קטגוריות
בבל כל הרשימות נשמת כל חי

פסיכואנליזה אורבנית (ליום ירושלים)

אם היה לי שקל על כל פעם שמישהו מהשפלה
שמע שאני ירושלמי וחשב שאני משוגע
הייתי עשיר כמו ראפרים מעבר לים
לובש ערמה של זהב, יהלומים בחינם

השראה אני מקבל מהרחוב, מזוהר ארגוב
לא מגידי גוב או מתי כספי
מביא אותה דוגרי, ישיר, לפעמים אפילו דרסטי
תמיד אלסטי, תמיד פנטסטי
קשור לפאבים, לחמרות, לשוק
וכן.. גם לבקבוק אינעל אבוק יש חלק
לא אגיד עליו חמצן, אבל אפשר לקרוא לו דלק
בלי לשקר, בקו"ף או בכ"ף, רק תביא לי שלוק מהר
כי הופעה היום, עדיף בירושלים אך בכל מקום

אומנות ירושלמית, שירה וציור
ריקוד, פיסול ודי.ג'יים, סופרים מספרי סיפור
אומנות ירושלמית עוברת כל גבול
ויש מה זה יבול, יותר דומה למבול, למונסון

תל-אביבים לכו לדוקטור, אין שום חיסון
נגד קולות האמת שפורצים מהבירה
מציקים לכם, לופתים אתכם, תופסימ'כם ת'שידרה
ופתאום אופס, לא נוח במעיים
יו"ד רי"ש ו"ו שי"ן למ"ד יו"ד מ"ם – ירושלים!
יבוס, יפה נוף, אלייה קפיטולינה, אל קוץ, ג'רוזלם
איך שלא קוראים לה, היא נותנת את הטון,
מכתיבה את הקצב, טוב, רע – שמחה, עצב
תוותרו עליה- מוותרים על עצמכם
עדיף להעלות אותה אל ראש שמחתכם
כן,כן, מה שאתם שומעים- לראש שמחתכם!
דתיים, חילונים, מוסלמים, יהודים, נוצרים וכל השאר
אני לא מפחד להגיד את האמת,
שיעזור לי רק זה שבשמים יושב!

יש קבוצה בירושלים שאותה אני אוהב,
איתה אלך באש במים, אתן לה את הלב
עוד מזמן, מהגן, מהימים של אורי מלמיליאן
הייתי הולך ברגל עד ימק"א ועוד
בשביל לראות את הקבוצה שלי, עם כבוד
עם נחישות, עם הקרבה ו.. יו איזה תרגיל!
יאללה יא בית"ר עם כדורגל מברזיל
עם כל הכבוד לאריק איינשטיין, וכבוד אני רוכש לו
הקבוצה שלי ב.מ.וו. והקבוצה שלו דה שוו…

ג'רוזלם- Here I am
ג'רוזלם- Je taim

('ג'רוזלם'- הדג נחש, מילים: שאנן סטריט)

____________________

לא מזמן יצא לי לנהל שיחה מעניינת עם מישהו מהארץ- סיפרתי לו שאני ירושלמי, והוא דווקא פירגן, אבל אמר משהו שריתק אותי- "יש משהו בעיר הזו שמעורר בי חרדה אותי כל פעם שאני מבקר בה". אמנם זה לא פעם ראשונה שאני שומע דברים בסגנון הזה- שירושלים היא עיר "כבדה" ו"מלחיצה"- אבל פעם ראשונה ששמעתי מישהו שמדבר על תגובה שהיא ממש על סף תופעת דחק!

הדברים של אותו בחור חביב מהארץ ריתקו אותי והרהרתם בהם גם זמן מה אחרי שנפרדנו לשלום בנסיון להבין את פשרם. עד שלבסוף נפל לי האסימון: התגובה שתיאר מזכירה מאוד תגובה אופיינית לטיפול פסיכואנליטי- טיפול שהמטרה שלו היא "לפרוץ" את ההגנות שיש למטופל ולהעלות למודעות את כל אותם קונפליקטים, משאלות ופנטזיות החבויות בלא מודע שלו. אלא שפעמים רבות, כשהמהלך הזה לא נעשה בעדינות ובדיוק המתבקש, ההגנות נפרצות באופן גס ומהיר מדי, ומתוך כך מתעוררות תופעות דחק שונות בתגובה לשיטפון הפתאומי של כל אותם תכנים לא מודחקים בתוך המודע- חרדה היא אחת הנפוצות שבהן.

