כריסמוכה. אני נוחת בליברפול בערב החג כשמארחי אריגיא מקבל את פני ואנו שמים פעמינו למסיבת חג בדירת חברים- זוג אוסטרלי שהשתקע במרסיסייד בשנה האחרונה. לאחר שיטוט קצר אנחנו מוצאים את הכתובת ונכונה לנו הפתעה: מדובר בבניין דירות שמזכיר את מגדלי אקירוב בצפון תל-אביב עם מעלית, שומר בכניסה וכל השיק.. לא זה מה שעולה לך בראש כשאתה מוזמן להתארח בדירת סטונדטים בליברפול.
בדירה עצמה מצפה לי הפתעה נוספת: רובי פאולר בכבודו ובעצמו מקבל את פנינו! טוב, לא באמת.. מודבר בבחורצ'ק מקומי, סקאוסר טהור שנראה שתי טיפות עראק כמו רובי!! בהמשך הערב כשאני קצת נפתח אותו אני שואל: "אמרו לך פעם שאתה דומה לרובי פאולר?" הוא צוחק ומשיב: "ידעתי שתגיד את זה.. אומרים לי את זה כל הזמן". פאולר/ג'וני מאמן את אחת מקבוצות הילדים באקדמיה של אברטון. השיחה איתו מרתקת. הוא מספר על שיטות האימון החדשות שמנסים להכניס כיום באקדמיות האנגליות: יותר חופש לשחקנים, יותר עבודה עם כדור ודגש על היכולת הטכנית. בעבר, הוא מספר, ההוראה היתה להיפטר מהכדור כמה שיותר מהר- "להעיף אותו ל- Big man upfront". מי שהסתבך בדריבל מיותר קיבל מקלחת צוננים מהמאמן. לא נתנו לילדים מקום לטעות. אלא שמי שלא טועה לא לומד ונדמה כי האנגלים מתחילים להבין זאת כעת. הם גם אולי מתחילים להבין שכדורגל זה לא מלחמה. זה מעשה יצירה- אומנות.
הדירה קטנה אך מרשימה ומעוצבת בקפידה. מידותיה הקטנות צרות עליה עוד יותר כשערימת המתנות לרגלי עץ האשוח (מפלסטיק כמובן) המסורתי נערמת. אני, בתגובה, שולף את השפן שלי- חנוכיה כשרה כדת וכדין ומרביץ במקומיים קצת יידישקייט. הם ממושמעים, מתייצבים ליד החלון להדלקת נר רביעי של חנוכה ועונים אמן מתוק כמו סוכר. האמן הכי מתוק הוא של רייצ'ל- בלונדה מקומית ותופעה יחודית מהסוג שכנראה רק בעיר כמו ליברפול אפשר למצוא. רייצ'ל זו היא נוצרית אוונגליסטית אדוקה וחובבת ציון גדולה. היא מספרת לי בהתרגשות ובמבטא סקאוסרי כבד על ביקוריה בארץ ועל האהבה הגדולה שלה ליהדות, לישראל ולתרבות הישראלית- "איי לוב הומוס, בומבה (במבה) אנד אייאל גולן!" היא מציינת בגאווה. ההיכרות איתה מחממת את ליבי- מי האמין שדווקא במסיבת כריסמוכה (כריסמיס/חנוכה, כך מכנים כאן את התקופה בה חופפים שני החגים) אמצה את הציונית הכי אדוקה שהכרתי זה מכבר.
החנוכיה ועץ האשוח נחים להם יחד בשלווה ואני מתפנה לשוחח מעט עם המארחים האוסטרלים. אני מזכיר להם את המפגשים המיתולוגיים בין ישראל ואוסטרליה בשנות השמונים ושואל אותם אם הם שמעו על החומה וצ'ארלי יאנקוס. אלא שהחומה היחידה שהם שמעו עליה היא זו של הפינק פלויד.. "איך הכדורגל בישראל כיום?" הם מתעניינים. אני משיב שישראל מדורגת במקום ה- 18 בעולם. "שמונה עשרה?!", הם מתפלאים, "זה לא רע בכלל". כן, אני משיב, אבל אנחנו מושכנעים שמודבר בטעות. "כאלה אנחנו, לא מסוגלים לפרגן אפילו לעצמנו" אני מסביר, ומוסיף: "לפעמים אנחנו האויבים הכי גדולים של עצמנו".
רובי פאולר והחנוכייה.
