תפריט ראשי:

רישום לעדכון בדואר אלקטרוני

חיפוש באתר

קטגוריות

ארכיון

אוגוסט 2016
א ב ג ד ה ו ש
« ינו    
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

קישורים

היכנסו, למה אתם עומדים בחוץ?

שלום, ברוכים הבאים לגשם באלפסי!

כמו כל ישראלי ממוצע גם אני חלמתי תמיד לחיות בחו"ל. במיוחד באנגליה. נמשכתי לנימוס, לאדיבות, למהוגנות והמהוקצעות. הכי שונה ורחוק מכאן שאפשר.

בספטמבר 2006 ארזתי את חפצי ושמתי פעמי לעבר הממלכה, אל עיר הנמל הדרומית – סאות'המפטון. שם, באוניברסיטה המקומית, התעתדתי לכתוב במהלך ארבע השנים הבאות את עבודת הדוקטוראט שלי בפסיכולוגיה.

מהר מאוד גיליתי שאת הפנטזיה עדיף להשאיר שם- בפנטזיה. ואת חו"ל, בחוץ-לארץ.

אלא שהייתי תקוע עם ארבע שנים להעביר בארץ קרה ורחוקה.

השעות הרבות בהם ביליתי מול מחשב גרמו לי לעשות משהו שחשבתי אז שייך רק לילדות מתבגרות משועממות- לכתוב בלוג.

למרות שעניינו העיקרי של הבלוג היה האהבה הגדולה שלי- ספורט, כדורגל – בית"ר ירושלים וליברפול, הוא שימש בעצם גם כיומן אישי של תקופה מרתקת בה עברתי תהליך התפכחות ארוך וכואב.

ערכתי בו חשבון נפש עם עצמי, עם הישראלי שאני ועם היהודי שבי.

ברשימה האחרונה שכתבתי מאנגליה סיכמתי כך:

"ואם יש משהו אחד, אחד, שלעולם לא אוכל לשנות בעצמי, לא משנה כמה אתאמץ, כמה ארצה, כמה רחוק אסע- זה את העובדה הפשוטה הזו -שאני ישראלי"

אבל אל תתחילו מהסוף, תעשו איתי את כל המסע.

מספר מסלולים אפשריים לכך:

א. שיטוט חופשי: בעזרת האפשרות 'חיפוש באתר' שתוכלו למצוא למעלה מימין.

ב. סיור מודרך: בעזרת החלוקה לקטגוריות:

רשימות עם תוכן פסיכולוגי תוכלו למצוא תחת הקטגוריה נשמת כל חי.

רשימות עם תוכן חברתי תוכלו למצוא תחת הקטגוריה בבל.

רשימות על בית"ר ירושלים, ליברפול וכדורגל בכלל תוכלו למצוא בקטגוריות ימק"א, אנפילד ו-עשרים ושניים משוגעים.

רשימות על כדורסל תוכלו למצוא בקטגוריות Low פוסט ו-מלחה.

רשימות על ענפי ספורט אחרים תוכלו למצוא בקטגוריות תרבות הגוף ו-יהדות השרירים.

בקטגוריה ממשיך לנסוע תוכלו לקרוא רשמים ממקומות שונים בעולם בהם ביקרתי.

ובקטגוריה סיפורים, תוכלו למצוא.. סיפורים (קצרים).

ג. מיטיבי לכת: בעזרת הארכיון מצד ימין למטה, או ממש מנקודת היציאה.

אם נשאר לכם עוד כוח ומתחשק לכם, אתם מוזמנים לבקר אותי בביתי החדש.

בכל עניין אתם יכולים בשמחה ליצור איתי קשר ב- iatk@hotmail.com

תבלו!
איציק אלפסי

מלקוש

טוב, לאחר ניסיון קצר הבנתי שזה לא זה. עם כל הסנטימנטליות, אין מקום להפוך את גשם באלפסי לעזובה שבה משוטטים מגיבי ספאם שמוכרים ויאגרה ועבודות אקדמאיות מועתקות רק בגלל שקשה לי להיפרד ממנו.