אני מניח שביקור בירושלים יוצר אצל אותו חבר את אותה דינמיקה נפשית. שהיא כנראה מקרה קיצוני משהו של התופעה המוכרת בשם "סינדרום ירושלים".

אז מה יש בה בירושלים שמעורר תגובה מנטלית חריפה שכזו כמעט באופן אינסטנקטיבי? התשובה נמצאת במה שהיא ירושלים. כי ירושלים היא לא רק עיר, לא רק מקום גיאוגרפי, ירושלים מעבר לכל דבר אחר היא מצב תודעתי- State of Mind. מצב תודעתי של 'משמעות'. התחברות לרבדים העמוקים ביותר של הנפש. בדיוק כמו בטיפול פסיכואנליטי.

עבורינו הירושלמים המצב התודעתי הזה הוא טבעי, אנחנו לא צריכים לחפש "משמעות" בפאבים או מועדונים, וגם לא בסדנאות מדיטציה, וויפאסנה ושאר ירקות הניו-אייג' והורחניות ב- 9.90 . בשבילנו לקום בבוקר ולנשום את האוויר הצלול כיין ממלא את הנשמה. אבל בשביל מי שלא רגיל לזה, זה כמו לקחת תרופה או סם בצורה לא מבוקרת, ויכול לגרור תגובות לא צפויות ולא רצויות…

במהופך ל"חוויה הירושלמית" של הלא ירושלמים, כל ירושלמי מכיר וודאי את תחושה הזו של ריקנות שממלאת אותך בכל פעם שאתה חוצה את שער-הגיא. זה לא רק האוויר שנעשה דחוס, זה גם משהו בגרון..

אחד הדברים שהכי משעשעים אותי בוויכוחים עם תל-אביביים על ירושלים זה הטיעון ש"אין בה מה לעשות". אז עזבו כרגע שיש מה לעשות בירושלים, והרבה, עצם העלאת הטיעון הזה מעידה עד כמה עמוקה התהום הפעורה בנינו.

התל-אביבים מחפשים "לעשות חיים"- ובכך רומזים בעצמם שסתם כך ביומיום הם 'מתים'. ובאמת, כשאתה מסתובב בדיזנגוף או בוגרשוב אתה יכול לראות אנשים בריאים הולכים ונושמים, ברוך השם, אבל בכל זאת מקננת בך התחושה שהם לא באמת "חיים", שהם על סוג של אוטומאט. כשאתה מסתכל להם בעיניים אתה רואה חלל עמוק (שבשביל להסתיר אותו הם עוטים משקפי שמש שמכסים חצי פנים).

אנחנו בירושלים לא צריכים "לעשות חיים" (לא שאנחנו לא יודעים לבלות ולהנות), אנחנו חיים כל הזמן. כל שנייה בעיר הזו ממלאת אותך בחיוניות מעוררת ומפרה. כשאתה מסתכל לירושלים בעיניים אתה רואה אור גדול- אור שמי שרגיל לחיות בחשיכה ונחשף אליו בפתאומיות אכן מכה אותו בסנוורים…

חג שמח!

ביצוע מרגש במיוחד של של יעקב שוואקי (ה'שלמה ארצי' של המוזיקה החסידית) ל"אם אשכחך"- מומלץ בחום גם לאלה שאינם נמנים על חובבי הז'אנר:

23 תגובות על “פסיכואנליזה אורבנית (ליום ירושלים)”

מילא שאתה רוצה לכתוב פוסט לכבוד ירושלים לרגל יום חגה. נפלא, ירושלים ראויה לכבוד הזה אבל למה בשביל להלל את ירושלים אתה צריך ליפול על תל אביב? ועוד בטענות כלכך תלושות מהמציאות שנגועות,ולא בפעם הראשונה אצלך, בסטריאוטיפ זול. התל אביבים לא באמת חיים ויש חלל עמוק בעיניים שלהם, זה הדבר הכי טוב שהצלחת למצוא?
עזוב את הטון המתנשא והמאוד מרוחק מהמציאות של "אני לא צריך פאבים וסדנאות ויפסנה". כאילו שירושלמים לא משתתפים בסדנאות כאלה וכאילו שהם לא מחפשים משמעות במקומות מוזרים. מעניין,אני מכיר איזו אוכלוסיה לא קטה בירושלים שמחפשת את המשמעותשלה בספר שטוען שהעולם קיים רק 5000 שנה, איזה מזל שיש אוויר הרים צלול. מה עם עשרות אלפי הירושלמים שעקרו לתל אביב כי אכן משעמם שם ומתחרד שם? האם האוויר לא היה מספיק טוב בשבילם או שאולי הם חלולים מידי עבור ירושלים ולכן לא יכלו להתמודד עם העומק של העיר כשקמו בבוקר?
נראה לי שאתה מייחס יותר מידי משמעות בשיפוט של אנשים למקום בו הם גרים או למוצאם.
מצטער אם התגובה שלי אולי חריפה מידי ואולי היה בפוסט איזשהו הומור שפיספסתי אבל זה מה שאני מרגיש.

