המסע נמשך

"באותו רגע הבנתי את דפוס חיי ומטרתם, זה היה פשוט וברור: נועדתי לטיפוס ארוך וקשה" (לאנס ארמסטרונג)

"כל זמן שיהיה לי רוח חיים באפי אמסור נפשי ואסע בכל כחי לשם, וכל עוד נפשי בי אסע לשם" (ר' נחמן מברסלב)

החזרה של לאנס ארמסטרונג לטור דה פראנס מעוררת בי אמיבוולנטיות. מצד אחד זוהי הזדמנות שלא חשבתי שאזכה לה, לראות שוב את הספורטאי הגדול בהיסטוריה בפעולה, מצד שני ישנו החשש שהקאמבאק של לאנס, כמו זה של ספורטאים אחרים גדולים בהיסטוריה, יסתיים באכזבה ויעיב על הישגיו ההיסטוריים.

אלא שכשמדובר בלאנס ארמסטרונג ההישגים הספורטיביים, מדהים ככל שזה יהיה לנוכח גדולתם, הם רק סיפור המשנה בעלילה. הפרק החדש שלאנס ארמסטורנג כותב בעלילה הזו אולי לא יהיה אפי כמו קודמיו (למרות שעם לאנס לעולם אין לדעת) אבל ערך לא מבוטל כבר יש לו בכך שהוא מספק סיבה טובה לעיין מחדש בפרקים המופלאים הקודמים של הסיפור.

מעטים הדמויות, אם בכלל, מעוררות ההשראה כמו לאנס ארמסטורנג. איש שהוא הוכחה חיה לכך שאין דבר שלא ניתן להשיג, ואין מכשול שלא ניתן לגבור עליו, בעזרת כח הרצון. אין סיפור חיים שממחיש טוב יותר את עוצמתם של כוחות הנפש מעל לכל כוח אחר קיים בטבע.

למרות שאני, כמו לאנס, אדם רגשי מאוד, הדבר שהכי מושך אותי בסיפור שלו הוא דווקא הרציונליות. את הנצחונות הגדולים שלו, על מחלת הסרטן, ולהבדיל, על האופניים, השיג לאנס בעזרת התבוננות מפוקחת מאוד על המציאות ועל הקשיים והמניעות שעומדים בדרכו.

ועדיין, למרות שחוץ ממשאית כנראה מדובר באיש שעבר עלי הכל בחיים- מהילדות לא אב, דרך המחלה, המאבק להבאת ילדים לעולם והנצחונות בטור- הוא תמיד הצליח לשמור על גישה חיובית ואופטימית לחיים. הוא לא נכנע לייאוש למרות שהיו לו כל כך הרבה סיבות וכל כך הרבה הזדמנויות לעשות כן ואף אחד לא יכול היה לבקר אותו על כך.

במובן הזה רוחו של לאנס ארמסטרונג מזכירה לי את זו של דמות מעוררת השראה אחרת: ר' נחמן מברסלב. כשר' נחמן מדבר על כך ש"אין שום ייאוש בעולם כלל", הוא לא עושה זאת ממקום נאיבי אלא מאחיזה יציבה מאוד בקרקע המאוד לא יציבה של המציאות, מתוך התבוננות מפוקחת וכואבת בחוסר ההגיון והצדק שיש בחיים האלה לעתים. ועדיין, הוא בוחר בתקווה ולא בייאוש.

אחד מהקווים המקבילים הבולטים בין לאנס ארמסטורנג לר' נחמן מברסלב הוא עניין ה'מסע'. עבור לאנס המסע מתרחש על שני גלגלי גומי עם ונטיל בהרריה ומישוריה של ארץ צרפת, ועבור ר' נחמן היה זה המסע באוניות טרופות לארץ-ישראל.

