים).
    כשקוראים שהולנד הביאו 4 לארגנטינה זה נשמע מלא הוד ועוצמתי. אך המציאות מראה משחק מבייש ברמתו (יחסית לטופ, כמובן)
    לדעתי, קחו את נבחרת ישראל היום, וזרקו אותה לכל מונדיאל שהוא (עד סוף שנות השבעים), ויש מצב לחצי גמר. וכמובן שלדוגמה, ספרד של היום היתה מנקנקת את ברזיל של פלה או את הונגריה של פושקש.

  4. מאת אריגיא‏:

    אהרון, סיפור נהדר. אני מקווה שאם נבחרת הולנד לא עשתה אותך מאושר בשנים האחרונות, לפחות הקאמבק של מכבי באר שבע עשה.

  5. מאת שבי כהן‏:

    סיפור יפה אהרון. לי עדיין אין זכרונות מהטורניר הזה, אבל מהקליפ רואים שהולנד שיקחה פשוט נפלא, ולא מפתיע שילד בן 14 מתאהב בשלמות כזו.

    והערה לרן – זו לא חוכמה לקטול את הרמה של אז. כל דבר נכון ויפה לזמנו. אני בטוח שעוד 30-40 שנה יגידו את אותם דברים שאתה אומר היום על המשחק של ברצלונה, למשל. ובכל מקרה, אני מעדיף את הכדורגל הפשוט הזה על פני 20 זכיות רצופות של ברזיל ההגנתית של דונגה.

  6. מאת old timer‏:

    רן:

    אתה ככל הנראה צודק בכל הנוגע לכושר הגופני. המדע שמסביב לכדורגל התקדם עשרות מונים. עם זאת, לאמר על הולנד של ריינוס מיכלס שהיא מגוחכת מבחינה טקטית זה כמו לאמר שהעברית של אליעזר בן יהודה לא משהו כי אבשלום קור אוכל אותו בלי מלח. הטקטיקה של היום לא היתה מה שהיא אלמלא הולנד של ריינוס מיכלס.

    הכדורגל של הולנד נגד ארגנטינה היה נפלא. לא צריך להגזים בחשיבות הנצחון כי ארגנטינה של 1974 לא היתה הכח שהיא הפכה להיות ארבע שנים לאחר מכן. במובן הזה המשחק מול ברזיל אכן היה היה יותר חשוב לא רק בגלל הנצחון עצמו אלא הדרך זה הוא הושג. היה בו מן אלמנט של העברת השרביט.

  7. מאת old timer‏:

    ועיקר שכחתי –

    סיפור נהדר!

    תמיד כיף לשמוע על הולנד. נבחרת שהחשיבות שלה לכדורגל עולה לאין ערוך של ההישגים הממשיים שלה. כמו הונגריה של 1954. גדולה באומנות היא נמדדת בדרך כלל לפיה האופן בו האומן השפיע על התחום. כדורגל אחרי הונגריה כבר לא היה אותו דבר. הדבר נכון גם לגבי הולנד. בהונגריה ניתן ליחס זאת למספר שחקנים. בהולנד זה יותר מזוהה עם שחקן אחד. בגלל זה עבורי – קרויף הוא הגדול מכולם.

  8. מאת שחר‏:

    רן-אתה טועה מאוד בהשוואה הזאת.
    זה כמו להשוות ביצועים של מכונית משנת 2000 לשנת 80 .
    הכל השתפר מבחנה ספורטיבית,כושר גופני,אימונים,תזונה וכו.
    תסתכל על הנעת הכדור בנגיעה אחת,כניסה לשטחים רייקים ללא כדור-תענוג
    ולזמנו ביחד עם הגרמנים זה הייה מרהיב ומדהים.
    ששלטו גם בכדורגל הארופאי באותו זמן.
    היום יש את זה לכל הנבחרות הטובות.

  9. מאת תומר‏:

    אהרון, סיפור נהדר. באחד הגליונות האחרונים של שם המשחק ז"ל יש שלוש כתבות גדולות ומרתקות על קרויף, אם לא קראת אז אני ממליץ.
    אנקדוטה קטנה. לפני שכשלושה שבועות יצאתי לסיגריה באוניברסיטה. ניגשת אלי בחורה ושואלת באנגלית איפה קו 25. אחרי שעניתי לה היא התיישבה לידי והדליקה סיגריה. שאלתי אותה מאיפה היא והיא ענתה רוטרדם ואז בהתנשאות מסוימת שאלה אם אני יודע איפה זה. כמובן, עניתי, בהולנד ואז הוספתי, העיר של פיינורד. כשהיא הבינה שאני אוהב כדורגל היא אמרה שאני מכיר את דוד שלה. אני חשבתי על איזה נייסקינס או רפ, אבל היא פשוט הינהנה ואמרה, אתה מכיר אותו. היא אמרה שזה יוהאן קרויף והיא באמת ידעה הרבה דברים עליו, למשל שהוא טען שמערכת הרמזורים באמסטרדם לא מתוכננת כראוי ולכן הוא רואה עצמו פטור מלציית לה. בכל מקרה היא נשמעה די אמינה. דיברנו כמה דקות, היא הגיעה לארץ בתור מרצה אורחת בפילוספיה וביקרה בקרויפיאנית(יש שפה כזו בהולנד) את מערכת החינוך הישראלית ובכלל הצטיירה כגאונה פרועה, נתנה לי משום מה את משקפי השמש שלה ואחרי ההפסקה המשיכה לדרכה. וזה הכי קרוב שהגעתי אי פעם לאגדת כדורגל.

    באבא- אבחנה מאוד יפה ואני לא יכול שלא להסכים. אני מאוד אוהב את האבחנה של דורפן לגבי זה שהולנד ואיטליה עונות אחת לשניה בטקטיקות. זה חלק מהדבר שאין במונדיאלים של היום, כשברזיל וארגנטינה הן אירופאיות לגמרי וההבדלים נעלמים. במונדיאל האחרון הולנד שיחקה כמו גרמניה וגרמניה כמו הולנד. אני מאמין שלהולנדים תמיד יהיה את הייחוד שלהם(הם הוכיחו את זה ביורו ובמוקדמות) אבל עדיין, זה לא מה שהיה במונדיאלים של פעם. יש לזה יתרונות וכנראה שהיינו מתקשים לצפות בזה היום אחרי השינויים העצומים שנעשו במשחק אבל זה מאוד יפה לזהות בסיס מסוים של כדורגל מאשר לזהות מי יותר מהיר וחזק. האח למונדיאל 74!!

  10. תומר- לא מאמין לך! ישבת לסיגריה עם האחיינית של קרויף?! כולי קנאה!
    מזכיר לי שהכי קרוב שאני הגעתי לאגדת כדורגל היה כשפגשתי את הנכדה של ביל שאנקלי, קארן.

  11. מאת בני תבורי‏:

    איציק,
    אחרי שגם במחשב של הבן שלי לא עלה האתר, הנה פתאום אחרי שלושה ימים הוא חזר כאילו כלום.
    בעניין החידה, אדידס היתה הספונסר של נבחרת הולנד ואילו קרויף היה פרזנטור של פומה. הסכסוך שלו היה עם הנבחרת (ותודה לדורפן שהשלים לי את הפרטים).

  12. בני,
    סוף טוב, הכל טוב :) אולי בקיבוץ חסמו את האתר שלי לכמה ימים :)
    תודה על ההסבר בעניין קרויף ו(כתונת)הפסים.

סגור לתגובות.