אהלן איציק,
אמנם אהבתי את רוב המאמר, אבל אני לא יכול שלא להסכים עם תומר לגבי המשפט שכתבת על התל-אביבים. זה מזכיר לי את "פוסט השמאלנים" ההוא – הכללה וסטיגמה שפשוט אי אפשר להתווכח איתה בצורה רציונאלית, למרות שכאן זה הצטמצם לשורה וחצי אז זה בקושי הורגש.

אתה יודע מה דעתי בנושא ירושלים-תל אביב, ומה החולצה הצהובה-שחורה האהובה עליי במשחקי בית"ר (נו, זאת – http://www.h-i-h.co.il/item/52/חולצה_עם_ההדפס_"שתזדיין_תל_אביב_עם_מגדל_דוד"), ועדיין – זה לא אומר שתל-אביבים לא באמת חיים או שיש סיבה לרדת עליהם באופן כללי.

לי ולך ירושלים מתאימה יותר, אני הרבה יותר אוהב את הקלות והנינוחות שהחיים בירושלים מאפשרים, וזאת ממש לא עיר כבדה (לא ברור לי מאיפה הסטיגמה הזאת על ירושלים), ואחרי שנה שעבדתי בתל-אביב אני לא מסוגל לחזור לשם ליותר מכמה שעות מקסימום כי היא מהירה מדי וכן,בדומה למה שכתבת – פרקטית מדי. אבל אולי זה רק בעיני המתבונן. אני הרגשתי שכולם ברחוב בתל-אביב רצים לאנשהו, ממהרים לאיזשהו מקום, אבל לא חשבתי שזה מונע מהם לחיות. זה פשוט אורח החיים שהם בחרו להם. אני מניח שיש כאלה שלא יבינו גם את צורך הכפייתי של חלקנו לכלות שעתיים-שלוש בכל יום שישי בבוקר-צהריים בשתיית עראק ואכילת קובה חמוסטה אצל מורדוך או אצל רחמו ועבורם זה יראה כחוסר חיים מהמדרגה הראשונה.

תומר, בכל זאת תיקון קטן – הרבה ירושלמים עברו לאזור המרכז מהרבה סיבות (התחרדות, עבודה, סתם מעבר דירה שהרבה מאוד אנשים בכל הארץ מבצעים), אבל שיעמום היא ממש לא הסיבה המרכזית בהן. בכל מקרה, אני יוצא עכשיו לסיבוב פאבים בעיר – מה שרק בירושלים אפשר לעשות ברגל בלי להזיז את האוטו ממקום למקום אחרי כל פאב שיוצאים ממנו.

יובל- אני מאוד אוהב את ירושלים ובאמת יש שם פאבים לא רעים בכלל, גם הבירה יותר זולה וזה כבר יתרון. בשביל חלק מהאנשים זה נחשב למשעמם, כל אחד והפאקים שלו, זה פשוט לא קשור למקום שבו הוא נולד או מתגורר. וגם בתל אביב אתה יכול לצאת לסיבוב בארים ברגל, ואפילו לא צריך לקחת את האוטו מלכתחילה.

תומר- לא אמרתי שאין אנשים שרואים את ירושלים כמשעממת. ציינתי שזאת בטח לא אחת הסיבות העיקריות להגירה השלילית מהעיר (ואגב, מספיק נתונים כבר הוכיחו שמחצית מההגירה השלילית מהעיר היא חרדית – המצב לא כזה נורא).

לגבי סיבוב בארים ברגל – תלוי איפה אתה גר, כמובן. מהזיכרון שיש לי מיציאות לתל-אביב עם חברים מאזור המרכז, נאלצנו תמיד להיכנס לאוטו פעמיים-שלוש בכל לילה כדי לעבור ממקום למקום. אבל אתה בטח מכיר את העיר יותר טוב ממני, אז אני לא אתווכח.