מה גם שלהחזיק שני בלוגים במקביל זה כבר כמעט עבודה במשרה מלאה (אפילו אני צריך להתפרנס מדי פעם), ושהבלוג בדה באזר ממילא גולש מעבר לספורט למחוזות אקטואליים אחרים.

תודה לכל מי שהיה כאן מההתחלה ולכל מי שהצטרף במהלך הדרך.

תודה לכל אותם אנשים יקרים שהגיבו כאן, פרגנו כשצריך, ירדו שכשהרגישו שצריך, ובעיקר גרמו לי לחוש שהשעות הארוכות שהשקעתי לא היו לחינם.

אתם כולכם מוזמנים לבית החדש.

גשם באלפסי יישאר ברשת כמאגר ארכיוני של הרשימות שפרסמתי בין יולי 2007 ל- דצמבר 2010 – יומן של התקופה בה חייתי ולמדתי באגליה, אחת התקופות המרתקות והמעצבות של חיי.

ורגע לפני שאני מכבה את האור- נשאלתי הרבה פעמים לפשר השם "גשם באלפסי"?

ובכן, מדובר בכותרת של הרצועה האינסטרומנטלית החותמת את אלבום המופת של אהוד בנאי "ענה לי" ובה קולות רקע של גשם שהוקלטה באולפני אלפסי בתל-אביב- ומכאן שמה- "גשם באלפסי".

מכיוון שאני איש של חורף השם הזה תפס אותי מייד כבחירה טובה לשם לבלוג.

בשמחות!

כנסיית הרגש

הופעה בירושלים:

קהל שמגיע בפיג'מה לא כאמירה אופנתית אלא סתם כי נוח לו או כי באמת עכשיו הוא רק התעורר מהשנ"צ של שבת וקפץ להופעה.

זוגות שומרי נגיעה במבטים והתקרבויות המדיפים ארוטיות עדינה ברקוויאם לימים בהם מתח מיני היה עדיין משהו סקסי.

דסשי"ם (דתיים, סוג של) עם בונגילה של סבך תלתלים על הראש (אפרו רחביה) שמתוכה מבצבצת כיפה בקוטר מטבע שני שקל.

כותב שורות אלה למאבטח בכניסה: "אתה יכול בבקשה לשם לי חותמת על היד, אני רוצה לצאת לעשן ולחזור".

מאבטח בכניסה לכותב שורות אלה: "לא צריך שום חותמת. ראיתי אותך, זה מספיק".

כותב שורות אלה לברמן: "אתם מקבלים אשראי?"

ברמן לכותב שורות אלה: "מעל שלושים שקלים".

כותב שורות אלה לברמן: "מממ.. רציתי סיידר חם, זה שש-עשרה, לא נראה לי שיש לי כאן מספיק"

ברמן לכותב שורות אלה: "זה בסדר, תביא מה שיש לך".

את שם הלהקה בחרו חברי כנסיית השכל מתוך הספר "זן ואמנות החזקת האופנוע". כל מי שעבר בשלב זו או אחר של חייו בעולם האקדמי יודע, שלמרות היומרה שלו לחילוניות וניטראליות, מדובר בדת לכל דבר ועניין. מוסד שיש לו חוקים נוקשים, טקסים ואלוהים- השכל.

כבר בבחירת השם ישנה אמירה חזקה שמבטאת את היכולת הנדירה של הלהקה הזו לקחת את האמת, להסיר מעליה את מעטה ההתחסדות ולהגיש אותה לקהל באקורד ומילה כמו שהיא.

זו אחת הלהקות החשבות ברוק העברי לדורותיו, יש להם את מלוא המחויבות המשתמעת מכך, ועדיין, לעולם לא תרגיש שהם יודעים שהם כאלה. כמו שצריך, משחקים את המשחק אבל לא מתלהבים ממנו.

זו נבחרת ספרד של הרוק העברי. שילוב מושלם בין שכל לרגש. מוזיקת שיושבת בדיוק בתוך התבנית ועדיין מכילה מספיק מקום לכל שבריר במנעד רגשות שאדם יודע לחוות.