המסע הוא מוטיב בולט בסיפור החיים של שני הדמויות האלה משום שהוא בא להדגיש את הערך העליון בתורתם, בגישה שלהם לחיים, והוא שהמשמעות של החיים האלה איננה כיבוש הפסגה או הגעה לאישזהו יעד נכסף, אלא הזכות הגדולה לקום כל בוקר חדש לעוד קטע מתיש ומפרך בטור דה העולם הזה.

ומעניין לעניין באותו עניין:

אחי הניצחון בחצי הגמר נגד אנדי מארי אמר אנדי רודיק "יש לי הרבה חסרונות, העדר כח רצון הוא לא אחד מהם". אתמול בשבעים ושבעה משחקונים הוא הוכיח בדיוק את זה.

רוג'ר פדרר, בצדק, אולי קנה לעצמו אמש מקום בהיסטוריה, אבל אנדי רודיק קנה לעצמו מקום בליבותיהם של הרבה מאוד אנשים. שלי בניהם

פורסם בקטגוריה כל הרשימות, נשמת כל חי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

12 תגובות בנושא המסע נמשך

  1. מאת שועי‏:

    פוסט משובח. השוואה נאה. אבל אפשר שר' נחמן סבר כי אין בעולם ייאוש כלל, משום שאין עולם כלל. מי שרואה את המציאות הפנימית חווה א-קוסמיזם. העולם כולו אינו אלא אחדות של אור אלהי ועל כן מי ששם ליבו אל מדווי העולם הנגלה, אינו מבין מה עיניו רואות.
    עוד דבר מעניין. לפי אחת הגרסות הגיע רב נחמן לתורכיה ושב כלעומת שבא. ולפי אחרת, הגיע לעכו, ראה במה מדובר והחליט לסגור את הבאסטה ולשים פעמיו חזרה אל השטייטעל המוכר והחם. על כל פנים, רבי נחמן באחרית ימיו, משוחף כדבעי, הגיע לעשות את ימיו האחרונים את המשכילים באומן, שלא ממש היתה עיירה חסידית.
    חייו מלאי הייסורים הגיעו לקיצם באופן מלא ייסורים, ואף על פי כן קולו עדיין מהדהד בעולם, משבת לשבת, ולעתים גם מדבר מפיו של הכרוז באיצטדיון המנסה לדרבן את האוהדים לשמור על תקווה, ולהמשיך לעודד, כמצודה הפרושה על פני החיים כולם.

  2. שועי,
    אני דווקא חושב, כמו שכתבתי, שרגליו של ר' נחמן היו נטועות מאוד בעולם הזה וב"הבליו" כמו שאפשר למצוא בדבריו על ההתמודדות שיש לאדם עם תאוות הגוף, כגון תאוות האכילה והמין.
    לגבי עניין המסע לא"י, אכן נקודה נכונה. הגרסה שאני מכיר היא זו שלפיה מייד כשהגיע לא"י חש שמיצה את מה שרצה להשיג וביקש לחזור. נדמה לי שזה משתלב היטב עם הרעיון לפיו המסע הוא העיקר ולא היעד עצמו.
    ועוד רעיון: ההתמודדות המדהימה של לאנס ארמסטרונג עם מחלת הסרטן, כשבשלב מסויים הרופאים נתנו לו סיכוי מזערי לחיות, מדגימה היטב את העניין הזה של "אין ייאוש בעולם כלל", או כדברי חז"ל: "ואפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים".

  3. מאת אריגיא‏:

    כל הכבוד איציק, למרות שאני לא אוהד אופניים גדול, זה מעניין מאוד. אולי כי אני אוהד של שאלת הדרך מול התוצאה, שהיא שאלה מאוד מעניינת, ואין מישהו יותר מתאים מר' נחמן לייצג אותה.