אני חושב שאתם עושים לאיציק עוול חברים. לי זה נשמע כמו אוהד ליברפול שיורד על אוהדי יונייטד בגלל העדר ה"נשמה". לא ממש משנה סדורה או עניין של חיים ומוות. אחרי הכל – אין תופסים אדם בשעת שמחתו.

גרתי ארבע שנים בתל אביב ו – 13 שנים בירושלים. אני לא מאמין בקדושה של עיר (באופן כללי בעיני – קדושתו של מקום היא סך כל השגעונות של אנשים ביחס אליו), אבל אני חושב שמן המרחק בו אני נמצא, ירושלים מעוררת בי הרבה יותר געגוע. ירושלים בכלל, היא עיר נהדרת להתגעגע אליה. יש לא מעט מקומות בתל אביב שאני מאוד שמח להגיע אליהם ועדיין -אף מקום בתל אביב (לרבות קורדליה, אורנה ואלה, רפאל או גיליס) לא מעורר בי את הגעגוע שמעוררים בי חומוס לינא, מפגש השיח, ו…גיליס (ואלו רק דוגמאות. לפעמים אני מתגעגע לפינתי, עם השולחנות הצפופים, השירות הנורא והמיץ הצהוב המגוחך הזה). זה סינדרום ירושלים שלי. יש לי תחושה שזה סינדרום ירושלים של איציק אז אנא סלחו לו – הוא מתגעגע.

למרות הגעגוע – אני חושב שאם אחזור לארץ אגור באיזור תל אביב, מן טעם הפשוט שבאמת אין מה לעשות בירושלים, לא ברמת מקומות מקומות הבילוי אלא ברמת הפרנסה. מבחינת תרומה לתל"ג, איזור גוש דן מחזיק את כל המדינה. איציק צודק בכך שירושלים היא State of Mind. העובדה שכמו כל מקום קדוש ירושלים מושכת אליה לא מעט משוגעים, הופכת אותה לנטל כלכלי. אותי קדושת היתר הזו מאוד מדאיגה. יש לי תחושה שאלמלא האוניברסיטה, מוסד ארצי ובלתי קדוש למהדרין, מצבה של העיר היה על סף הקטסטרופה (אם הוא לא שם).

עניינים של צורה ותוכן:

אני מבקש להבדיל בין סגנון לבין תוכן- על הסגנון יכולה להיות ביקורת, אין בעייה, זה הרי עניין של טעם.

מה שלא פייר לעשות זה לקחת את הסגנון, להפוך אותו לטענה עצמה, ובכך למעשה לסלף את רוח הדברים. הרי ברור לכם שאני יודע שמאחורי משקפי השמש יש לתל-אביביים אישונים בדיוק כמו לנו הירושלמים..

אם מישהו רוצה לבקר את הרשימה, ת'פדאל, אבל שיתייחס לתוכן. ובהחלט יש ברשימה טענה רציונלית שאפשר להתווכח איתה:

ירושלים היא עיר שהאווירה בה מכניסה אותך למצב מנטלי של רוחניות/משמעות/איך שתרצו להגדיר את זה. זה נובע מההיסטוריה שלה, מהפסיפס האנושי, מהריכוז הצפוף ביותר בעולם של מקומות קדושים פר ק"מ מרובע ועוד.

ת"א לעומת זאת, היא עיר "מודרנית". במובן הזה שהיא ממריצה להישגיות ומעודדת הגשמה עצמית, ובמובן שהיא מציפה אותך בגירויים חזקים ומציעה מגוון דרכים לספק את הצרכים שאותם גירויים יוצרים. לכן היא גם עיר מצליחה יותר מבחינה כלכלית ובעלת מגוון אפשרויות בילוי נרחב יותר.
במובן הזה היא עיר הסתגלותית יותר מירושלים לעידן המודרני. המינוס הוא, וזאת התיזה שלי, שהסיפוקים האלה הם קצרי מועד ולא נותנים מענה לצורך האנושי הבסיסי של 'תחושת-משמעות'. לכן החוויה "הבורגנית" מתאפיינת בריקנות ומלווה הרבה פעמים ברמות שונות של דיכאון וחרדה שהם סימפטומים של העדר תחושה של משמעות בחיים- תחושה שמעניקה יציבות וביטחון.