יום-כיפור של עכו"ם. ליברפול ביום הכריסמיס מזכירה את ישראל ביום-כיפור: הרוחובות שוממים, העסקים סגורים ואפשר ממש לשמוע את השקט. זהו מחזה נדיר בממלכה. שלא כמו אצלנו, כאן גם סופי השבוע עמוסים בקונים ומבלים. יום הכריסמיס הוא היום היחידי בשנה שאפשר למצוא בו אווירה שכזו ובפעם הראשונה אני מסוגל להזדהות עם ההרגשה של זר שנקלע לישראל ביום-כיפור. אפילו המסעדות סגורות ומכיוון שלא התכוננו מבעוד מועד עובר עלינו סוג של יום צום. אם כבר יום כיפור אז עד הסוף..
במשהו שבין טיול להעביר את הזמן וחיפוש אחרי מקום פתוח לאכול בו משהו אנחנו חורשים את העיר לאורך ולרוחב. אי אפשר שלא להתרשם מתנופת הפיתוח האדירה שהעיר עברה במסגרת היותה בירת התרבות של אירופה בשנה החולפת. גורדי שחקים חדשים עשויים זכוכית ומתכת צצים מבין הבניינים האימפריילים העצומים המפורסמים של העיר כשקומפלקס הבילוי והקניות החדש והמושקע של העיר- ליברפול וואן- בולט במיוחד. מקושט ומואר לכבוד חג המולד הוא יפהפה. מה שהכי מרשים בתכנון שלו זה ההשתלבות הטבעית שלו בנוף הקיים כהמשך ישיר של מרכז העיר הישן. בכלל, זה האתגר הגדול של ליברפול כעת- לשלב בין חדש לישן. המקומיים כאן מעט אמביוולנטיים: מצד אחד הם מקדמים בברכה את תנופת הפיתוח האדירה שהגיע לעיר בשנה האחרונה אבל חוששים, מצד שני, שהיא תשאיר מאחור את האזורים הפחות "אופנתיים" של העיר כמו בוטל , קרוקסטת', טוקסטת' ועוד. במצב שכזה ליברפול תאבד מקסמה ותהפוך לעוד עיר גדולה באירופה עם מרכז מאוד מפותח וסלאמס בפרברים שאף אחד לא רוצה להתקרב אליהם.
את היום אנחנו מסיימים בהדלקת חנוכייה ברחבה שמול גלריית סיינט ג'ורג' המפורסמת במרכז העיר. מרגש אותי מאוד שלמרות שמדובר בעיר עם אוכלוסייה יהודית מזערית ממש מועצת העיר מוצאת לנכון לקיים הדלקת נרות ציבורית במקום הכי מרכזי בעיר. על הטקס מנצח שליח חב"ד המקומי בעוד בנותיו הקטנות מפרפרות בין האורחים המעטים שהטריחו עצמם בקור המקפיא ומחלקות סופגניות ומטבעות שוקולד. בין הנוכחים אני מוצא את ריבה, ירושלמית גם היא, שהגיע למרסיייד לפני למעלה משניים-עשרה בעקבות סקאוסר יהודי שהכירה בביקור ונישאה לו. יש להם כאן שני ילדים מקסימים וריבה מלמדת עברית בביה"ס היהודי "קינג דיוויד" אבל הגעגועים לארץ מכרסמים בה. מהשיחה איתה אני מבין שהקהילה היהודית כאן מידלדלת במהירות. הדור המבוגר, כדרכו של עולם, הולך ומידלדל והצעירים פשוט לא בעניין. בקהילה רשומים למעלה מאלפיים חברים אך רק כמה מאות בודדות שלהם פעלים באירועי הקהילה. לא פלא שריבה מתה לחזור הביתה. גם אני.
ליברפול ביום החג. למטה משמאל- הדלקת החנוכייה במרכז העיר.
אסרו-חג. הבוקסינג דיי הוא האסרו-חג של חג המולד. אני מנסה לשווא למצוא מישהו שיסביר לי מה משמעות היום ונאלץ להמציא סברה משלי- כנראה שאחרי יום שלם בבית כולם מתחילים לעלות אחד לשני על העצבים ולמחרת כבר מתחילים ללכת מכות… כמה טוב שיש כדורגל..
אנפילד נראה חגיגי מתמיד כתמיד ובקופ מחברים מילים עדכניות לשירי החג (אלונסו אלונסו אלונסו במנגינה של Let it Snow). החשש הגדול ביציעים הוא מעוד אפס-אפס ביתי מתסכל. לכן כשריירה שם את הראשון מוקדם יחסית יש אנחת רווחה ענקית. משם כבר ליברפול ממשיכה לניצחון קל וחלק כמו שאמור להיות בבית: סטיבי ג'י מנצח על מקהלת הקישור ורובי קין משלים צמד משני בישולים נהדרים של יוסי (נפלא) וסטיבי, שמסוגל לבשל שער אפילו לקונוס אז מה זה בשבילו לשים לרובי קין כדור לגול.. "התגלית" הגדולה של המשחק היא הבלם הצעיר העונה לשם סמי הופייה- איזה חוכמה, איזו ראיית משחק, איזה שקט.. יש לנו בלם לעשר שנים הקרובות.