  4. מאת בני תבורי‏:

    לפני שנתיים נכנסתי לעולם האופניים בצעד מהסס (תחביב יקר) ומאז אני מכור. בקיבוץ שלי רבים עוסקים בספורט זה ויש אפילו כמה אלופים מקומיים (נמרוד ובועז חמו, איתי גרואג) וכמה צעירים מבטיחים. אני באופני שטח אמנם ולא כביש, פחד מוות לרכוב על הכביש, אבל אני מוצא את עצמי יושב מול היורוספורט וצופה בהתלהבות במירוצי אופניים משל היו דרבי במלאבס…
    ארמסטרונג אכן מעורר השראה. הקאמבק שלו לא מובן לי, אבל אם ינצח אהיה בשמים. אם לאו, לא נורא, העיקר שיש מישהו לעודד מול הטלביזיה.
    את האופטימיות של רבי נחמן אני מעריץ, אבל לא ממש מתחבר למעריציו בשל האופי הרעשני והמוחצן של הבעת האמונה שלהם. למה הדורסנות הקולנית הזו?

  5. מאת matipool‏:

    הוא באמת מדהים . אם הוא מצליח לקחת גם את הטור הזה , אני מצטרף לקביעתך בנושא הספורטאי הגדול בהיסטוריה ( אחרי דיון ארוך ומנומק , יכול להיות שגם בלי הטור הזה ) .
    גם לי רודיק נכנס ללב . היה מגיע לו לזכות .

  6. מאת rd17‏:

    אני לא בטוח כמה אני שמח שלאנס חוזר לטור…
    היה קשה מאד לטור לחזור לצמרת (ירידה חדה של הטור אחרי הפרישה של לאנס) ורק בשנה שעברה ראינו טור דה פראנס איכותי, מותח וצמוד, בלי לאנס!
    ואז הוא חוזר… אז כן כיף מאד שוב לראות אותו על האופניים, אבל אני לגמרי מאמין שהוא חזר כדי להביא את המאבק בסרטן יותר למודעות כי הסיכוי שלו לנצח נראה לי ממש נמוך, טוב לפחות בהתחלה כי עכשיו אחרי שלושה ימים הוא כבר לגמרי בעניינים… נראה עם הזמן איך הגוף יגיב, בניגוד לשנים קודמות עדיין לא הייתי שם את הכסף שלי עליו…

    אישיות מעוררת הערצה אין ספק…

    matipool- אני לא חושב שהגיע לאיי רוד לזכות, גם לו היה מחבט והוא שיחק על אותו משטח עם אותם כדורים כמו פדה, ושניהם הגיעו לגמר בצדק, בזכות ולא בחסד.
    אבל אם משהו אם מגיע שגם מתחבר לסימפטיה הרבה לה זוכה רודיק מאז הגמר, אחריו הרבה יותר אוהדי טניס מרגישים שלאיי רוד מגיע לסיים קריירה עם יותר מסלאם אחד…

  7. מאת matipool‏:

    rd17 – אני באמת חושב שהוא שיחק יותר טוב מפדרר . היה מפליא לראות חלק מהמהלכים והחבטות שלו במשחקונים שהתארכו מעבר ל-3 נגיעות .
    הוא היה כל כך קרוב לקחת את המערכה השנייה ואולי לגמור גם את המשחק .
    העובדה שהוא הגיש אחרי פדרר בחמישית עמדה לרעתו . מבחינה פסיכולוגית לפחות .
    מה שמרגיז זה שפדרר במשחק לא גדול שלו ניצח את רודיק במשחק ענק שלו .
    בחמישית ראו את הזיעה , המאמץ והאנושיות אצל רודיק לעומת קרירות רובוטית כלשהי של פדרר .
    פדרר היה משיג את מס' 15 שלו בכל מקרה בעתיד ( ואף יותר מזה אם נדאל לא יהיה בריא במהרה ) . מי יודע מתי לרודיק תהיה שוב הזדמנות כזו .
    העיניים העצובות על סף דמעות של רודיק בסיום היו כל כך יותר אנושיות מנאום הניצחון של פדרר .