תומר- גם אני מאמין לצורך העניין שהעולם קיים "רק" 5,000 שנה (5,769 ליתר דיוק)- מה הבעייה עם זה? לא אתה ולא אני חיינו כאן לפני מליון שנה (או לפחות 5,000), או מכירים אישית מישהו כזה, בכדי לדעת מי צודק. אתה סומך על אנשים שמבחינתך הם ברי סמכא (מדענים) שמספרים לך השהעולם קיים כך וכך שנים, ואני סומך על אנשים שהם ברי סמכא לשיטתי שסבורים אחרת- שיטתך אינה עדיפה על שלי ושכמותי בשום צורה או אופן. אני רואה שת"א כן עשתה לך משהו לא טוב.. אחרת מהיכן הזלזול הזה ביצירת המופת הספרותית של כל הזמנים שסיפקה תובנות עמוקות לחכמי כל הדורות של כל הדתות והעמים לאורך ההיסטוריה?

תגיד בבקשה שאתה צוחק. ברור שאתה גזען שמפחד מכל מי חושב אחרת ממך, גמד אינטלקטואלי שחושב מדע פירושו עדות אישית של מישהו שראה דינוזאורים בחצר הבית, כותב רדוד שחושב שגיבוב שירים וקטעי יוטיוב הם יצירה ושוב גזען מהסוג הגרוע ביותר – אחד בהכחשה. אלוהים אדירים, אפילו את סינדרום ירושלים אתה לא מכיר ואתה מתיימר להיות דוקטורנט לפסיכולוגיה.

איידה, מזמן לא ראיתי ביקורת שנכתבה בטוב טעם רב כל כך.

אבל אם לדעתך הכתיבה פה רדודה כל כך, לא כדאי שפשוט תעזבי, ותתני לשאר הקוראים כאן להמשיך לרבוץ בבוץ האינטלקטואלי בו הם נהנים להתפלש.

מהיכרות מועטה איתך לדעתי יש לך דברים יותר חשובים לעשות ביקום הזה.

איידה,
מי את/ה? מה את/ה?? לכתוב דברים כאלה תחת כינוי או חצי שם ואפילו לא להשאיר כתובת מייל לתגובה? מי כאן "הגמד שמפחד ממישהו שחושב אחרת ממנו"?! אם הייתי כזה "פחדן" לא הייתי כותב את הבלוג הזה תחת שמי האמיתי וחושף בערך כל פרט אפשרי על עצמי, בניגוד לכל אותם "גיבורים אינטלקטואלים" שכותבים את דברי השנינה הארסיים שלהם תחת שמות פסבדונים.

ועוד דבר: נשבר לי הזין מזה שבגלל שאני אוהד בית"ר כל פעם שאני כותב משהו שלא מוצא חן בעיני מישהו הופך אותי אוטומטית לגזען.

איציק – אחלה רשימה, ואם היית לוקח את הדברים שאמר OT כהשלמה לרשימה, הם היו הופכים אותה למושלמת, מסכמת וממצה את העניין.

לגבי המגיב המוזר הזה – עזוב. אתה לא באמת מתכוון לרדת לרמה של טוקבקיסטים עילגים כאלה. מה אתה בכלל מעלה לאוויר דברים כאלה? זכותך המלאה לא לתת במה לסוג כזה של תגובות.

איציק, אם אינני טועה איידה זה כינוי לאיזה מאובן מלפני כמה וכמה מיליוני שנים שלטענת החוקרים הוא איזה חוליה מקשרת באבולוציה.
ובאמת כל עוד אתה כותב תחת שמך אתה לא חייב לתת דין וחשבון לאף אחד.

לעניין הפוסט, היה לי לאחרונה וויכוח בשיעור צרפתית עם אמריקאית שלומדת איתי, היא טענה שחיי הלילה של ת"א הרבה יותר מעניינים וכו ומזכירים לה את ניו יורק הרבה יותר. אני טענתי שלא משנה אם הקביעה הזו נכונה או לא (ולדעתי בירושלים הלילה לא כזה גרוע), עיר לא קיימת רק בשביל חיי לילה.

ירושלים היא בהחלט עיר לא נורמאלית, וכיום בעולם הפולטיקלי קורקטי זו מילה מקבילה למילה "מיוחדת".