בילי שאנקלי בויז. יום ראשון מגיע ואיתו החלק השני במרתון משחקי החג. בשבע בבוקר, בקור של כמה מעלות מתחת לאפס וחושך מוחלט אנחנו מתייצבים בנקודת המפגש ליד אנפילד ומחכים להסעה לניוקאסל. את ההסעה שאנחנו נרשמנו אליה מארגנת קבוצת האוהדים ספיריט-אוף-שאנקלי שמובילה בשנה האחרונה את המאבק בבעלים האמריקאים. מסביבנו מתחילים אט אט להתקבץ החבר'ה, ישנים בעמידה כמו במסדר בוקר בטירוונת.. כשאנחנו עולים לאוטובוס הם שולפים מייד את שישיות הבירה ומתחיל קונצרט מתוזמן של רעש פתיחל הפחיות "פק פק פק…" זה, מסתבר, הקפה של הבוקר שלהם.. השוס של הנסיעה היא ארוחת בוקר ביתית ארוזה שקית', המבוגר האחראי שמארגן את העסק, מחלק בין כולם- שני סנדוויצ'ים עם גבינה ומאפה- מה שנותן הרגשה מחממת שאתה בין משפחה. בזווית העין אני קולט בספסל שלפני שני חבר'ה מעיינים בחוברת פורנו בכזו אדישות ונון-שלאנט כאילו הם קוראים את המוסף הכלכלי..
פקק ארוך בכניסה לניוקאסל מעכב אותנו ואנחנו מגיעים לסיינט ג'ייימסס פארק פחות מרבע-שעה לשריקת הפתיחה. מכיוון שכל האוטובוסים ממרסייד נתקעו באותו פקק כל האוהדים זורמים בבת אחת למגינת ליבה של המשטרה שמצליחה אך בקושי לשמור על הסדר. הדוחק בכניסות לא אופייני לאיצטדיונים באנגליה ואנחנו נכנסים באיחור כשהמשחק כבר בדקה הרביעית. היציע של אוהדי החוץ בסיינט ג'יימסס ממוקם גבוה גבוה בחלק העליון של היציע הצפוני ומשם יש אחלה נוף על העיר אבל לא ממש על הדשא..
לאט לאט אנחנו מסדירים את הנשימה מהעלייה המטורפת במדרגות ומתאפסים על מה שקורה על הדשא. ומה שהולך שם הוא הצגה אדירה של ליברפול. אלא שכשארבעה או חמישה הזדמניות של שער בטוח מוחצמות פלאש-בקים של המשחק המצויין נגד טוטנהאם באוקטובר שהסתיים בהפסד מתחילים לעלות לי בראש.. אז כמה טוב שיש את סטיבי! אחרי עוד בישול גאוני של יוסי הוא קורע את הרשת ושוב התפרצות שמחה אדירה ביציע כשכל המתח משתחרר. כשהתגלית הצעירה מפינלנד, סמי היפייה, ישים את השני מייד אח"כ החגיגות כבר יהיו הרבה יותר מתונות. שער מיותר של המגבייז מקרן מוריד אותנו למחצית ב- 2:1 שהיה צריך להיות ארבע וחמש.
ובמחצית השנייה נעשה הצדק עם המשחק הזה. שער מוזר של באבל כשמשום מה כולם הפסיקו לשחק ורק הוא לא שומע על זה סוגר את עניין התחרות במשחק וליברפול עוברת לחלק האומנותי: סטיבי מוסיף את הרביעי בשער שיש בו את כל הקלאסה והנון-שאלנט שבעולם ואפילו לוקאס התותחחח נותן משחק לא רע בכלל (!) ברבע שעה האחרונה סמי לי כבר מעלה למגרש את הילדים שאחד מהם, אנ'גוג, מסדר במהלך יפה פנדל שאלונסו כובש ומשלים לחמישייה. המשחק הטוב ביותר של ליברפול העונה. בפור.