  8. מתי,
    אני איתך לגמרי לגבי רודיק.
    אני אבל חושב שחוסר המאמץ של פדרר לא מעיד על רובטיות, מדובר באדם מאוד רגיש, כפי שהוא בעצמו מעיד וכפי אפשר היה לראות אחרי ההפסדים שלו לנדאל בווימבלדון שנה שעברה ובאוסטרליה השנה. מה שכן, היכולת שלו להיות בשליטה, גם מבחינה טכנית על המגרש וגם מבחינה מנטלית, היא מדהימה.
    התחושה שלי לגבי רודיק בסוף היתה לא שהוא נשבר פיזית אלא שמנטלית הוא כבר לא הצליח להחזיק מעמד עם הסיטואציה שכל פעם מחדש הוא צריך להגיש בשביל להישאר במשחק. למרות שראוי לציין שהוא הוכיח המון בגרות מנטלית בזה שחזר למשחק אחרי שהפסיד ארבע נקודות מערכה לעלות ל- 2:0.

    בני,
    נגעת בנקודה חשובה לגבי מעריצי ר' נחמן. החבר'ה האלה שקופצים ומשתוללים ברחובות, גם אם לעתים יש בזה חן מסויים, רחוקים מלעשות צדק עם תורתו העמוקה והמורכבת של האיש.

  9. מאת אריגיא‏:

    קל להניח שהטנדרים העמוסים במיטב הבחורים שמקפצים על הגגות הם קצת רחוקים ממשנתו של הרבי, ואני מניח שזה המחיר של כל "תורה" שהופכת מרכוש של קבוצה קטנה לנחלתו של הכלל – יש עיוותים ופרשנויות שונות, חלקן קרובות יותר וחלקן פחות. מצד אחד אולי אני יכול להצר על כך, מצד שני כנראה שבלי זה לא הייתי לומד באוניברסיטה קורס במסגרת שנה ב' של התואר הראשון שכותרתו "הגותו ומחשבתו של רבי נחמן".

  10. מאת rd17‏:

    matipool ואיצקו עוד לא ראיתי משחק טניס בו השחקן ששיחק טוב יותר לא ניצח…

    חפרתי וחפרתי וחפרתי ורגע לפני השלח הגעתי למסקנה שאני פשוט לא אצליח להסביר את עצמי לגמרי בעניין הזה ולא משנה מה אנסה…
    אז שורה תחתונה לנתח פסיכולוגית את פדרר ורודיק ע"ס המשחק הזה זה יפה, אבל לדעתי די בולשיט…
    עניין של מזל והפעם לפדרר היה את המזל לנצח את המשחק.

  11. אריגיא,
    יודע מה? צודק. כנראה שעל זה נאמר "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה".
    אגב, גם אני לקחתי קורס דומה- למרצה קראו אולי צבי מרק?
    בכל מקרה אני ממליץ מאוד על הספר "בעל הייסורים" של אברהם יצחק גרין:
    https://www.am-oved.co.il/HTMLs/product.aspx?C1010=14216&BSP=13471

    יאיר,
    דווקא הסברת את עצמך יפה.
    אני מסכים שמבחינה מקצועית לפדרר הגיע לנצח כי הוא היה בסופו של דבר טיפה יותר טוב. טניס זה אכן לא כמו כדורגל שבו הרבה פעמים הקבוצה הטובה יותר מפסידה.
    מה שמתי ואני התכוונו לומר זה שלרודיק הגיע מהבחינה הזו שעבורו זו כנראה הזדמנות חד פעמית לזכות בווימבלדון ולאור המאמץ האדיר שהשקיע. אבל בחיים אין "מגיע", קל וחומר בספורט.. :)

  12. מאת אריגיא‏:

    לא חבר, זה היה בחור צעיר בשלהי הדוקטורט שלו, אחד המרצים הכי טובים שאני זוכר. רק את שמו, מסתבר, לא ממש.

סגור לתגובות.