איציק- אין שום זלזול. אני השתמשתי בתנ"ך כמו שאתה השתמשת במשקפי השמש. זה לא באמת מה שאני חושב אלא טיעון ברמת הטיעון שלך. אם אתה בוחר לנתח אנליטית תושב תל אביב בצורה כזו אז מה הבעיה שאני אעשה את אותו הדבר לגבי ירושלמים?
אבל אני לא חושב שמקום מגוריך מגדיר את המשמעות הקיומית שלך או את העומק שלך. האם אינך יכול להיות רוחני גם בתל אביב? הם אינך יכול לחוש בריקנות גם בירושלים? הדיכאון עובד רק בגוש דן? תחושות חרדה ודיכאון הן לא יצר של הבורגנות,הבורגנות יכולה לעזור בזה כמו עוד הרבה דברים,אלא יצר האדם. והאדם בוחר לייחס את התחושות האלו למקום מגוריו או לסביבתו. אם אני מכיר קיבוצניקית שסובלת מדיכאון כשהיא בתל אביב, בניו יורק, בדאבלין או בקיבוץ השקט והרוחני שלה שאמליץ לה לעבור לירושלים?
עוד משהו, מילא אם היית משתמש בפוסט עצמו באותה צורה שהשתמשת בתגובה או אכן מסייג את הדברים בהומור, כשאתה משתמש בצורה כזו אני בהחלט אתייחס אליה. וזה משנה העובדה ש99% מהפוסטים שלך אני מאוד אוהב וגם בדרך כלל מסכים אבל בבקשה אל תתיימר להגיד לי מה תל אביב עשתה לי או לא עשתה לי, אני מסוגל לגבש דיעה גם בלעדיה.
וכמובן שחילוקי דעות ואי הסכמה לא צריכות לגרור תגובות כמו זו של איידה. זו לא דרך להעביר ביקורת.

יובל- אתה מוזמן בכיף לסיבוב. אם כבר בארים בירושלים,הסטארדאסט עדיין פתוח?

תומר – הסטארדאסט תמיד יהיה פתוח. יסגרו אותו שניה אחרי הכותל לדעתי. הפאב הכי פשוט שאני מכיר, ועדיין אופציה ראשונה כשאני צמא לחצי גולדסטאר.

איציק – אני מצטער אם היה נשמע שיש לי רק ביקורת על המאמר, ציינתי שדווקא מאוד נהנתי לקרוא אותו והייתה לי בעיה רק עם אותו משפט.

לגבי איידה – למה אתה בכלל משקיע בתגובה? הרי גם אם תביא 25 חברים ערבים, תדבר שעות על דו-קיום ותוכיח שאתה אוכל בלינא כל פעם שאתה בארץ אתה עדיין תהיה גזען בעיניו/עיניה בגלל שאתה לובש צהוב-שחור וקוראים לך אלפסי. מדובר באותם אנשים שיזדעזעו מכל בדיחה הכי קטנה שכוללת ערבי אבל יזכרו להגיד "דרוס כל דוס והשמד כל חרד" בכל בוקר, וכמו ארי שמאי לא ישכחו לומר את דעתם על ה"אפרו-ישראלים" האלה (מרוקאים, אם תהיתם). בדיוק היום יצא לי לדבר עם אחד כזה, אוהד הפועל. במקרה.

איציק שלום,
נדמה לי שאני הבחור ה" חרד "מהכתבה.
אתה יודע,
לפעמים סיגר הוא רק סיגר.
עם זאת,אהבתי את ניתוח האישיות, והסימפטום.
כשתחזור לארץ,אולי נועל לקבוע לשיחה של שעה על הספה כל שבוע.
אבל תתחשב,
350 ש"ח זה יקר מאד.
יאללה בית"ר

דוד- תמסור לאותה בחורה שזה בדיוק הבעייה עם ת"א- שהיא חיקוי דהוי של ערים כמו ניו יורק או לונדון בלי שום ערך מוסף משל עצמה. אני משוכנע שלא בשביל זה היא עשתה את כל הדרך לארץ, במיוחד לא כשהיא הכירה מקרוב את המקור.

תומר- לגבי התנ"ך- אם זה האופן בו כתבת את הדברים אני חוזר בי מהתגובה שלי. אי הבנות מסוג זה הן החיסרוון הגדול של המדיום בו אנו מתדיינים.
כמובן שאתה יכול להיות רוחני בת"א או ריקני בי-ם. אלא שאם אתה מחפש משמעות ורוחניות תרגיש הרבה יותר נח בי-ם ולהיפך בת"א.

יובל- הדברים שלי יוחסו לתומר. כתבתי אותם בלשון רבים משום שהנחתי שהוא לא היחיד שעשוי לפרש את הדברים באותו אופן.