הם עושים רוק בלי הפוזה האנרכיסטית, פופ בלי השטחיות, מוזיקה אלטרנטיבית בלי ההתנשאות.

איזו עוד להקה יכולה לשלב בשיר אחד, שופרות, סינתיסייזר וגיטרה בס? לעשות מוזיקה מערבית בדרך הכי המזרחית שיש? לקחת טקסט מצמרר של חיל שנפל, להפוך אותו ללהיט, ועדיין לשמור על הכבוד של המילים הכי הרבה שאפשר?

להתחיל במקלט בשדרות, להגיע לאולפנים הכי מפורסמים בלונדון ולהבין לאורך כל הדרך ש"סדנא דארעא חד הוא".

ראיתי את כל הגדולות- יו2, קולדפליי, אואזיס. לא שמעתי להקה כמוהם שאשכרה נשמעת בחי יותר טוב מאשר באולפן.

ככה זה כשתמיד, אבל תמיד, אתה מביא את הנכס הכי גדול שלך- אתה עצמך. בחי זה עובר אפילו יותר טוב.
____________

אני אוהב כמעט כל שיר שכנסיית השכל אי פעם כתבה, ולכן במשימה שנטלתי על עצמי לדרג את חמשת השירים האהובים עלי מהרפטואר הכל-כך עשיר שלה וודאי אחטא להמון שירים מצוינים.

ועדיין, פטור בלא כלום אי אפשר, אז הנה הרשימה:

הפינה לשיפוטכם. זיכרונות (מתוך האלבום 'שורות של אנשים', 2010)
השיר הטוב ביותר באלבום החדש. מנת הבית האהובה- רוק מלודי עם מילים חזקות. יהיה להיט ענק ברגע שיצא לרדיו (ותזכרו איפה קראתם את זה בפעם הראשונה..). לא נכנס לרשימה בגלל שעדיין לא עמד במבחן הזמן.
להאזנה לשיר>>

5. קאנה וואחדה ('כנסיית השכל', 1999)
השיר היחיד במרוקאית של הלהקה משדרות. עושים כבוד גדול לשפה המרגשת הזו בשיר שגם בלי להבין את המילים גורם לך לחוש געגועים בלתי נשלטים לאהובה רחוקה.

4. מה נשאר ('כנסיית השכל', 1999)
שיר ישראלי מאוד. חזק מאוד. שמבטא היטב באקורד ומילה את תחושת החרדה הצפה שמאפיינת את החיים כאן.

3. היינו עושים אהבה ('כנסיית השכל' 1999)
שיר נוסף ברשימה והלהיט הגדול מתוך אלבום המופת השלישי שלהם. הרגע בו התאהבתי בהם. מלודיה מושלמת, קצב סוחף ומילים שמבטאות הכי מדויק שאפשר את שתי הדרמות הכי גדולות של הקיום האנושי- אהבה ומין.

2. תגידי שטוב ('רוץ ילד' 2001)
שיר מזרחי כמו ששיר מזרחי צריך להיות- מנגינה סוחפת ומילים שמבטאות את עוצמת הרגש שברגעים הכי קטנים והכי אמיתיים של החיים.

1. איך זה מרגיש ('ידיים למעלה', 2004)
נדירים מאוד הרגעים בהם מצליח אמן לזקק תחושה של דור שלם לתוך יצירה אחת. יורם חזן ורן אלמליח עשו זאת בשלוש עשרה מילים:
"איך זה מרגיש
אין עתיד באופק
אין מקום שיש סיבה טובה להיות בו"

אהובה בלבנו

null

לתת ניצב אהובה תומר התוודעתי רק בשבוע האחרון. מעבר לסיפורים של פקודיה וכל מי שהכיר אותה, רק לשמוע את הרעד בקולם של אנשי התקשורת, אנשים שעל פי רוב הם מטבעם ציניים ומחוספסים, כשהם מדווחים על מצבה הספיק לי כדי להבין שמדובר כאן במקרה יוצא דופן.