ביציאה מהמגרש החבר'ה קופצים זריז לסופר לעשות מלא מחדש לבירות ובאוטובוס עצמו מתחילה חגיגה. למרות תחינותיו קל קית' הם מדליקים סיגריות יחד עם הבירה שנשפכת כמים ואני אפילו מריח איזה ג'וינט קטן. כשברקע "שירים ושערים" של הבי. בי.סי עם המשחקים שנפתחו בשעה הראשית האוטובוס נראה עכשיו לחלוטין כמו פאב על גלגלים… כשאנחנו בפאתי מרסייסייד החבר' ה כבר שפוכים לגמרי ובשאגות שמדיפות ריח כבד של אלוכהול הם פוצחים בשירה אדריה:
We'll Be Comi'n, We'll Be Comi'n..
We'll Be Comi'n Down the Road!
When You Hear the Voice of the Billy Shankley Boys,
We'll Be Coming Down the Road!
ואז, בפעם הראשונה, אני מתחיל להאמין שאולי אולי אחרי תשע-עשרה הם סופסוף מגיעים בחזרה. הנערים של בילי שאנקלי.
השער החמישי של אלונסו- צילום שלי מהיציע:
איציק איציק, (פעמיים כי טוב…)
אני קורא את הפוסט הזה, ואפילו אתאיסט שכמוני מצליח להתחבר להתרגשות שבהדלקת נרות חנוכה במסיבת כריסמס בבית של אוזים ולטקס בכיכר העיר. אני מדמיין את הנסיעה למשחק חוץ בחברת מועדון האוהדים ובעיקר את החזרה השמחה. טיילתי כבר בהרבה פינות של הכדור שלנו, ובליברפול טרם דרכה רגלי. מה יהיה איתי? זה בטח יקרה כשסטיבן ג'רארד השלישי (הנכד של) ינפנף לקהל באנפילד ביום הולדתו השבעים…
אחלה סיפור הבאת לנו. תודה ושנה טובה.
שתהיה לך שנה טובה.
איציק
תענוג צרוף לקרוא אותך. איזו רהיטות!
מתי הפעם הבאה שאתה מתכנן להגיע לאנפילד? אני אהיה שם באמצע פברואר
אהבתי את הוידאו מהמשחק. לכל אותם ברי מזל שזוכים גם להיות במשחקים וגם להיות בעלי בלוגים, אתם חייבים לצלם ולהעלות את זה – זה משלים את המלל הנפלא.
חברים – לדעתי הנקודה בה נוכל לומר שיש סיכוי ריאלי לתואר הוא סוף פברואר, בו נהיה אחרי משחק מול צ'לסי ומול מנצ'סטר סיטי (שאיננה מהווה יריב על התואר, אבל במידת מה מהווה יריב מנטלי) בליגה, ואחרי משחק אחד מתוך שניים מול ריאל.
בני,
לא היית בליברפול?! דחוף להגיע! :)
אגב, זה ההזדמנות להודות לך על הדיוויחים הנפלאים מסן-פרנסיסקו, נקווה באמת שבעונה הבאה יהיה לך על מה לכתוב גם בינואר..
גיל.
אני עדיין לא יודע. צור קשר אם אתה בסביבה.
גיא.
הייתי מאוד זהיר עד עכשיו אבל ידוע שהכריסמיס זה התקופה שמפרידה בין "הילדים" ל"מבוגרים" אז נראה לי שזה רציני הפעם. במיוחד אם לוקחים בחשבון שהיריבות שלנו, צ'לסי ויונייטד, בירידה מסויימת לעומת העונות הקודמות.
הוא כבר לא ביוטיוב (הם שלחו לי הודעה שזו הפרת זכויות יוצרים או משהו) אבל אני עדיין מצליח לראות אותו כאן בבלוג, ואתם?
אגב, מישהו מכיר אתר אחר ששם אפשר להעלות קטעים מהסוג הזה בלי ש"ייפלו" עלי..
איציק : הוידאו לא עובד לי, כתוב שהוא לא זמין יותר, תנסה אולי במטהקפה או באחד מהישראלים, הם בדרך ככל לא עושים בעיות כאלה וכרגיל כתבה נפלאה ! ליברפול בהחלט נראת לי קצת יותר תיירותית ונחמדה ואולי בפעם הבאה באנגליה אני יקפוץ לסיבוב קטן.
הבנתי. תודה
אפשר לינק לאחד האתרים האלה?
איציק כבר הרבה זמן שלא הייתי בבלוג שלך(הסברתי לך את הסיבה) וחבל לי על כל רגע שהחמצתי. כיף לקרוא את התיאור שלך לחוויות מהמשחקים ומה שמסביב, בזמן שרובנו חווים את המשחקים הללו דרך מסך הטלוויזיה.
קשה לי שלא להצטרף אל התקוות שלכם שהנה אחרי כל כך הרבה שנים תגיעו אל הבאר וגם תשתו, אבל הדרך עדיין מאוד רחוקה. שתהיה שנה טובה ושקטה.