עפר- אם אתה החבר של רן אז כן :)
מקווה שזה בסדר שעשיתי שימוש בדברים. אני מרגיש צורך להכניס אותם לפרופורציות ולומר שאני רחוק מלהכיר את החוויה שלך לעומק בכדי לתת גושפנקא "מקצועית" לניתוח שלי במקרה שלך.
מה שכן, וודאי שיישנם כאלה שזו החוויה שלהם והדברים שלך נתנו לי הזדמנות טובה להמחיש את זה.
בכל מקרה שאפו גדול על האומץ "להיחשף" :) יהיה לי לעונג להיפגש בארץ- לחברים קוראי הבלוג ואוהדי בית"ר זה בחינם (אפילו הבירה עלי..).

איציק:

ממקום של געגוע אני בהחלט יכול להבין את זה אבל כמשנה סדורה (במנותק מעניין הגעגוע) זה לא נראה לי רציני.

קודם כל במישור העובדתי – אתה כותב: "ירושלים היא עיר שהאווירה בה מכניסה אותך למצב מנטלי של רוחניות/משמעות/איך שתרצו להגדיר את זה." איך ניתן להתווכח עם טיעון כזה כשהוא מובא כאמת מוחלטת? להגיד "לא נכון"? אני מעריך את זה שזה המצב אצלך, שחיית בירושלים חיים מלאי רוחניות ומשמעות עוד לפני שעקרת לאנגליה להתחלת להתגעגע. לומר שזה המצב אצל כולם? חייו של מוכר בשוק מחנה יהודה מלאי משמעות יותר מחייו של מוכר משוק הכרמל? חייו של רופא בהדסה מלאי משמעות יותר מחייו של רופא באיכילוב? חייו של ירושלמי חבר "לה פאמיליה, מלאי משמעות יותר משל תל אביב חבר ה"אולטראס"? מנין הקביעה הזו?

יש עם הקביעה הזו בעיה עקרונית בעיני. תומר נגע בה ואני אציג אותה בצורה קצת יותר קיצונית. בעיני זה טיעון א-הומני, כמעט פונדמנטליסטי. הוא מציג את המקום כבעל השפעה של ממש על המשמעות בחייו של אדם, כל אדם ומתעלם מן הרעיון שזה האדם שמעניק משמעות לחיוו. במובן הזה – בעיני כל דבר הגדול מן האדם עצמו הוא פונדמנטליסטי בעיני.

אני רוצה להציע תזה אלטרנטיבית (היא באמת מן השרוול ולא לגמרי מגובשת אז אנא סלח לי):

"משמעות" היא בסך הכל שם נרדף לתחושת בטחון, תחושה של העדר ספקות ביחס לשאלות היסוד, תחושה שבה הכל ברור, יש תוכנית גדולה שאתה חלק ממנה ושכל מה שנדרש זה לבצע אותה והכל יהיה בסדר. דווקא העובדה שירושלים היא עיר עם פחות גירויים ופחות אפשרויות מקטינה את הסיכון לזרוע ספק – האויב הגדול ביותר של תחושת המשמעות. יותר מזה – בעיר כמו ירושלים שהיא גן עדן לקיצונות דתית, הטלת ספק היא ממש לא בון-טון. ירושלים מלאה באנשים שמשוכנעים שהאמת נמצאת אצלהם בכיס. בלי ספקות, בלי חרטות, בלי חשיבה ביקרותית – רק תושיט את היד ותיקח.

למרות שאני יכול להבין את תחושת בטחוןם שבאה אם הידיעה שיש משמעות, משהו בי מעדיף להמשיך ולשאול שאלות.

איציק,

לונדון וניו יורק היו מתות להיות תל אביב. איפה עוד אתה גר 2 דקות מהים?
גרתי בירושלים 3.5 שנים ואני סוגר כבר יותר מ 9 שנים בת"א.
את ירושלים אפשר להשוות לחיפה ולב"ש. אבל ת"א? היא משהו אחר.
קלוט – ברדיוס של 300 מטר מהדירה שלי לכל כיוון, אין אפילו בן-תשחורת אחד. תענוג!

The expression "Ben Tishchoret" actualy means a young person (a person with dark hair as opposed to old persons having white hair).

Another proof that ignorance has nothing to do with ethnic descent.

OT.
There’s a lot of truth in what you’re saying about that ‘meaning’ issue, though I think you taking it to the other extreme. I’ll write more about it tomorrow when I’ll be next to my “Hebrew” PC.

OT.