ממה שהספקתי להבין וללמוד אהובה ז"ל הייתה מסוג האנשים שעושים כי צריך, מהלב, בלי לשאול כמה ולמה ומה יצא לי מזה. מאחורי עבודת הקודש מרובת השנים שלה בשירות הציבור עמדה רק תחושת האחריות שלה כלפי עמיתיה, פקודיה והאזרחים אותם שירתה. להוביל, לפקד, משמעם עבורה היה- לתת דוגמא אישית.

בסופו של יום, אחרי כל ההאשמות ו-וועדות החקירה, חשוב שנזכור כולנו שאת החיים שלנו כאן אנו חבים לאנשים כמו אהובה, שרצים ראשונים אל תוך האש כדי למלא את תפקידם מבלי לחשוב כלל על הסיכון אותו הם נוטלים על עצמם.

הסיפור של אהובה הוא כזה עליו ראוי ילדים לחנך. כך, ולו במעט, לא יהיה מותה האכזרי בדמי ימיה לשווא.

תהי מנוחתה עדן.

האסון בכרמל. שתי אנקדוטות

קצת קשה לעכל את מה שקורה עכשיו בכרמל ולגבש איזושהי תובנה מסודרת, בטח לא אחת שתחדש משהו מעבר לקלישאות הבנאליות שנשמעות מכל עבר כרגע.

ובכל זאת, שתי אנקדוטות שקשורות לאירוע.

א. אתמול בערב הייתה אמורה להיות משודרת תוכנית המאה החגיגית של תוכנית הרדיו המעולה שמגיש עופר נחשון ועורך שחר ירושלמי- Club 88. למי שבמקרה לא מכיר, מדובר בתוכנית של מוזיקת דאנס. כמו שהעיד עופר בפתיחת השידור, היה לצוות התוכנית לא מעט התלבטויות האם ובאיזה מתכנות לשדר אותה ביום שכזה.

בסופו של דבר הוחלט לשדר את התוכנית פחות או יותר במתכונת הקבועה, מינוס חגיגות המאה שנדחו לשבוע הבא, ולהקדישה לכוחות הביטחון וההצלה.

אני רוצה להוריד את הכובע בפני עופר ושחר על ההחלטה הנבונה והאמיצה. זה שגם ביום כזה אנחנו שומעים מוזיקת דאנס לא אומר שאנחנו כואבים פחות את האסון. יש משהו מרגיז בדרך שבה מנסים לחפות עלינו להיות עצובים בזמן אסון.

מי שרגיש לסבלם של אחרים יישאר כזה גם לרקע צלילי ארמנד ואן-ביורן, ומי שאפאטי ואנטיפטי יישאר כזה גם אחרי סוף שבוע רצוף של פלייליסט יום הזיכרון.

ובלי או עם קשר, כמי שמאזין לעופר נחשון מגיל 13 אני יכול להעיד שהאיש הוא מופת לתבונה ורגישות שבאופן מדהים מצליחה לעבור גם בדרך שבה הוא מגיש שירים ברדיו.

Club 88, כל שישי בין 23:00-1:00 ב- 88FM.
לכל התוכניות לחץ כאן
לעמוד הפייסבוק של התוכנית לחץ כאן

ב. כצפוי, לקח לתקשורת בדיוק כמה שעות להתעשת ולהתחיל לחפש דם.

היה כאן מחדל; שירותי הכבאות בארץ במצב מחפיר; המחשבה שאנחנו תלויים ברצונו הטוב של העולם עושה משהו לא טוב בבטן – הכול נכון.

ועדיין, יש משהו דוחה בצורה שבה התקשורת, שגם בימים כתיקונם רק מחפשת איפה להכניס לישראל ולישראליות, עטה על האסון כמוצא שלל רב, כחיה המשחרת לטרף וריר על קצה שפתה.

בדיון סביב האסון בדה באזר פרסם מגיב בשם ניר קישור לקטע מאלף מתוך הסדרה סאות'-פארק. תקדישו רגע דקה ותצפו. שווה.