כמו שאמרתי אתה נוגע בנקודה מאוד נכונה וחשובה, וברשותך אפתח את זה מעט.
משמעות אכן מעניקה תחושת ביטחון ויציבות. אין בכך שום בעיה. זהו צורך בסיסי קיומי של כל בן אנוש- הצורך להרגיש חלק ממשהו גדול, חזק ונצחי ממנו. אחרת האדם מוצא את עצמו בודד וחסר אונים מול העולם הגדול והמאיים.

את תחושת המשמעות הזו ניתן לקבל מכל מיני גורמים:

ברמה הכי בסיסית זה יכול להיות בקשר רומנטי שמעניק להרבה אנשים את המשמעות בחיים. ברמות מופשטות יותר זה רעיונות כמו דת, לאום וכו'.

הבעייה מתחילה כשהמשמעות הזו היא משהו שעובר בתורשה. משהו שאדם מקבל אותו כמובן מאיליו מבלי לחקור ולהשיג חוש ביקורת לגביו. במצב כזה אותו גורם שמספק לו משמעות בחייו בלתי ניתן לערעור כי הוא מספק לו את ההגנה היחידה שהוא מכיר, וזה יכול לגרור פונדמנטליזם שהיא תגובה לאיום על ערכים שנתפס כאיום קיומי.

אבל, וזה החלק החשוב, זה לא אומר שכל אותם מסגרות כמו דת, לאום, וגם לוקאליות כמו במקרה דנן, הם גורמים שצריך ל"פרק" את המשמעות שלהם כמו שמנסה לעשות הפוסט-מודרניזם. אין וואקום, אל תוך המסגרות הישנות נכנסו מסגרות חדשות "בעייתיות" לא פחות שמעניקות תחליפי משמעות לאדם- כסף, הישגיות, קניינים חומריים. וזו הסיבה שהפוסט-מודרניזם היא לא תנועה שמצליחה לסחוף אחריה את ההמונים, כי היא לא מציעה תחליף למבנים שהיא מפרקת, ובכך היא מתעלמת מצורך אנושי בסיסי ביותר (במשמעות, כאמור).

לדעתי דת, לאום וכו' הן מסגרות מצויונות למצוא בהן משמעות. אלא שהמשמעות הזו חייבת לבא מתוך בחירה ולא כ"כזה ראה וקדש". הווה אומר, כל אדם צריך לבחור לו את המבנים שיוצרים עבורו משמעות בחיים מתוך בחינה של "שוק" האפשרויות בתחום הזה.

אם להביא שתי דוגמאות אישיות:

א. דת- גדלתי בבית דתי אבל אחרי הצבא הורדתי את הכיפה ובשלב מסויים ניתן אולי אפילו היה להגדיר אותי כאתאיסט. לאחר תקופה מסויימת של חיים מהסוג הזה הבנתי שלדת יש עדיין תפקיד חשוב בחיים שלי ולמרות הערעורים שלי לגביה אני עדיין רוצה למצוא לה במקום בחיים שלי. בסופו של דבר חזרתי להיות "דתי" (לפחות מבחינת הזדהות למרות שעדיין לא ברמת הפרקטיקה) אבל הפעם ממקום שונה לגמרי- מקום שמודע ליתרונות והחסרונות של הרעיון הזה שנקרא דת אבל עדיין מזדהה איתו, לחלוטין מתוך בחירה חופשית.

ב. ירושלים- אני לא גר בירושלים קרוב לעשור כמעט- מאז שהתשחררתי מהצבא. תחילה גרתי מס' שנים במרכז (כשלמדתי בבר-אילן) ועכשיו אני כידוע חי באנגליה. החוויות האלה גרמו לי לעצב באופן הרבה יותר מגובש את מערכת היחסים של עם ירושלים ולהבין את החשיבות והמקום שלה בחיים שלי. וזאת אחרי שראיתי את האפשרויות האחרות, כעת אני בוחר את מה שמתאים לי. ומתוך כך ברור לי שכשאחזור לארץ, גם אם אעבוד במרכז, אתגורר רק בירושלים.

בני תבורי,

לא הבנתי למה אתה מתכוון ב"דכאו" (לצורך העניין, התכוונתי לכך שבאזורי אין בכלל בני נוער)

עוד יובל,
אם כך, הרי שלא הבנתי כראוי את תגובתך הראשונה מה שהופך את תגובתי לטפשית ומיותרת. אני מתנצל.

סגור לתגובות.